ייטב לב בראשית קפ

הראות כי התורה נותנת השארת הנפש שהרי אחרי שפרחה נשמתם נשארה קיימת וחוזרת לגופם וז"ש היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם (וגם) וחי שהנפש נשאר חי ויש השארת הנפש (ולדעתי ירמוז להם ענין תחית המתים לעת"ל) (ב) כי הנה חכמי האומות סוברין כי הנפש הוא ניצוץ משכל הפועל וחכמי תורתנו סוברין שהוא חלק אלקי ממעל כידוע ואם הי' שכל הפועל איך יוכל לראות כבוד ה' ולשמוע בקולו בלי אמצעי' שהשגת שכל הפועל הוא ע"י כמה אמצעי' לכן הודיע השי"ת שהנפש הוא חלק אלקי ממעל מעצמותו ית' והמופת ע"ז כי בראותם השכינה פרחה נשמתם להדבק עתה כטבע כל חלק שתושק ומתאוה להדבק בהכל וכיון שכן יוכל להשיג השגה גדולה בלי אמצעי עיי"ש והנה השבת נפשם הי' ע"י התורה כדכתי' תורת ה' תמימה משיבת נפש והוא טל של תחי' לעת"ל כדכתי' טל אורות טלך וא' חז"ל בסיף כתובות כל המשתמש אור תורה באור תורה מחייהו ועד"ז מפרש מוזלה"ה מחי' מתי' במאמרו כלו' במאמר התורה עכ"ד ומעתה יתכן כי זה הי' ענין הכפי' כי בבואם להר בהגלות נגלות כבוד ה' על ההר לעיני כל ישראל אז הי' משתוקק נפשם לצאת כדרך חלק הרוצה להדבק בהכל ולזה אמר להם אם מקבלים אתם התורה מוטב כי יש לכם טל של תחי' המשיב ומחזיר הנפשות אחר יציאתם ואם לאו שם תהא קבורתכם כי הנפש יצא בהשתוקקותו לדבק בהכל ואין להם במה להחיותן ובכן סרה מהר טענת או"ה כי זהו יתכן בישראל שנפשם היא חלק אלקי אבל באו"ה נודע כי נפשם היא משרים החיצונים אשר סביב יתהלכון ואלו באו להר סיני לא הי' נפשם יצאה כלל כי זנתה אמם וכו' ואין להם מזה השתוקקות למקורו ית' לא מני' ולא מקצתו לכן אין שייך בהם ענין הכפי' והבן, וזש"ה והנה סלם וגו' זה סיני והנה מלאכי אלקים הם חלקי הנשמה עולים כי נפשם יצאה ויורדים בו כי חזרה להם ושמא תאמר הלא הי' יותר נכון לתת כח בנפשם לבלי לצאת מהם ולמה נפשם יצאה בדברו עז"א ב' טעמים הא' למען הראות כי והנה ד' נצב עליו שהוא תחת יד הקב"ה לבדו כי היא חלקו ית' לזה הי' משתוקק לצאת ולא כיתר האומות שהם נשפעים משרי מעלה וקרו לי' אלקא דאלקא' ולזה נקראים ישראל עם קרובו שהם קרובים אליו בלי שום אמצעי וז"ש נצב עליו סמוך לו ע"ד (ועליו מטה מנשה) כלו' בלי אמצעי כלל וזאת שנית ויאמר וגו' והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך רומז אחר הפרד הנפש מהגוף שענין מיתה נקרא הליכה כדכתי' בכו בכו להלך שהולך מעולם לעולם כנודע והשיבותיך אל האדמה הזאת כו' רומז לתחיית המתים כלומר שהראה להם הקב"ה ענין תחיית המתים שישוב הנפש לתוך הגוף כאשר הי' במתן תורתנו הקדושה והבן: ו' א"י לרמוז ע"ד שכ' בעה"ט סולם בגימ' קול כי קול תפלת הצדיקים הוא סולם למלאכים לעלות בו ולדרכנו יאמר בהקדם דברי מוזלה"ה לפרש ד' אלקים צבאות השיבנו וגו' כי כתיב ואוהביו כצאת השמש בגבורתו עפ"י דאי' במד' הובא בחן טוב פ' בהעלותך כיון שהשמש באה בכל יום להשתחוות להקב"ה אז חשך אור בעריפי' מפני אורו עיי"ש כלומר שנתבטלה במציאות כנר בפני אבוקה רק השי"ת זורק חצי השפעתו והיינו דכתיב לאור חציך יהלכו והנה אוהבי השם ע"י דבקות הנפלא קרובים להתבטל במציאות רק השי"ת משפיע להם שפע חיות וזהו כצאת השמש בגבורתו של הקב"ה וזהו החיות רצוא ושוב והבן וזהו ד' אלקים צבאות בעל הכחות מכל הצבאות שברא לחדשם בטובו בעת שנפסק חיותן השיבנו כלו' ככלות כחנו ונפשנו בדבקות נפלא השיבנו לקדמותנו האר פניך ונושעה דייקא ולא שיהי' העדר מכח הארת פנים וזה מחי' מתים במאמרו כלו' שהקב"ה מחי' אותן שהם מתים בשעה שעוסקי' במאמרו בתורה ותפלה מכח גודל התשוקה עד כלות הנפש עכ"ד ז"ל ודפח"ח וש"י, ולדעתי יש לפרש בזה אהבו את ה' כל חסידיו ושמא תאמר ע"י אהבה והדבקות יבואו לידי ביטול המציאות לזה אמר אמונים נוצר ה' לבלי יתבטלו במציאות ולהחיותן כנ"ל וזש"ה השיבנו ה' אליך לדבק בך בדביקות נפלא אך אחרי כן ונשובה שלא להתבטל ככלות הנפש כ"א חדש ימינו כקדם ונכון וז"ש והנה סולם וגו' רומז על התורה והתפלה כנ"ל קול תורה וקול תפלה והנה מלאכי אלקים הצדיקים עולים משתוקקים לעלות ככלות הנפש ממש ויורדים בו כי והנה ד' (המהוה כל הויות) נצב עליו ויאמר וגו' ושמרתיך בכל אשר תלך אפי' בשמים לרום כלו' במחשבתך לשוטט בעולם העליון אח"כ והשיבותיך אל האדמה הזאת להחיותך ולהשיבך לאדמתך כאמור: ז' א"י ויחלם והנה סלם מוצב ארצה בהקדים הא דאי' במד"ר רשב"נ פתח ש"ל אשא עיני אל ההרים וגו' אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה כתי' בי' ויקח העבד וגו' ואני א"בי לא נזם אחד וכו' חזר ואמר לית אנא תוביד סברי מן ברי' אלא עזרי מעם ה' וגו' ביאורו