ייטב לב בראשית קעב

תעלני בחשבון חצי ימי כ"א כולן יהי' שלימים ומלאים ושוים לטובה כי כל הילוכו בדור דורים שנותיך כלו' בשביל שיהי' שנותיך העתידין לתת לנו כמו שהי' בדור דורים מאז ומקדם כי לפנים הארץ וגו' ע"כ ראוי המה הכת החדשה הפורצי' גדר יאבדו) ואת' תעמו' וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלופו כלו' כמו שהם מתדמים לעמים בבגדיהם ומלבושיהם להתערב עמהם להחליף דת התורה בדת עמים כ"כ תחליפם ויחלופו בני עבדיך ישכונו היינו עבדיך וזרעם לפניך יכון והבן עד היכן הדברים מגיעים מה שצפה דוד ברוה"ק עד אין באר על פני הכתב: וז"ש ואברהם זקן זה שקנה חכמה בא בימים כלו' בכל הימים שבכל שעה ורגע עבד בהן עבודתו ית' כמו שפי' הזוהר והשל"ה, וה' ברך את אברהם בכל כלו' שהי' בעוזרו לעבדו בכל מיני עבודה בכ"ע באכילה ושתי' בשבתו בביתו ובלכתו בדרך והיינו דכתי' ויסע אברם הלו"ך ונסו"ע הנגבה כלומר בחכמה ע"ד הרוצה להחכים ידרים והבן, ואמנם אליעזר אם כי הי' עובד ה' בכ"ז ובכ"ע ובכל שעה זה כשהי' יושב ועוסק בתורה בביתו של אברהם שקדושת המקום גרמה לו לבלי לשכוח את ה' כמו רגע אבל לא הי' בבחי' זו לעבוד את ה' גם בלכתו בדרך בכ"ש ע"כ הי' אברהם ירא אולי ירצה לקצר מהלכו בדרך ויקח אשה ליצחק מבנות הכנעני ולזה הוצרך להשביעו ע"ז כ"א אל ארצי וגו' תלך וז"ש ויאמר אל עבדו זקן (זה שקנה חכמ') ביתו (כלו' בהיותו בביתו של אברהם אז הוא) המושל בכ"ל אשר לי לעבדו ית' בכל מיני עבודה וכלו' לא כן בעת ילך בדרך ושמא יקצר מהלכו לזה אמר ואשביעך וגו' אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני וגו' כ"א אל ארצי וגו' תלך אם שהדרך רחוק לזה רמז לו באומרו ואשביעך בה' "אלקי "השמים ואלקי "הארץ ר"ת אהו"ה שם המסוגל לשמירה ולקפיצת הדרך וכמ"ש להלן "ואבוא "היום "אל "העין פרש"י מכאן שקפצה לו הארץ ופי' המפו' מכאן מר"ת שהוא אהו"ה שם שבו נברא שמים וארץ קפצה לו הארץ וז"ש ויקח העבד וגו' וכל טו"ב אדוניו בידו טו"ב עולה מספר שם אהו"ה כח המחבר שמים וארץ הנקרא טוב כידוע וז"ש יעקב אשא עיני אל ההרים כמשמעו לדלג על ההרים והגבעות אשר לא נסע באלה מסעי וחש שלא יטרידני הדרך ושלא ילמוד מעשו ולבן להשביתו מתורתו ועבודתו ח"ו וז"ש המד' א"ת ההרים אלא ההורים אליעזר כתיב בו וכל טו"ב אדוניו בידו היינו שם אקו"ק המסוגל לקפיצת הדרך אבל אני אין בידי לא נזם א' ולא צמיד א' שם אקו"ק גושפנקא דחתים בי' שמיא וארעא (כי אקו"ק במילוי כזה אל"ף ה"ה וא"ו ה"ה בגימטרי' צמיד ואותיות אחרונות "פ"ה"ו"ה ע"ה עולה מם, גם האותיות אחרונות של מילוי באופן זה א"לף ה"י וא"ו ה"א גימ' נזם) או מלשון צמוד פתיל דאחיד בשמיא וארעא חזר ואמר לית אנא מיביד כו' אלא עזרי וזעם ה' עושה שמים וארץ היינו בכת שם אקו"ק כח המחבר שמים וארץ ע"כ כתיב בי' תיכף ויפגע במקום שקפצה לו הארץ וכמו שפירש בס' אור הגנוז ונ"ל רמז לדבר "חרנה "ויפגע "במקום ר"ת חו"ב שם המעלה נ"הק ועם הכולל עולה טוב או ע"ד שכ' הארי ז"ל כי בי חשק בי עם ח' של חשק ממני יוצא שם בי"ט הובא בפט"צ בזוהר ר"פ בא וכתב רבינו אפיק ח' ועייל ט' עיי"ש טעמו ונימוקו ה"נ אפיק ח' ועייל ט' הרי טו"ב כאמור וז"ש משלי כ"ב נבחר שם (של אקיק) מעושר רב (פי' של אליעזר) מכסף ומזהב חן טו"ב (ירמוז לשם זה העולה טו"ב) עשיר (זה אליעזר) ורש (זה יעקב) נפגשו כלו' ממילא נפגשו אל המקום שקפצה להם הארץ עושה כלם ה' ובשם קדשו בטחני אל יעזבנו ואל יטשנו: ג' ויצא יעקב וגו' במד' אשא עיני אל ההרים למלפניי ולמעבדני מאין יבא עזרי אליעזר וכו' מה כתי' בי' וכל טוב אדוניו בידו ואני אין בידי לא נזם אחד ולא צמיד אחד חזר ואחר לית אנא מוביד סברי מן ברי' עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ ונקדים הנאמר להלן ויחלום והנה סלם מוצב ארצה וגו' והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו וגו' נ"ל דמרמז למה שפירשתי הא דכתי' (רות) ישלם ה' פעלך וגו' עפמ"ש הרמב"ם ז"ל במורה סוף ח"ג פנ"א כי השכל הוא הדיבוק בינינו לבין השי"ת וכשפונה מחשבתו ושכלו של אדם ממנו ית' לענין זולתו כבר נפסק הדיבוק ואינו עמו ית' וצריך האדם להרגיל את עצמו עכ"פ בשעת תורה ותפלה להיות דבוק בו ית' באמת אבל שיגיע האדם לענין שיהא מספר עם בני אדם ויתעסק בצורכי גופו ושכלו כלו יהי' עם השי"ת והוא לפניו תמיד בלבו זאת היתה מדרגת משה רבינו ע"ה שנאמר בו ויהי שם עם ה' ומדרגת האבות שהם כשהיו מתעסקים בהנהגות בני אדם ומשתדלים במקנה לא היו עושים רק באבריהם, ולבותם ודעותם עם ה' לא יסירו ממנו עוד ביאר שם כי ההשגחה מהשי"ת הוא כפי השכל הדביק בו ומי שלא יסיר שכלו מעם ה' תמידי