ייטב לב בראשית קעז

עמדי שלא אלמוד ממעשה עשו ולבן והנה כ"ז שאינו בבחי' זו שאפי' בשעה שנופל ממדרגתו יכול להתחזק לעלות למדרגתו אז עדיין יש לו לפחוד פן יפול ח"ו אמנם אם הוא בטוח שאפי' בשעה שנופל לא יפחד כי יתחזק וישען באלקיו לעלות למקומו ומדרגתו אז ילך לבטח וז"ש המד' ע"ז הפרשה אז תלך לבטח דרכך אם תהי' בבחי' זו עד שאפי' אם תשכב לא תפחד וכאשר הי' ביעקב שאפי' בשעה שנפל ממדרגתו הנקרא בחי' שכיבה לא פחד מעשו ולבן אז נקרא הילך לבטח דרכו וע"ז נאמר ושכבת וערבה שנתך כי ירידה צורך עלי' שעי"ז יעלה עלי' יותר ויותר והבן: א"י ויצא יעקב במד' אז תלך לבטח דרכך וכו' עי' בנזה"ק והנ"ל בזה בהקדם להבין טעם דנקרא באר שבע כמבואר בזוהר פ' זו ובפ' וירא בנזה"ק עה"פ ויקרא אותה שבעה עיי"ש ולדרכנו נאמר כי יש זיין מדות קדושות "ח"ג"ת "נ"ה"י"מ וז' הפכיות ומי שבא לשם ועבר למדו אותו להיות נכלל בז' מדות הקדושות ומשם מעין הנובע ע"כ נקרא באר שבע ויעקב אבינו הרגיל עצמו להנצל תחלה מז' הפכיות ולדבק בהקדושות אח"כ ליקח הז' הפכיות להשתמש בהן לעבודת בוראו ע"ד המעביר על מדותיו כמבואר בסדש"ש עיי"ש בארוכה ע"כ נשתהה שם י"ד שנים והבן, וז"ש ויצא יעקב מבא"ש כנ"ל אח"כ וילך חרנה כי הי' מובטח ששוב לא יחטא כיון שצד הרע שם לטוב והמר למתוק והוא בחי' בינה מדה השמינית שאין כנגדה בס"א שמינה דינין מתערין ושם נמתקין בשרשן (ועי' בנזה"ק פ' וישלח על וישתחו ארצה ז' פעמים ע"ש שבע יפול צדיק וקם עיי"ש) וז"ש ע"ז א"ז ר"ל כשבא לבחי' א' דרכיב על זיי"ן היינו בחי' בינה או דעת הכולל כל הזיי"ן תלך לבטח דרכך לבלי לחוש מחטא ורגלך ר"ל אפי' בחי' רגלים שהי' בהם קצת תערובות מרע של עשו ע"ש וידו אוחזת בעקב עשו וכמ"ש מוזלה"ה פ' תולדות ואני אחריו פ' וישלח עה"פ לרגל המלאכה אשר לפני עיי"ש ג"ז לא תגוף כיון שכל הכחות שבו נהפכו לטוב ע"כ לא תפחד מעשי ולבן שלא יחטיאוך ושכבת וערבה שנתך ר"ל שיהי' השינה שלו בחי' מ"ן הוא זרע בגימ' ערבה ועי' בכוונת להוש"ר, וז"ש אח"כ אל יתן למוט רגלך כו' דייקא היינו כאמור כי הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ר"ל שכבר יצא מבחי' יעקב ושמו ישראל המורה על בחי' ראש ולא על בחי' עקב ה' צלך על י"ד ימינך ר"ל על ששהה י"ד שנים בבית שם ועבר ששם הי' כולל שמאלא בימינא והפך רי לטוב ע"כ נעשה מבחי' עקב בחי' ראש ע"כ ה' ישמרך מכל רע מעשו ולבן שלא יחטיאו אותך וישמר את נפשך מתל"הת כיון שכבר ביער מאצלו בחי' רע ואין בו בחי' זוהמא כלל ולכן יעקב אבינו לא מת כידוע ה' ישמר צאתך לבית לבן ובאך לכאן מעתה ועד עולם הכל ע"ד הנזכר כיון שכבר הוא כלו טוב ממילא כלו קיים לעולם כידוע: ויחלם והנה סלם מוצב ארצה וגו' בהקדם לפרש הא דאי' בפ"ק דבבא בתרא אר"א שאלו את שלמה בן דוד עד היכן כחה של צדקה א"ל צאו וראו מה פי' אבא פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד ר"א מהכא הוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבי לחמו נתן מימיו נאמנים כו' דיש להבין השאלה והתשובה מי לא ידע כי צדקה מצוה גדולה היא ועי' בביל"ע בדרושי צדקה מ"ש בזה אבל פשוטן של דברים אינם מורים כך והנ"ל בזה כי לכאורה ידמה לעיני בשר כי ענין נתינת צדקה הוא רק טוב לבריות ומשפט ישר לקיים הישוב הארצי כי לולי זאת יחויב העני לחמוס ולגנוב או לגזול ואיש את רעהו בלעו ח"ו ומה יזכה בזה האדם את ארחו להשיג ע"י שום שלימות לנפשו עד שמזה יזכה גם לחיי עוה"ב וכבר עמד ע"ז מהר"י אלבו ז"ל בעקרים מאמר ג' פ' כ"ח והאמת כדבריו כי ענין הצדקה כשיעשה צדקה ויכוון בה לקיים מצות ה' מצד שהוא ית' צוה כך למען להשלים מצותיו מזה יגיע לו תכלית נכבד וחשוב שזו עבודת השי"ת וע"י הכוונה הזאת המתחברת למעשה ישיג השלימות הנפש ובזה פי' והי' מעשה הצדקה שלום כלו' עשיית הצדקה יגרום שלום בקיבוץ המדינה אבל כוונת נתינת הצדקה אם היא מצד שכך צוה השי"ת שזה עבודת הצדקה יגרום השקט ובטח עד עולם שזה השארות הנפש לעוה"ב עכ"ד וש"י וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"א דפאה מ"א אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב כיבוד או"א וגמילת חסדים כו' כי כשיעשה המצוה התלוי' בתועלת בני אדם זל"ז כמו צדקה וג"ח תחשב לו לצדקה לעוה"ב לפי שעשה המצוה שצוה השי"ת וימצא טובה בעוה"ז בעבור שנהג מנהג טיב בין בני אדם עכ"ד והמקובלים ביארו יותר כי ע"י מעשה עצמו של נתינת הצדקה עושה יחוד צדיק עם צדק היא ה"א ונעשה צדקה ומתיחדים ע"י ש"פ צינורות כמנין שלום עם ד' אותיות כמנין ישע ומשלים שם הוי' ע"י נתינתו כי