ייטב לב בראשית רג

חז"ל בסוכה הנ"ל והם יוצאי ירכו נדב ואביהוא והענין הוא כי חטאתם ידוע שנכנסו שתוי' יין ואם אמנם לא נצטוו אז באזהרה יין ושכר אל תשת עכ"ז השכל מחייב וגוזר כן ומה הי' להם לשתות יין קודם כניסתם למקדש אבל הנ"ל לדונם לכף זכות כי בערה בהם אש ה' רשפי' רשפי אש שלהבת י"ה בעת שנכנסו לעבודה ושמחתם גדלה עד לב השמים עד כי הי' א"א להם להסתירו מבני אדם מגודל השמחה והדביקות האמיתי באין מעצור לרוחם בלבבם עד ראות התוצ' וחשו לבל יפול בהם איזה פנוי' ומחשבה זרה מהתפארות ע"כ שתו יין המשמח למען יטעו העולם לומר כי שמחתם גדלה ורבה מפאת היין המשמח ולא מלבם אם כי באמת שמחתם הי' שמחה עצמיות עד כלות הנפש אך להסתיר מעשיהם עשו כן אמנם לפי גודל צדקתם הי' להם לשמור א"ע מיין ולהכריח א"ע להיות כוונתם בלתי לה' לבדו וידמו בנפשם כאלו עין לא ראתם זולת אלקים לבדו וכדמצינו ביעקב ויותר יעקב לבדו אפי' בעלות השחר היינו במקום בני אדם הרואים הי' נראה לו כאלו היא לבדו ואין זר אתו ע"כ נגע בכף ירכו והם נדב ואביהיא כאמור ועם זה יבואר הפ' פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ומבואר שם בזוהר שנתעבר בו נשמת נדב ואביהוא וז"ש היותו בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל ב"י בקנאו את קנאתי בתוכם דייקא ר"ל אפי' בהיותו בתוך רבים הי' כוונתו זכה בלתי לקנא קנאת ה' צבאות ובזה תיקן חטא נדב ואביהוא מדה במדה ממש לקדש ש"ש ברבים במחשבה זכה ככל הנאמר והבן: ועפ"י האמור יבואר הא דכתי' (מלכים א' י"ח) ויקח אלי' י"ב אבנים כמספר שבטי ב"י אשר הי' דבר ה' אליו לאמר ישראל יהי' שמך והקשה שם רש"י למה נאמר זה ולדרכנו ניחא כי שם נאמר ויאמר אליהו לכל העם גשו אלי ויגשו כל העם אליו כו' הרי שעשה כל מעשיו ברבים וקידש ש"ש לעין כל במעשה ההוא ולבל יתערב בו חלילה איזה מחשבה שאינה נכונה להתפאר או כדומה לזה צירף לעצמו זכות יעקב הנאמר אליו ישרא"ל יהי' שמך ע"ש כי שרי"ת עם אלקים ועם אנשים אפי' בהיותך ברבים כדפי' וז"ש אח"כ ה' אלקי א"י וישרא"ל היום יודע כי אתה אלקים בישראל ואנ"י עבד"ך ואין זה יוהרא כי ובדברך דייקא עשיתי את כל הדברים האלה ועם זה יתבאר מ"ש בדברי הימים א' כ"ט ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל וגו' אלקי ישראל אבינו פרש"י הוא ישראל סבא וקשה למה פרט דייקא ישראל וכמו שהרגיש רש"י שם גם מ"ש לך ה' הגדולה וגו' ועתה אלקינו מודים אנחנו לך מה זה לשון ועתה ולמ"ש ניחא כי הוא הי' מברך ומודה לה' ית"ש ברבים וחש בעצמו שלא יתערב בו חלילה איזה מחשבה של התפארות למען ישבחוהו בני אדם על גודל צדקתו וכדומה לזה הזכיר ב' דברים (א) זכות ישראל אבינו שנקרא שמו ישראל ע"ש כי שרית עם אלקים ועם אנשים אפי' בהיותו ברבים (ב) דברי החו"הל בשער יחוד המעשה כשיפתהו יצה"ר להראות מעשיו למען יהי' לו כבוד ישם טוב ישיב לו מה יועילני שבח בני אדם והש"ט הלא הכל ביד הקב"ה ואין להם לבני אדם יכולת להועיל לי ולגדל שמי עיי"ש, וז"ש ויברך דוד את ה' לעינ"י כל הקהל בפרסום רב ויאמר ברוך אתה ה' אלקי ישרא"ל אבינו כלו' כי השי"ת הוא ברוך ומהולל אפי' ברבים כמו שעשה ישראל אבינו כך הוא מהולל ברבים מעולם ועד עולם ולמען הסר איזה מחשבה זרה מלבו א' לך ה' הגדולה כו' לך ה' דייקא הממלכה והמתנשא לכל לראש כי אפי' ריש גרגיתא מן שמי' מנו לי' ובידך דייקא לגדל ולחזק לכל ולא ביד בלעדך א"כ לא יועילני שבח בני אדם ע"כ ועתה דייקא ר"ל אחר הקדמה זו מודים אנחנו לך דייקא ומהללים לשם תפארתך כלו' כיונתנו לך לבדך ולא להתפאר חלילה לפני בלעדך והבן, ועם זה יתבאר בפ' פנחס יפקוד ה' וגו' איש על העדה אשר יצא לפניה' וגו' כי מי שהוא איש לעצתו ואינו מנהיג הדור יכול להסתיר מעשיו מבני אדם אבל המורה ומנהיג הדור א"י להסתיר צדקתו ומעשיו הטובים כי הלא צריך ללמוד וללמד תורה ברבים ולצוות בטוב ולהזהירם מרע ולהכני' רבים תחת כנפי השכינה ית"ש ועכ"ז צריך להכריח א"ע להיות מחשבתו זכה וצלולה ונקי' בלתי לה' לבדו וז"ש משה יפקוד ה' וגו' אשר יצא לפניה"ם ואשר יבא לפניה"ם כלו' שיעשה כל מעשיו הטובי' לפני כל למען לא תהי' עדת ה' כצאן כו' וע"כ א"ל ה' קח לך את יהושע איש אשר רות בו כלו' אשר רוח אלקים בו בתוכו דייקא ובפנימיותו וצייתה אותו (שיהי' מעשיו) לעיניהם דייקא כאמור והיינו דכתיב בפ' וילך ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל דייקא חזק ואמץ שיהי' מעשיו ברבים לש"ש ע"ז צריך התחזקות והתאמצות והבן: ג ויאבק איש עמו וגו' וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו בילקוט ראובני אלו יוצאי ירכו נדב ואביהו והוא פלאי והנ"ל קרוב לפשוטו עפמ"ש בס' כי נודע כי יעקב נתברך במעשה ועשו במחשבה ובפ"ק