ייטב לב בראשית קעו

אבות חג"ת ע"כ הר"ת שפ"ב שבזה מחלישין כח בלעם ועמלק העולים שפ"ב וניצולים מהן והבן וזה שאמר ה' ישמר את נפשך ממ"ה כי יעקב איש ת"ם ולא מ"ת כי מדתו בחי' וא"ו קו החיים והבן עכ"ד ודפח"ח: עוד ירמוז המד' כי מה שיצא יעקב לחו"ל רמז לגלות כדאי' במד' פתר קרי' בגלות כו' ולזה אמר אשא עיני וגו' כדאי' בתקי"ז סוף תיקון שבעין כד אסתכל דוד דאסתלקו לאין בגלותא בתראה אמר אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי "א י"ן כ"ת"ב כו' עיי"ש: עוד י"ל המד' כי התורה בכללה ל"ת וקום ועשה סוד סור מרע ועשה טוב וכבר פי' רבינו הקדוש מהרצ"ה זלה"ה מזידיטשוב ומותר האדם מן הבהמה אין כלו' שמותר האדם על הבהמה הוא בחי' אין שהאדם הוא בעל בחירה ובידו לכבוש תאותו שלא לעשות (מה שהתורה אסרתו) אף שהיא מתאוה אליו משא"כ בהמה א"א לה לכבוש תאותה שלא לעשותה עכ"ד וז"ש יעקב אליעזר כתי' בי' ויקח וגו' וכל טו"ב אדוניו בידו בחי' עשה טוב בידו אני אין בידי לא נזם ולא צמיד כנוי' לבחי' עשה טוב קשוטי מצוה ומעש"ט רק תאי"ן יבא עזרי מבחי' אי"ן תמה שאשמור עצמי שלא לעשות דבר האסור והי' קשה בעיניו הדבר לאשר הנה הוא הולך לבית לבן חקור הטומאה שלא ילמוד ממעשיו הרעים לזה חזר ואמר לית אנא מוביד סברי מן ברי' כי הבא לטהר מסייעין לו עזרי מע"ם ה' שהוא יהי' מסייע אותי כדין מצו' פריקה לפרוק עמו ה' ישמרך מכל רע מעשו ולבן ישמרך דייקא (ע"ד שנאמר השמר אינו אלא לא תעשה) שלא לעשות כמעשיהם: א"י עפ"י שהובא בספרי' בשם הגה"ק זלה"ה מבארדיטשוב ע"מ שנאמר ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב איך יתכן שמחה וטוב להמן אלא שזכה לזה ביום ההוא דייקא ממה שנהנה מסעודת אסתר שהי' בקדושה ובטהרה וזה הי' כוונת אסתר שזימנה אותו כי לולי זה הי' כלו רע ולא הי' אפשר לה להכניעו מגודל אחיזתו בקליפה אך אחר שמסעודתה דבקה בו קצת טוב ונקלש אחיזתו ממקור הקליפה ע"כ הי' ביכולתה להכניעו ולהשפילו עכ"ד וז"ש יעקב אליעזר כתי' בי' ויקח וגו' וכל טו"ב אדוניו בידו להשפיע מטובו מעט ללבן לעקור אותו ממקורו להוציא בלעו זה רבקה אבל אני אין בידי לא נזם אפי' מעט טוב להכניעו חזר וא' כו' עזרי מעם ה' שהוא כל יכול ה' ישמרך מכל רע מעשו ולבן כלו' אף שהם כלו רע ה' ישמור צאתך ובאך מעתה ועד עולם שזה סימן לזרעו עד עולם לשמרם ולהצילם אפי' מכל רע כי"ר: ויצא יעקב במד' אז תלך לבטח דרכך וגו' אם תשכב לא תפחד מעשו ולבן כי' והנ"ל בהקדים להבין מראות הסולם והנה סלם מוצב ארצה וגו' ובמד' סלם זה סיני עיי"ש ולדרכנו נאמר עפי"מ שפירשתי והם תכו לרגלך וגו' עפ"מ דאי' בש"ס שכפה עליהם הר כגיגית והקשו בתוס' הא ברצונם א' נעשה ונשמע ותירצו מפחד קולות וברקים חזרו בהן ונסוגו אחור והקשה מוזלה"ה למאי עשה ה' ככה להפחידם בקולות וברקים כדי שיחזרו ויצטרך לכפותם מוטב הי' לבלי הפחידם ויעמידם בקבלתם מרצונם ותי' כי בזה להורות נתן שלא יסבור אדם בשעה שחושק לעבודתו יעבוד אותו ב"ה ובשעה שנופל ממדרגתו ואין לבו חושק ומתאוה להעבודה לא יעבוד ע"כ עשה ה' בכוונה להפחידם למען יחזרו אח"כ כפה עליהם הר כגיגית למען דעת כי האדם צריך לכוף כאגמון ראשו לעבוד תמיד את אלקי עולם ב"ה אפי' בשעה שאין לבו מתאוה וכוסף כראוי צריך להשתדל עד ירחיב וילהיב לבבו עכ"ד והנה ידוע כי מתנה אינו אלא אם המקבל רוצה לקבלה אבל ירושה הוא שלו בע"כ אפי' בלא דעתו כלל וזה א' והם תכו לרגלך ופרש"י שתכו עצמם לתחת ההר והכוונה למה שכפה עליהם את ההר וע"ז מקשה הלא ישא מדברותיך ר"ל הלא בעצמם קבלו הדברות באמרם נעשה ונשמע ולמאי איצטרך הכפי' ואי משום שחזרו קשה מדוע עשה ה' ככה שיחזרו כנ"ל וע"ז השיב תורה צוה לנו משה מורשה בבחי' ירושה שאינה תלוי' בדעת המקבל כ"כ ע"ז האופן נותן לנו התורה כאמור ובזה נבוא לעניננו כי יעקב הי' לו פחד בצאתו מא"י ומאת פני אביו ויברח שדה ארם פן יפול ממדרגתו ודרך עבודתו עד שלא יהי' לו ח"ו התשוקה שהי' לו מקדם אל התורה והעבודה ולזה הראה לו ה' והנה סלם זה סיני מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה כאמור וירד ה' על הר סיני והנה מלאכי אלקים הם ישראל (ע"ד דאי' במד' ברכו ה' מלאכיו אלו צדיקים) עולים תחלה בלהב אש באומרם נעשה ונשמע אח"כ יורדים בו שחזרו בהן מכח הפחד והכוונה למען ידעו כי תמיד צריך לעבוד את השי"ת אפי' בשעה שאינו חושק כ"כ ודע הוא אפי' בברחו והוא נרדף עד שאינו ח"ו במדרגתו בל ינוח וירף מעבודתו ולזה הבטיח לו והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וגו' עד כי לא אעזבך וע"ז אמר וידר יעקב נדר לאמר אם יהי' אלקי'