ייטב לב בראשית קפח

מדרשות יעקב מפרכס לצאת ועל פתחי ע"ז עשו מפרכס לצאת וא"כ מה רבותייהו בהפרדם זה לתומו וזה לרשעו אבל מבואר בס' ישמח משה תולדות עפ"י שנתגלה לו בחלום שהוצרכו לחזק כל א' מכת בחירתו לאשר היו מעורבים יחד במעי אמם ושאב זה מזה כח המנגד לדרכו ובכ"ז כל אחד מהם עמד בשלו זה לטוב וזה לרע וז"ש ממעיך יפרדו כל אחד לדרכו ולאם מלאם שיאב ע"כ יאמץ ויתחזק בבחירתו עי"ש באורך וא"כ אלו היה יעקב אומר להודיע לעשו כי תרי"ג מצות שמר לא הי' זה נחשב בעיני עשו לכלום כי הוא ידע מאז מימי קדם כי בכך נוצר יעקב במעי אמו מכח קדושת אבותיו ולא יאשם א"ע על רשעו כי הוא בא רק מכח הזוהמא ולכן שלח לו יעקב במרמה וחכמה עם לבן גרתי ואע"פ כן תרי"ג שמרתי וזה הוא רבותא שהוצרך לבחירתו ומכחי זכה לצדקתו אבל לא שלח להודיע כי הרבותא הוא כי עם עשו גרתי במעי אמו (כלשון חכמים בפ"ק דברכות גבי דוד דר במעי אמו וכו') ולא למדתי ממעשיו לפרכס על בתי ע"ז כ"א על בתי כנסיות, כי הלא אז חזר עליו להשלים אתו ולמצא חן ולא יאתה לביישו בדברים כאלו לעיני האנשים אשר אתו אבל הטמין זה ברמז להשלוחים המלאכים היודעים מחשבות אדם ותחבולותיו (עי' תוס' פ"ק דשבת דף י"ב ע"ב) והם יאמרו לעשו עם לבן גרתי וכו' באופן שעשו בלבבו יבין כי עליו מוטל המשא הזה שעמו גרתי במעי האם ותרי"ג שמרתי כי הלא הוא היודע מכח עצמותו שיש בו נטיה לטוב מכח מה ששאב מיעקב ומתחזק בבחירתו לרע וידיעת ההפכים בשוה שכ"כ ביעקב ורבותא יתירה הוא ליעקב מה שעודנו בצדקתו מכח עצמו ולא מכח קדושת אבותיו לבד וזה התכת הכתובים וישלח יעקב מלאכים וגו' (למען ישכילו אשר עם לבבו) ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ביאורו כמו שאני אומר עם לבן גרתי ותרי"ג שמרתי כה תאמרון זה המאמר בלב לאדוני לעשו עמו גרתי ותרי"ג שמרתי והוא יבין הדבר לאשורו להשכילו היטב ואשלחה להגיד לאדוני (כלומר לא לאמר בפה כ"א להגיד ותרגומו לחואה שהוא ענין השכלה והטמנה ברמזה וכפרש"י ויגד לרבקה ברוה"ק) למצא חן בעיניך ע"כ לא יאתה לבא בדברי ריב כי אם בדברי שלום: וז"ש להלן לא יעקב יאמר עוד שמך כי יעקב לשון עקב המורה שהוא סוף ועקב של אבותיו כ"א ישראל אותיותיו לי ראש שהוא התחיל בראשיתו בבחירתו כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל פרש"י עשו ולבן ולפי פשוטו איפכא מיבעיא לי' עם לבן ועשו ולדרכנו ניחא תתלה עם עשי במעי אמו ואח"כ עם לבן ותגל ביכולתך וכחך והבן כי הוא ענין נחמד: וישלח יעקב מלאכים לפניו וגו' כה תאמרון וגו' עם לבן גרתי וגו' עפ"י מ"ש הבאר מ"ח פ' עקב ונשל י"א את הגוים האל מפניך מעט מעט וגו' ני ידוע אשר אור הקדושה הבא אל האדם מלמעלה צריך לבא לאט לאט כ"א הי' בא אליו בפתע פתאם לא הי' יכול לסבלו כמו איש אשר יצא פתאם מחשך לאור גדול כהה מאור עיניו וע"כ צריכה הקדושה לבא בהדרגה דרגא אחר דרגא וז"ש ונשל וגו' מעט מעט לא תוכל כלותם מהר פן תרבה עליך חית השדה דקדושה ותתבטל ממציאות עכ"ד, והנה להלן כתיב ויירא יעקב מאד ויצר לו פרש"י אם יהרוג את אחרים מזה מבואר שלא רצה יעקב להרוג את עשו וכ' המפו' הטעם שראה שבתוכו נה"ק נשמות גרים העתידים לבא להתגייר ולפ"ז נאמר הלא ידוע שצורתו של יעקב חקוקה תחת כסא הכבוד ושופרי' דיעקב מעין שופרי' דאה"ר יציר כפיו של הקב"ה והי' חש יעקב כאשר פתאם יראנו עשו יכהו עיניו ויעשה גל של עצמית כי לא יוכל לסבול גודל קדושה החופף על פני יעקב ולזה נתחכם יעקב להרגילו מעט מעט וישלח אליו מלאכים תחלה טרם ראותו את פניו וכאשר ירגיל לראות פני מלאכים בלבוש דהאי עלמא אזי יהא ביכולתו לראות פני יעקב הגדול מהם כי גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת שהרי הם נעשו שלוחים שלו ושלא יקשה בעיניו מפני מה לבן הארמי שהיה כמוהו ברשעתו ולא נתבטל במציאות מכח קדושת פניו של יעקב לזה הקדים לו תירוץ כי ללבן בא פלג גופא בלא אשה ובלא בנים הן שבטי יה ואז לא הי' לו תואר פניו שיש לו עתה שהי' בבית לבן עשרים שנה ושמר תרי"ג מצות ולא למד ממעשיו וגם כי חזי לאצטרופי' לי' זכות י"ב שבטיו שענפיו חופין את עצו ולכן מאז כאשר גר אתו ונתאחר שם הורגל לבן לאט לאט לסבול קדושתו ולא נתבטל משא"כ עשו שלא ראה אותו מיום ברחו לבית לבן והוא יושב במקום טומאה ארץ חשך ואפלה אם פתאם יראנו יתבטל ממציאותו ולזה הוכרח לשלוח לו מלאכים תחלה כדי שאח"ז יהא ביכלתו לקבל פני יעקב בקדושתו ומזה עצמו יקח עשו ראיה כי יעקב שוקד בתקנתו ורוצה בקיומו ועי"ז מהראוי שימצא חן בעיניו כי אלו לא היה