ייטב לב בראשית קעד

ברשות עצמו וצריך לתקן א"ע ולהעמיד י"ב שבטים פנת יקרת שממנו הישתת העולם והנה קטן יעקב בעיניי והי' נדמה שלו כי אין כל מאומה בידו ממצות ומעש"ט ולא נשאר אצלו אלא הרצון ורשימו שהוא רק בכח ולא בפועל ובמה יזכה את ארחו ואפשר שזה רומז רש"י יציאת צדיק מהמקום ר"ל אחר שיצא ממקום אביו ורבו עושה רושם כלומר עושה בלבו רק רושם כי העריך את עצמו למול מעשה אביו ורבו וראה שהם הוציאו מכח אל הפועל ואצלו אינני רק בכח הרשום באמצע לבבו ורצונו והבן והנה העקרים מאמר ג' פ"ב כ' דמה שנאמר כי טוב בבריאת בע"ח ולא בבריאת אדם כי כלם נבראו בשלימותן היא שלימות המציאות משא"כ האדם שיגיע ממנו טובו' אחרי' יותר נכבד אחד שיוציא הכוחנית שבו מהכח אל הפועל ולפי שהמציאות השלימות אשר באדם הוא בכח כאלו היא ממוצע בין המציאות וההעדר קראו הכתוב אין שנאמר ומותר האדם מן הבהמה כלו' אותו המותר אדם על הבהמה הוא אין בכח ולא בפועל עד שיוציאנו אל הפועל עיי"ש וז"ש יעקב אשא עיני אל ההורים בהעריך תעשי למול מעשי אבותי ורבותי אנכי רואה כי אליעזר עבד אבי אבא וכל טי"ב אדוניו ביד"ו כלו' שכבר הוציא שליחותי מכח אל הפועל בכלי המעשה אבל אני אין בי"די לא נזם אחד וגי' ר"ל לא שום תכשיט וקישוט הנעשה לבוש תחצו' ומעש"ט כ"א מאי"ן מבחי' אי"ן מה שהוא רק בכח יבא עזרי ולזה אמר עכ"ז לית אנא מוביד סברי כ"א עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ שברא שמים וארץ מהרשיתו שהי' בכת ומזה הוציא כביכול אל הפועל כ"כ הוא יעזור לי להוציא את עצמי ואת כל אשר בי מן הכח אל הפועל וע"כ בהגיעו לבחי' זו אמר ויפגע במקו' בבחי' שנקרא הקב"ה מקומו של עולם כאמור למעלה והבן: וז"ש להלן ויעקב רעה את צאן לבן הניתרו' ופרש"י והוא ממדרש אותן הרעועות והחולות שאינן אלא שירי"ם אותן מסר לו רומז ג"כ לזה עפ"י דאי' במד' כי מעט נאמר כאן מעט ונאמר להלן במתי מעט מה להלן שבעים נפש אף כאן שבעים נפש ולכאורה איך יליף מאדם לבהמה ומה עניני ופי' בנזה"ק עפ"י מה שאמרו חכמי אמת כי מה שיעקב הי' רועה צאן היא כי שופריי דיעקב מעין שופרי' דאד"הר ובא לתקן חטאו ולזה אז נתקנו הנה"ק מבחי' דומם וצומח לבחי' חי והי' בנאנו של לבן ולפיכך התחכם יעקב בתחבולות שונות בהצוגו הצאן אל פני העקוד שקדים נקדים וברדים להמשיך אצלו כח הצאן תחת רשות הקדושה ומאז עלו אח"כ לבחי' אדם ועליהם כתיב ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם ונתגלגל הדבר עד שהי' במצרים ומשם עלו ונתעלו והן הן שבעים נפש שירדו למצרים וכמו שנא' כאן ויפרוץ לרוב כ"כ שם פרו וישרצו וירבו וגו' עכ"ד עיי"ש וידוע כי האדם חלוש מכל מיני בע"ח וישראל חלושים מכל האומות וכ"כ בני עלי' חלושים בגופם מהמוני עם והטעם מבואר בזוה"ק ועינינו רואות שכך היא שכל מה שיש בו כח הקדושה יותר ויותר גופו וגשמיותו חלש ביותר (וכעין זה מבואר בס' בעל עקידה בריש שער פ"ד עיי"ש) ולזה לבן שבעיניו הי' בחי' גשמיות עיקר מסר ליעקב החלושו' והקולות והרעועו' וברמאות עשה כך ואמנם יעקב הי' חפץ בזה כי באותן הרעועות והתלושות הי' כח הקדושה עצום ורב והנה אותן מעט הצאן הי' בחי' נותר ושירים מצאן לבן ובהן הי' בכח כל נה"ק ומאותן השירים הוליד יעקב יתר הצאן ונתרבה כח הקדושה עד שנתגלגל לבחי' אדם והם שלומי אמוני בית ישראל וז"ש ויעקב רעה את צאן לבן הנותרות אותן שאינן אלא שירים דוגמת שירים שממנו הושתת העולם וז"ש והנה העתדים העלים על הצאן עקדי"ם נקדי"ם וברדי"ם דוגמת תחלת אצילת ובריאת עולם כמבואר בעץ חיים והבן: ה עוד נתכוון כי עיקר כחו של עשו הוא עמלק העולה ר"ם שכן דרכו של הסט"א לומר אעלה על במתי כו' וכבר א' על כל גל וגל נעניתי לו ראשי כי העיקר הוא בחי' ענוה שבזה משפיל כח רוממות של עשו ששם השר שלו סמא' העולה קל"א וזלע"ז בקדושה עולה ענו"ה ולזה א' אשא עיני אל ההרים היינו בחי' הרים הגבוהים רוממותו של עשו ע"כ מאי"ן יבוא עזרי מבחי' אי"ן וענוה כי אז עזרי מעם ה' שנאמר אשכון ואת דכא ושפל רוח והבן: ו עוד ירמוז כי חרנ"ה מבואר בס' שחרן עולה כמנין ג' אלקים ומנין ג"פ אלקים עם אותיותיו עולה רג"ע כמבואר בכוונת רג"ע באפי"ו ב"א (הוא ג"פ) פ"ו "באפו "חיים "ברצונו "בערב ר"ת גימ' י"ד נגד י"ד אותיות של יהוה אלקינו יהוה וחילופם "כי רגע "באפו "חיים "ברצונו גימ' שד"י במילואו עיי"ש וזה שרומז להמתי' הג' פעמים אלקים "ויפגע "במקום "וילן ר"ת עולה י"ד ועם השי"ן של "שם עולה ש"די "כי יבא השמש "ויקח "מאבני "המקום ר"ת עולה ע"ח ג' הוו"ות העולים ל"חם מל"ח הידועים להמתיק הדינים וזה ויחלם כי ג' הוי' שנא' העולה חל"ם והבן: