ייטב לב בראשית קצ

אזלינן ואז כשמוע יעקב ויירא מאוד ויצר לו וגו' אבל האמת כי הגם דלענין קיום המצוה אזלינן בתר מחשבה עכ"ז הברכות הם ליעקב כדת וכהלכה דלענין זה לא אזלינן בתר מחשבה ואבאר זה דהרי קיי"ל דברים שבלב לה"ד ולפי"ז יש להבין מדוע לענין פגול בקדשים מחשבה מפגלת להרבה פוסקים וכ"כ לענין חמץ ביטול בלב סגי ולענין תרומה קי"ל דניטלת במחשבה דכתי' ונחשב לכם וכו' אבל הענין דבדברים שבין אדם למקום מחשבה לחודי' סגי כי ה' חוקר לב ובוחן כליות ולפניו נגלו כל תעלומות ע"כ אצל השי"ת המחשבה מהני כמו מעשה אבל בדברים שבין אדם לחבירו גזרה התורה דדברים שבלב לא הוי דברים כי אין אדם יודע מטמנותיו ומחשבותיו של חבירו וא"כ אצל קיום המצוה שזה בין אדם למקום ב"ה מחשבתו הוי כמעשה ואזלינן שפיר בתר המחשבה אבל לענין הברכות שבירך יצחק את יעקב שזה ענין הקנאה (טוב עוה"ז) בין אדם לחבירו הגם אי הי' סובר במחשבתו שזה עשו, דברים שבלב ה"ד ולא אזלינן בתר המחשבה כלל ולכן כאשר נאבק הפר עמו וירא כי לא יכול לו אז נודע לו כי בדין מגיע הברכות ליעקב ולזה נתגבר עליו וע"כ א"ל לא יעקב וגו' כפרש"י כי שרית ר"ל כי הרי נתקיים בך הוי גביר לאחיך ע"כ משום דבתר תעשה אזלינן ולא בתר מחשבה ושמא תאמר א"כ לענין קיום המצות מדוע אזלינן בתר מחשבה שהרי עי"ז נבראו המלאכים בלכתו לא"י ע"מ לקיים המצות ולזה השיב עם אלקים ועם אנשים כלו' לענין קיום המצות שזה עם אלקים החוקר לב אזלינן בתר מחשבה ולענין הברכות הוא עם אנשים שבין אדם לחבירו דברים שבלב לה"ד ע"כ ותוכל ונכון והבן: ג' א"י וישלח יעקב וגו' כה תאמרון וגו' יל"ד (א) כה תאמרון שפת יתר לכאורה (ב) להבין אומרו גרתי ופרש"י תרי"ג מצות שמרתי וגם פי' הבעה"ט גרתי תגרי למאי שלא זה להודיע לעשו (ג) ויהי לי וגו' ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן צ"ב הכי בשביל שיש לו ימצא חן ורש"י נלחץ בזה לפרש להודיע שאני בא אליך ולדבריו ה"ז מקרא קצר, והנ"ל בזה בהקדם מה דאי' במד' סוף ויצא על וישב לבן למקומו ופגעו בו לסטי' ולקחו כל אשר לו עיי"ש ובנזה"ק ובס' באר מ"מ שפי' עפי"ז ויפגעו בו ר"ל בלבן מלאכי אלקים עיי"ש ויעקב ראה כ"ז כדכתי' כאשר ראם ויש להבין הלא אכתי לא עשה לו מאומה רק שחישב לעשות לו ומפני מה נענש וצ"ל עפמ"ש תוס' סוף פ"ק דקדושין דבב"נ מחשב' רעה הקב"ה מצרפה למעשה ויליף לה מעשו דכתי' מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ומעתה נאמר שזה שלח יעקב לעשו שישוב ממחשבתו הרעה אשר חישב עלי' ויתפיס עמו דאם לא יעשה כן ענש יענש כאשר נענש לבן על מחשבתו הרעה לבד וז"ש וישלח יעקב מלאכים לפניו וגו' היינו אותן המלאכים שלקחו כל אשר ללבן ויצו אותם לאמר כה תאמרו' ר"ל כמו שהי' אצל לבן תודיעו ותספרו לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים שהלך עמי ברמאות ואני הלכתי עמו בתמימות ולא כמו שא' בניו לקח יעקב את כל אשר לאבינו שפי' הביל"ע היינו שנעשה רמאי כלבן עיי"ש אך הוא הלך עמי ברמאות ולא נתפייס אלא בפה ולבו בל עתי ועודנו איש תגרי ואיש ריבי כפי' בעה"ט הנ"ל ע"נ ויהי לי שור וחמור לי ולא לו כי נענש על מחשבתו הרע' ונלקח ממנו הכל ולזה ראה שלא יהי' סופך כמוהו ונקדים עוד דברי מוזלה"ה עה"פ ה' פעלך וגו' בקרב שנים תודיע ברוגז רחם תזכור כי כתי' לא יעשה ה' אלקים דבר כ"א גלה סודו אל עבדיו הנביאים ויש להבין טעמו של דבר הלא די לצרה בשעתה אבל הענין כי הקב"ה אינו חפץ במות המת כ"א בשובו מדרכו וחי' וע"כ מודיע מקודם אולי ישובו ויחי' וז"ש ה' פעלך וגו' בקרב שנים תודיע מקודם כי ברוגז רחם תזכור ורוצה בתשוב' למען להחיותן וכמו שפי' הקדמונים הא דאי' במד' ויקרא אלקים לאור יום אלו מעשיהן של צדיקים ולחשך קרא לילה אלו מעשיהן של רשעים ואיני יודע באיזה מהן חפץ כלי' כיון שהכל ברא לכבודו וכשם ששמו מתגדל ומתקדש ע"י גדולתן של צדיקים כך שמו מתגדל ומתקדש באבוד רשעים רנה ותהלתו מלאה הארץ א"כ איני יודע באיזה מהן חפץ ת"ל וירא אלקים את האור כי טוב הוי אומר תפן במעשיהן של צדיקים שעי"ז יתקדש שמו ויתגדל כבודו ולא באבוד רשעים עכ"ד וזה ששלח יעקב לומר לעשו ממה שמזהירו שלא יענש כלבן מזה נראה בעליל אהבתו אותו ודורש טובתו כ"א הי' שונא אותו לא הי' מודיעו הדברים האלה למען ענש יענש ובזה יגדל כבודו של יעקב ממילא מכח זה עצמו שמודיעו מוכת ששונא מחלוקת כ"א חפץ שלום למצוא חן בעיניו וז"ש ואשלחה להגיד לאדוני כדברים האלה למצוא חן בעיניך וישובו וגו' באנו אל אחיך אל עשו ר"ל שמראה עצמו כאחיך ובקרבו ישים ארבו כעשו וכמו שפי' הבאר מ"ח עיי"ש וגם הולך כו' ר"ל גם הוא כמו לבן הגם שכבר הודיע אותו מה שנעש'