ייטב לב בראשית קעג

ההשגחה בו תמיד והאיש אשר תפנה מחשבתו בקצת עתים מהשלות אז תסיר ממנו ההשגחה ובזה סר הספק מ"מ צדיק ורע לו לפעמים כי בעת השכחה אז מצאהו הרע ההוא כי ההשגחה סבת הדביקות בו ית' ומי שתמיד עמו ית' ולפניו מושגח תמיד לטובה עיי"ש באורך: וז"ש ישלם ה' פעלך לעוה"ב ותהי משכורתך שלימה בעוה"ז מעם ה' אלקי ישראל פי' ממה שאתה תמיד עם ה' אלקי ישראל אשר באת לחסות כו' כי תהי' מושגת מאתו תמיד לטובה והנה אבינו יעקב כשהוצרך לצאת לחו"ל אל לבן ליקח נשים ולהרבות לו מקנה הראה לו השי"ת במראה ההוא של הסולם שאפי' בעסקו במילי דעלמא יהי' דבוק בו ית' בשכלו עמו תמיד ואז יהי' מושגת מאתו ית' תמיד ויהי' שמור וניצול מכל רע משא"כ בעת סר השכל מאתו ית' אז תוסר ההשגחה ויפול תחת מקרים ח"ו וז"ש והנה סלם וגו' זה אדם שגופו בארץ וראשו ומחשבתו בשמים והנה מלאכי אלקים היינו צדיקים (לפעמים) עולים (ולפעמים) ויורדים בו והנה ה' נצב עליו ויאמר אליו וגו' והנה אנכי עמך כלו' אם אנכי אהי' עמך תמיד ולא תסיר שכלך מאתי אז ושמרתיך בכל אשר תלך וגו' למען ידע כי בענין זה תולה העלי' והירידה כי בסור השכל מאתו אז יורד תחת מקרי' ח"ו ומזה יבין לבל יסור מאתו ית' כ"א לפניו יעמוד תמיד אתו עתו כביכול וכדכתי' שויתי ה' וגו' אפי' בעת עסקו עם בני אדם וזש"ה מה רב טובך אשר צפנת וגו' (לעוה"ב היינו) לחוסים בך (אפי' בשעה שעומדים) נגד בני אדם עכ"ז הם דבוקים וחוסים בך וז"ש המד' שא' יעקב אשא עיני פי' מה שעד עתה אשא עיני (אל ה' תמיד זה אינו שלי כ"א) אל ההרי' היינו האבות למלפניי ומעבדניי שלמד מהם תורה ומעש"ט ולא הי' מוטרד בעוה"ז כלל ולמדתי מהם להיות דבוק בו יתברך וממילא הייתי תמיד מושגח מאתו יתברך אבל בצאתי לחו"ל לבית לבן מאין יבא עזרי כי הי' ירא פן חלילה לפעמים יסיר שכלו מאתו ית' ואז יפול תחת מקרי' חלילה חזר ואמר לית אנא מוביד סברי מן ברי' כי עזרי הוא מעם ה' מכח מה שאהי' תמיד עם ה' עושה שמים וארץ עושה דייקא תמיד ע"ד המחדש בטובו בכ"י תמיד מ"ב ע"כ הגם כי אין בידי כל מאומה לא נזם כו' עכ"ז לא יעזבני השי"ת ובידו לגדל ולחזק לכל הנה לא ינום וגו' שומר ישראל ע"כ נאמר לו ה' ישמרך מכל רע מעשו ולבן ישמור את נפשך תת"ה כי הדבוק בה' אין מיתתו ע"י מה"מ כי אם ע"י נשיקה כמו שכתוב בתורה עפ"י ה' וכמבואר שם ברמב"ם ע"כ ה' ישמר צאתך ויצא יעקב ובואך ויבא יעקב שלם והבן: ד עוד יתבאר המד' הנ"ל גם מה דאי' עוד שם ויפגע במקום מ"מ מכנין שמו של הקב"ה מקום שהו' מקומו של עולם וביאור הדברים בס' חכמי האמת כי קודם בריאת עולם הי' הוא ית' לבדו ולא הי' מקום פנוי וכביכול צמצם א"ע ית' באמצעיתו ונשאר מקום פנוי לעמידת העולם ולכן יכונה ית' מקום כמבואר בנזה"ק שם אבל אכתי יש להבין מה ענין שם זה לכאן לכנותו מקום והנ"ל בזה עפ"י אומרם ז"ל עה"פ נושא עון וגו' לשארית נחלתו למי שמשים עצמו כשירים ועי' פי' ע"ז בס' אור המאיר בהפטרת וירא בשם המגיד ולי נראה עד"ז דמי שחטא ורוצה לשוב בתשובה שלימה ולילך בדרך ישר מעתה הנה בהעלותו על לבבו את כל אשר עשה מקדם במחשבה ודיבור ומעשה אז הוא נבזה בעיניו ונמאס ונדמה לו כאלו חטא עוה ופשע יפגם בנר"ן עד שח"ו כבר נסתלק מאתו כח הקדושה כי בחטא קל נסתלק הנשמה אח"כ חלילה רוח אח"כ בחי' נפש וא"כ מהיכן מקום לשוב לשורשו ולחזור להטיב ולזה צריך להשיב אל לבו שכל בריאת עולם הי' אחרי שהקב"ה צמצם א"ע ונשאר מקום פנוי ונקרא טהירו ורשימו כי יציאת צדיק צדיקו של עולם ית' שמי עושה רשימו ונשאר רשימו ובאותו רשימו נרשם בכח ברצונו ית' מה שיאציל וייצר ויברא ויעשה באותו מקום ואויר הפניי ומאותו כת ורשימו הוציא ברצונו ית' מן הכח אל הפועל כל העולמית והיינו דכתי' בראשית וכ' הקדמונים שהוא אותיות בשארית כלומר באותו שארית ברא כ"כ נתן הוא ית' בחסדו ובטובו הגדול לאדם שאפי' אם עשה מה שעשה ונסתלק מאתו קדושת נ"ר ונשמה ח"ו עכ"ז נשאר בי רשימו דקדושה והראי' שהרי ברצונו לשוב ולהטיב מעתה א"כ מאותו רשימו דקדושה שנשאר אצלי הנקרא שירים יכול לתקן א"ע ולבנות א"ע בנין חדש ועולם חדש וכקטן שנולד ידמה אחר שיוציא א"ע כשירים ר"ל בבחי' אותו שארית ושירים דקדושה שממנו נברא העולם כ"כ הוא משים א"ע ובורא א"ע ברי' חדשה מאותו שירים דקדושה שנשאר בו בתוך פנימיותו ובאמציעותו בלב והבן: וז"ש במקום (כלו' באותו בחי' שהקב"ה נקרא מקום מקומו של עולם) שבע"ת עומדין אין צדיקי' גמורים יכולים לעמוד כי אצלם לא הי' בחי' הסתלקות הקדושה כלל ואין רבותא משא"כ בע"ת, והנה יעקב אתר שיצא מאת פני אביו ומאת פני רבו שם ועבר וידע שעכשיו הוא