ייטב לב בראשית יט

טעמי התורה עיי"ש באורך ועדיין איני מדויק הלשון מה ביום א' עד יום וא"ו והכי הול"ל מ"ט גילה מעשה בראשית, והנראה עפמ"ש הפמ"א והאוה"ח הובא לעיל דלולא שבת הי' העולם כלה ונפסד כי לא הי' בחינת נפש עדיין בו אך ע"י ששבת השי"ת בשבת ואדה"ר הי' שומר שבת בזה קנה העולם מנוחה להתקיים ולזה כל האומר יכילו כאלו נעשה שותף למ"ב כו' עי"ש ובזה מובן הטעם שנקרא שבת בראשית כי בכל שבת מתחיל קיום ראשית העולם וכ"כ לענין העבודה צריך האדם להתחיל עבודה בכל שבת כאלו היום ראשיתו וע"ד שכ' ביוש"ה שצריך לקבל ע"ע הנהגה חדשה בכל שבת ע"ש והנה בסדש"ש כ' מה שנצטוו ישראל על שבת במרה היינו שידעו מתיקות התורה למען יכספו לקבל התורה וזהו חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה רומז לשבת שעי"ז חמדו לו התורה עיי"ש שורש א' ואני הוספתי נופך כ"ל"י גי' ששים רומז לטעם שבת שהוא א' מס' בעה"ב וצריך ביאור איך ע"י שמירת שבת חמדו לכל התורה ויובן עפ"י הנ"ל כיון שגילה להם הקב"ה מצות שבת וטעמי' כי אות הוא לעולם כי ששת ימים דייקא עשה ה' וגו' כלו' שכל הבריאה הי' רק לששת ימים ואח"כ כלתה רק ששבת הי' קיום העולם ומזה הבינו אם זה א' ממצות ה' כן כ"ש כל התורה כולה שהוא צורך קיום העולם ולולא התורה לא הי' העולם קיים כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי ולזה קבלו התורה וכן הוא האמת בראשית בשביל התורה שנקר' ראשית ולזה ישראל דייקא קבלו את התורה ולא האומות כי לא ידעו מזה כלום כי לא ניתן להם השבת כדקיי"ל גוי ששבת חייב מיתה כו' והטעם שגילה זה הקב"ה לישראל דייקא למען יקבלו התורה הוא בזכות שאמרו נעשה ונשמע ולא שאלו מה כתי' בה ולזה הבא לטהר מסייעין אותו כמ"ש מהרש"א בח"א במס' שבת ולזה עזר להם הקב"ה והודיע להם מקודם מצות שבת למען ידעו לקבל התורה והן דברי המד' מפני מה גילה להם מה ביום א' עד יום וא"ו ויכולו השמים שלא נברא העולם רק לעתיד ששה ימים ואח"כ הי' כלה ונפסד רק ששבת הי' מקיימו זהו בזכות שאמרו ישראל נעשה ונשמע כנ"ל. וזה שיסדו לקראת שבת לכו ונלכה גו' ע"ד שכ' רש"י אם בחקותי חלכו שתהי' עמלים בתורה הרי דעסק התורה נקרא הליכה וז"ש לקראת שבת לכו, אז ונלכה כלו' אז נעסוק בתורה שנדע מתיקות התורה כי הלא היא מקור הברכה ע"ד שכ' הרמ"א את הברכה אשר תשמעון ע"ש שהתורה נקראת ברכה ושבת מקור התורה שע"י הי' קבלת התורה כי היא מראש מקדם נסוכה כלו' קודם קבלת התורה מצו' שבת נסוכה במה שהודיעם סוף מעשה במחשבה תחילה כלו' שכבר הי' סוף לששת ימי המעשה רק ע"י המחשבה הי' תחילה כנ"ל ע"כ לכה דודי כו' פני שבת נקבלה וזהו זכרו תורת משה במצות שבת גרוסה כלו' ע"י מצות שבת התורה גרוסה וזהו תנו שבת ושירה לאל אשר שבת ברא כלו' שעיקר בריאת עולם בבחי' נפש הי' בשבת ולנו בו כלו' ע"י מצו' שבת נתן התורה כדברי הסדש"ש הנ"ל והבן: א"י בראשית ברא וגו' פרש"י לא הי' צריך להתחיל אלא מהחדש הזה כו' ברצונו נטלה מהם ונתנה לאשר ישר בעיניו אפשר לרמז בזה עפמ"ש בספר אהבת שלום פ' ברכה לנעוץ סיום התורה להתחלתה עפמ"ש בלקו"ת דמפסוק א' של בראשית יוצא שם הוי' בצורות עיינין והוא רומז לחכמה ע"ד הידוע כי חכמי' נקראים עיני העדה יע"ש והנה אי' בספרי' סגולה ליראה ראוי לצייר נגדו שם הוי' בצורת עייני"ן וזהו השמיכות לכל המורא הגדול היינו יראה, אשר עשה משה לעיני כ"י בראשית פי' שם הוי' בצורת עייני"ן המסוגל לזה ויצא מהפסוק בראשית עכ"ד ואולי לזה כאן תרגום יונתן בחוכמא ברא ה' כו' כי שם זה מסוגל לחכמה כנ"ל ואולי זה שנא' בארץ ישראל אשר עיני י"א דורש אותה כלו' שמושגח משם הוי' בצורת עיני"ן ולכן אמרו אוירא דארעא דישראל מחכים והבן ולזה מי שמשמר עיניו כראוי הוא מרכבה להשם הנ"ל ולזה מגיע לו שכרו ארץ ישראל וז"ש רש"י ומ"ט פתח בבראשית דייקא רומז לחכמה והוא שם הוי' בצורת עיינין ומתרץ משום כח מעשיו כו' ונתנה לאשר ישר בעיני"ו כלו' שמתקן בחי' עינים לזה מגיע ארץ ישראל והבן: א"י בראשית ברא וגו' והארץ היתה תהו ובהו וגו' ובמד' בו"ד מדליק נר מתוך נר דלוק שמא יכול להדליק נר מתוך החשך והקב"ה מתוך החשך מוציא אורה שנא' וחשך על פני תהום וכתיב בתריה ויאמר אלק' יהי אור גם להבין פרש"י ומ"ט פתח בבראשית כו' גם להבין סמיכות התורה: עפ"י המבואר במ' ק"י עה"פ ליהודים היתה אורה ואי' במד' הה"ד אמרו לאלק' מה נורא מעשיך מה דחילין אינון הנהרגין הורגין את הורגיהן המשוקעין שוקעין את שוקעיהן עיי"ש באורך ושרש דבריו כי בו"ד ברצות להפר עצת שונאיו מוכרח לפעול פעולות מתנגדות