ייטב לב בראשית רא

תסיר ממנו ימין (היינו בהיותך עוסק בתורה ע"ד הרוצה להחכים ידרים) ושמאל (בהיותך עוסק בד"א כמ"ש הרוצה להעשיר יצפין) למען תשכיל תהי' בשכל בכל אשר תלך אפי' בעסקי עוה"ז לא ימוש ספר התורה הזה מפיך ובשעה שאתה עוסק במו"מ ובד"א אז והגית בו יומם ולילה והגיון בלב יהי' למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו להשמר מאותן איסורים שיש במעשה ההוא ולקיים במעשה המצוה התלוי' בו כי אז תצליח את דרכך ולענין זה צריך התחכמות במועצות ודעת להיות ידים עסקניות ומחשבות חכמניות וז"ש ואז תשכיל לבוא לבחי' זו צריך שתשכיל והבן וז"ש נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו כלו' אפי' כשהי' בין דורותיו עוסק ומדבר עמהם אז את האלקים התהלך נח וז"ש דוד המע"ה אשרי תמימי דרך (שהם תמימי' אפי' בדרך הם) ההולכים בתורת ה' עפ"י דרכי התורה ואם כי אז אינו יכול לעסוק בתורה בפה ולשון עז"א אשרי נוצרי עדותיו בכל לב וגו' אף לא פעלו עולה בדרכיו (של עולה) הלכו היינו בהיותם עוסקי' בעסקי עוה"ז מו"מ אכילה וכדומה שיש מקים עשות עולה והם לא פעלו עולה כמו שפי' המפו' אתה צויתה פקודיך לשמור מאוד (מאוד ז"ה ממון מגזל וגניבה וכדומה ע"כ) אחלי יכינו דרכי (היינו דרכי עצמי ועניני עוה"ז יהי' בכוונה) לשמור חקיך אז לא אבוש בהביטי אל כל (המעשה יש בי) מצותיך (ואז) אודך ביושר לבב בלמדי משפטי צדקך ויבואר עפ"י מ"ש הרא"ש פ"ק דברכות דמה שיוצא לעסקיו לא חשיב הפסק להצטרך לברך כשלימד אח"כ כי תמיד דעתו על למודו ביאור דבריו כי אפי' בשעה שעוסק במו"מ הוא עפ"י התורה א"כ אין זה הפסק כי המעשה גופי' חשוב כלימוד ועפי"ז מפרש בס' הפלאה ולא הלכו בה היינו בשעה שעסקו במו"מ לא הלכו עפ"י התורה א"כ היינו שלא ברכו בתורה תחלה כי אז הליכה חשוב הפסק א"כ כשלומד אח"כ הוי בלא ברכה עיי"ש וז"ש כאן אחלי יכונו דרכי לשמור חקיך אז לא חשוב הפסק אז אודך ביושר לבב (לבב הישר עפ"י התורה שהי' לי בשעת עסקי) בלמדי משפטי צדקך כי הברכה קאי על לימוד שאח"כ ולא חשיב הפסק וז"ש את חקיך אשמור ונפשי בשאלתי אל תעזבני עד מאוד זה הממון עד בכלל אפי' בעסקי ממון שזה הנסיון הגדול כמבואר בתקונים דלכך קא' בכל מאודך בסוף עיי"ש ולזה צריך עזר אלקים לבל ישבנו והנה תחלה הי' יעקב יושב אהלים על התורה והעבודה ואח"כ בבית לבן הי' עוסק בעניני עוה"ז ועכ"ז בכל עסקיו הי' כוונתו לש"ש ולא סר מחשבתו מדביקות הבורא ב"ה ועמ"ש הרמב"ם במורה סוף ח"ג פ' נ"א הובא למעלה בדברינו פ' ויצא כי ההשגחה סבת הדביקות בה' ומי שדבוק בה' תמיד ההשגחה אלקית בו תמיד והיא שמור וניצול מכל פחד כי הוא דבוק בה' תמיד אפי' בהיותו עוסק בעניני עוה"ז והוא מושגת מאתו ית' תמיד וז"ש עם לבן גרתי עכ"ז ותרי"ג מצו' שמרתי אפי' בהיותי עוסק למען ויהי לי שור וחמור כי הייתי כגר בעוה"ז ועיקר מושבי במחשבתי בגבהי מרומי' א"כ אין לי פחד אך ואשלחה וגו' למצוא חן וז"ש לו כי ע"כ ראיתי פניך כראות (היינו כ"ף הזמני) פני אלקים בעת שאני רואה פניך ומדבר אז רואה אני פני אלקים ע"ד שויתי ה' לנגדי תמיד ע"כ בטוח אני ותרצני וז"ש ויקחם ויעברם את הנחל ויעבר את אשר לו אז"ל שכח פכים קטנים וחזר עליהם הרי שעסק בעניני עוה"ז ולזה ויאבק איש עמו סבור הי' כי אז ימצאנו ח"ו וירא כי לא יכול לו והיינו מפני שהוא מושגח תמיד מאת ה' מחמת שמחשבתו דבוק בה' תמיד לא יסור ממנו ית' אפי' רגע אחד אמר לא יעקב (היינו המורה על מי שאינו עוסק בעבודת ה' רק בסוף אחר שפונה מעסקיו ע"ד שפי' מוזלה"ה פ' תרומה סוף דבר הכל נשמע עיי"ש) יאמר עוד שמך כ"א ישראל כי שרית עם אלקים (הוא השי"ת) ועם אנשים (אפי' בשעה שאתה עם אנשים) ותוכל והבן, וז"ש וירא כי לא יכול לו כי הי' תמיד דבוק בה' אפי' בעסקו בצורכי עוה"ז ויגע בכף ירכו אלו יוצאי ירכו והם נדב ואביהוא כמבואר בילקוט ראובני כי חטאם הי' על שלא נשאו נשים ואם אמנם ודאי הי' כוונתם לבל יטרדו עי"ז ע"ד שא' רחיים על צוארו ויעסוק בתורה אבל הי' להם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי א"י ויעקב שהיו עוסקים בעניני עוה"ז ולבבם ומחשבתם דבוק בה' א"כ הי' להם לישא נשים ועכ"ז באפשרי להיות דבוק בה' תמיד ולכן נגע בהן והבן ועמ"ש מוזלה"ה בפ' תרומה על המד' ויקחו לי תרומה זש"ה כי לקח טוב וגו' אז תבין דברינו: ב באופן אחר נאמר עפ"מ שנקדים לפרש מה שאמר ירמיה הנביא שבתך בתוך מדמה במרמה מאנו דעת אותי נאם ה' והוא מחוסר הבנה איך יתכן לדעת ה' ע"י מרמה גם מה שאמר דהמע"ה דברי פיו און ומרמה חדל להשכיל להטיב דקשה איפכא הול"ל חדל להשכיל להטיב ולא די בשוא"ת אלא אפי' דברי פיו