ייטב לב בראשית רב

כו' והיינו בקום עשה ואיך הוכיחו בתחלה על עשות רע ומדבר און ומרמה ואח"כ על שאינו עושה טוב אתמהה גם הפ' נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה וגם מה ענין בקש שלים לכאן וכל אלה בא' יבוארו עפ"מ דאי' בסוכה פ' לולב וערבה מ"ד חמוקי ירכיך מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר והיינו דאמר ר"א מה ה' דורש ממך כ"א עשות משפט זה דין ואהבת חסד זה גמ"ח והצנע לכת זה הכנסת כלה והלוית המת ומה אלו שדרכן לעשות בפרהסיא א' תורה הצנע לכת דברים שדרכן בצנעה עאכו"כ והטעם פשוט כי בעשותי בצנעה מחשבתו זכה ונקיה מכל סיג ופנייה בלתי לה' לבדו כי אין זר אתו משא"כ אם עושה בפרהסיא יכיל להיות ח"ו משום יוהרא ותפארת לו מן בני אדם ונדותה ולא לפניו חנף יבא והנה דברים שדרכן לעשות בפרהסיא כגון גמ"ח והכנסת כלה שהזהרנו להיות בהן הצנע לכת א"כ צריך להסתיר מעשיו מבני אדם דהיינו בלכתו לא ידעו ני הנה הוא הולך לגמול חסד ולעשות מצות כ"א לצרכו וכדומה איזה אמתלא לבל יודעו מעשיו הטובים לאיש וה"ז כעין רמאות ושפיר למעבד הכי כי כל פעל ה' למענהו ולכך נברא מדת רמאות למען עשות רמאות דקדושה וכדמצינו בתלת מילי משני' רבנן מילייהו כו' ומותר לשנות מפני דרכי שלום וזש"ה (הוכיח אותן) שבתך בתוך מרמה רמאות דסט"א במרמה מאנו דעת אותי כי הי' לך ליקח מדת רמאות לדעת אותי להיות בו הצנע לכת וזה רמאות דקדושה וז"ש דברי פיו און ומרמה חדל להשכיל בחדת הרמאות להטיב ע"ד האמור וזש"ה נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה ואם תרצה לדבר מרמה איעצך סוד (המרמה) מרע ועשה (במרמה) טוב (והוא) בקש שלום ורדפהו וכמו שעשה אהרן כשהי' בני אדם מתקוטטי' הי' הולך לכ"א שלא מדעת חבירו וא"ל ראה איך חבירך מתחרט וא"ל שאלך לבקש ממך שתמחול לו ומתוך כך כשהי' פוגעי' זב"ז הי' אוהבים זא"ז וכמבואר פ"ק דאבות בדברי הברטנורה והרי זה ענין רמאות ממש שאמרו מותר לשנות מפני דרכי שלום וכאמור: וכעין זה מצינו ביעקב אבינו שהי' הצנע לכת יושב אהלים ואין איש אתו ואביו לא הכירו כ"א אהב את עשו כי ציד בפיו הרי שעשו רימה את אביו וא"ל האיך מעשרין כו' וגם יעקב רימה אותו ברמאות דקדוש' להסתיר מעשיו הטובים לבל יודעו לאביו ולכך כתי' בא אחיך במרמה ופי' מוזלה"ה בפ' תולדות כי אז נודע לו כי יעקב הצדיק אלא שרימה אותו ברמאות הטוב ועשו להיפך עז"א בא מי שהוא אחיך במרמה רמאי לטוב לכן ויקח ברכתך עיי"ש בדבריו כי נעמו ומה"ט נקרא יעקב ע"ש שהי' רמאי לטוב מלשון ויעקבני זה פעמים כי הי' דרכו להסתיר מעשיו הטובים ולהתבודד בינו לבין קונו לבל יודע לזולתו ואמנם כ"ז הי' בתחלה בימי עלומיו אבל אח"כ ודאי הלך ממדרגה למדרגה עלה ונתעלה ללמוד וללמד תורה ברבים ולקדש ש"ש בפרהסיא וענ"ז הי' מחשבתו זכה וצלולה בלתי לה' לבדו וכמו שאנו אומרי' לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי ופירש בו מוזלה"ה (בפ' נח בפ' בדורותיו) שזה נוסח נכון כ"א עושה בגלוי ובפרסום מעש"ט כמו בסתר בלי מחשבת חוץ הוא המדרגה הגדולה שבגדולות וזה כוונת הפסוק ונקדשתי בתוך ב"י דדרשו חז"ל כל דבר שבקדושה לא יהא בפחות מעשרה מ"ט אתיא תוך תוך בגז"ש מקרא דהבדלו מתוך העדה ויש לדקדק דיותר היה ראוי לכתוב בקראי בין בני ישראל מבין העדה והי' מופנה בין בין לג"ש ותוך מה בעי הכא אלא בא להורות שיהי' ברבים ובפרסום כמו שנלמד מגז"ש ואעפי"כ יתקדש בתוכניות הלב והוא העבודה המעולה עכ"ד ודפח"ח וש"י: ועפ"י הדברים האלה נבוא אל ביאור הכתובים האלו עפמ"ש הנועם מגדים לפרש עין לא ראתה אלקים זולתך שיהי' נדמה לאדם כאלו לא שזפתהו עין אדם רק אלקים לבדו אפי' בהיות ברבים זה יעשה ה' למחכה לו עכ"ד וז"ש ויותר יעקב לבדו כלו' שהי' דרכו של יעקב להותר לבדו בעת עמדו על התורה והעבודה אפי' בהיותו בין רבים היה נראה לו כאלו הוא לבדו ויאבק איש עמו להפיל איזה מחשבה זרה בלתי רצו' להתפאר וכדומה עד עלות השחר יתבאר ע"ד מליצה דהיינו אפי' במקום שיש רואין ע"ד אם זרחה השמש עליו וכמו שפי' התרגום שם עיי"ש דהיינו ברבים ועכ"ז וירא כי לא יכול לו להפיל בו איזה מחשבה זרה כי הוא הי' מחשבתו זכה וצלולה אפי' ברבים בלתי לה' לבדו אז ויגע בכף ירכו כמו שיבואר ע"כ ויאמר לא יעקב לשון עקבה ומרמה יאמר עוד שמך כ"א ישראל כי שרית עם אלקים בהיותך עם אלקים לבד ועם אנשים כלו' אפי' בהיותך עם אנשים ותוכל להיות במחשבה זכה בלתי לה' לבדו ע"כ נקרא ישראל שהוא מדרגה גדולה והבן: וז"ש וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו היינו באלו שהסתירו מעשיהם כמו ירך שהוא בסתר כמו שדרשו