ייטב לב בראשית קצט

רצית רק לקרוא לשלום להטיב לזולתך ע"כ יהי' שמך ישראל ע"ד שנאמר להלן ויקרא לו אל פרש"י הקב"ה קרא ליעקב אל כי שם אל הוא משותף פעם אל זועם ותקיף ובעל כח ופעם חסד אל ויעקב מבחי' תקיף וזועם נעשה בחי' חסד אל והבן: קטנתי מכל החסדים וגו' במד' איני כדאי ור"ל אמר כדאי אני להבין כ"ז נקדים לפרש מ"ש דוד מי אנכי ומה ביתי וגו' עפמ"ש הרמב"ם באבות חביבין ישראל ושם חביב אדם כו' חיבה יתירה נודעת לו עיי"ש שמלבד העשי' נוסף חיבה ע"י שמודיע לו שיעשה לו טובה (ועי' ביל"ע עה"פ ואתה הגדת היום את אשר עשית עמי טובה עת לדרוש דרוש ל"ד עיי"ש) וז"ש דיד מי אנכי וגו' כי הבאתני עד הלום ותקטן עוד זאת ר"ל העשי'. בעיניך כי תדבר אל בית עבדך מרחוק מקודם לכן שהודעת הטובות שתעשה לי וזה חיבה יתירה ומהיכן נלמד שזה חיבה יתירה ע"ז אמר וזאת תורת האדם ר"ל שזה נמצינו למידין מענין האדם עדש"א חביב אדם וגו' חיבה יתירה נודעת לו כפי' הרמב"ם הנ"ל והבן: ובאופן אחר י"ל עפ"י המד' ר"פ דברים על הפסוק ה' אלקיכ' הרבה אתכם אר"ע אר"י ב"ז כו' עד כך הוא דרכן של צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה עיי"ש ובמ"כ נמצינו למידין כשהקב"ה אומר ומבטיח לעשות טובה בודאי בשעת העשי' יעשה יותר כדרכן של צדיקים אם כי לכאורה יש להבין בשלמא צדיקים אומרים מעם הגם שאח"כ עושים יותר כי יראים לותר הרבה כי פן לא יוכלו ח"ו להפיק זממם ע"ד מחשב' מועלת בדברי תורה וכ"ש דיבור אבל גבי הקב"ה לא שייך זה כי מי יאמר לו מה תעשה אך הואיל וצדיקים נוהגים כן גם הוא עושה כדרכן ע"ד ה' צלך (ובמקום אחר תירצתי באופן אחר ויבואר אי"ה פ' בהעלותך) וז"ש דוד מי אנכי וגו' ותקטן עוד זאת בעיניך ר"ל שבודאי תעשה לי יותר כי הלא ותדבר אל בית עבדך מרחוק מקודם עיי"ש במפו' והרי צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה וש"ת אצל הקב"ה ל"ש זה עז"א וזאת שגם הקב"ה אומר מעט ועושה הרב' תורת האדם כביכול למד זה מאדם ע"ד שפי' בנועם אלימלך וכל בניך למודי ה' ר"ל שהם לומדים אותו ית' איך להתנהג ע"ד צדיק גוזר והקב"ה מקיים ולפי"ז שני הפירושים האלו יתפרש פה כי יעקב מרוב ענותנותו לא ערבה לבו לבקש בזכות עצמו רק תלה הכל בזכות אבותיו ז"ש אלקי אבי אברהם וגו' ה' האומר אלי שוב וגו' ואטיבה עמך שודאי זכותם גרמה להיות חיבה יתירה נודעת לי מאתו יתע' שיטיב עמי כי אנכי בזכות עצמי אא תי מכל החסדים וגו' אשר עשית וגו' ר"ל שאנכי איני כדאי אפי' על העשי' עצמי מבלעדי האמירה תחל' כ"ש על האמירה עם העשי' אלא ע"כ הכל בזכות אבות ע"כ גם עתה הצילני נא וגו' ולפי אופן הב' יתפרש ע"ד זה אלקי אבי אברהם וגו' ה' האומר אלי ר"ל שאפי' על האמירה שאומר מעט זכות אבותי הוא שעמדה לי כי איני כדאי לזה בעצמי כ"ש קטנתי שאיני כדאי מכל החסדים אשר עשית ר"ל שעשית הרבה וע"כ הכל בזכות אבית ע"כ הצילני נא וגו' וידוע מאמרם ז"ל כל התולה בזכות עצמו הקב"ה תולה לו בזכות אחרים וביארתי כי זהו גופי' זכות עצמו מה שהוא שפל בעיניי ותולה רק בזכות אבותיו ובזה פירשתי אשא עיני אל ההרים וגו' אז עזרי דווקא מעם ה' כמבואר בפ' תולדות בפ' ויעתר לו ה' עיי"ש וז"ש א"כ שאני תולה בזכות אבותי א"כ שוב כדאי אני בזכות זה של עצמי כי גדולים נמוכי רוח לפני הקב"ה וכדמצינו בר"ע שאמר זכור כי עפר אנחנו מיד נענה וז"ש אלקי אבי אברהם וגו' הרי שתולה אני בזכות אבותי והנך רואה כי קטנתי שאני קטן בעיני מכל החסדים ומכל האמת וגו' לא נתגדלתי בעיני הרי אני בשפלותי עומד א"כ בשביל זה כדאי אני ע"כ הצילני נא א"כ שני הפירושי' של המד' צדקו יחדיו ובקנה אחד עולים או"א דברי אלקים חיים והבן: ב עוד י"ל עפ"י מה שכ' הביל"ט עת לדרוש דרוש ל"ד על המד' תהו בעטרה שעטרה לו אמו משל למלך שהי' לו בת והי' מחבבה ביותר עד שקראה בתי כו' והוא מהפלגת אהבתו כי אם אמנם מהראוי שהאב לא יפרסם בגלוי לבנו או בתו תכלית אהבתו עכ"ז לא עצר כח להצפין אהבה זו עד שבפה מלא קרא אותה בתי בלשון חיבה לא בשמה העצמי ואל תחשוב שגילוי אהבה זו גרם לבת שתזוח דעתה עלי' כי לא זז מחבבה עד שקראה אחותי כו' עיי"ש וז"ש ה' האומר אלי וגו' הרי הראני הפלגת אהבתו אלי ועכ"ז לא זחה דעתי כ"א קטנתי וגו' ע"כ הצילני נא: ג א"י עד"ז עפ"י אומרם הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו עי' פ"ק דשבת ופ"ב דביצה בפרש"י ותכלית הידיעה למען דעת איך להשיב לו גמול וז"ש אלקי אבי וגו' ה' האומר אלי וגו' למען דעת להשיב על כל תגמולוהי (לא בשביל שצריך לזה ח"ו אלא עצמו