ייטב לב בראשית קעא

בתחלה אות דקדושה תשתו ית' ע"כ זהו של מצוה ולשמח' למ"ד בתחלה אות נוקבי' דס"א ע"כ זהו אינו של מצוה וז"ש ויצא יעקב מבא"ש וילך חרנה כלו' אותו מקום הנקרא חרן הלך למעלה עד שלא נקרא לחרן בלמ"ד כ"א חרנה בה"א אות דקדושה כאמור: ויצא יעקב וגו' במד' ש"ל אשא עיני אל ההרים א"ת ההרים אלא ההורים אליעזר עבד אבי אבא מה כתי' בי' ויקח וגו' ואני אין בידי לא נזם א' ולא צמיד אחד חזר וא' לית אנא מוביד סברי מן בריי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ גם להבין מאמרם ויפגע במקום אין פגיעה אלא לשון תפלה למה נקרא תפלה בשם פגיעה ויתבאר בהקדם לפרש המד' בשלח עה"פ מה תצעק אלי וגו' הה"ד והי' טרם יקראו ואני אענה הקב"ה יודע מה בלבו של אדם קודם שמדבר וכו' ע"כ נאמר מה תצעק אלי וגו' והקשה היפ"ת א"כ כל תפלה למה עיי"ש והוא תימה: והנראה בזה עפ"י דברי הרמב"ם על ענין תפלה הכי הקב"ה משתנה חלילה מלא רוצה אל רוצה אבל הענין כי מקור הטוב רוצה להטיב אלא שאין האדם ראוי וכדאי בלתי ע"י שמאמין בה' שהיא המציל ומבלעדו אין אלקים ובזכות אמונה נעשה כלי מוכשר לקבל הטוב מאת השי"ת אלא דלכאורה אכתי סגי באמונ' שבלב ומה צריך להוציא התפלה בביטוי שפתים אבל הענין כי מלך במשפט יעמיד ארץ ויש מיימינים ומשמאילים והשי"ת רוצה שיהי' בהסכמת כלם והם א"י מחשב' שבלב לכן צוה להתפלל בפה למען ידעו הכל ע"י תפלה שמבטא בשפתים כח אמונתו ויסכימו למלא בקשתו וז"ש טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים בפיהם למען וא"ני כלו' אני ובית דיני אשמע ולזה א' לו כאן מה תצעק אלי הלא אני יודע אמונתם ואי משום מלאכי השרת שא"י מחשבות אדם עז"א דבר אל ב"י ויסעו ובזה יראו לחוץ כח אמונתם ותוקף חזקם בה' וא"צ לתפלה והבן וזה ויפגע במקום היינו במקומו של עולם כדאי' במד' ועז"א אין פגיעה בה' כ"א ע"י תפלה שמזה נודע כי הוא קרוב ונגש אל ה' בהשגתו כמו שפי' הרמב"ם במורה קרוב ה' וגו' ונגש משה אל ה' היינו בבחי' קרבת מדע ונגישת השגה עיי"ש ובזה הדרש והפשוט צדקו יחדו ויפגע במקום שקפצה לו הארץ היינו מפני שפגע ונגש בהשגתו למקומו שיע אז ממילא הוא למעלה ממקום וזמן והבן והנה הבי"לע פירש כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם כלו' בלתי אם יהי' ה' עמדי בעזרי אז לא תירא מהם משא"כ אם תבטח בכח ידך וסבתך יש לך לירא מהם עכ"ד וז"ש יעקב אליעזר כתי' בי' וכל טוב אדוניו וגו' אני אין בידי כו' חזר ואמר כיון שאין בידי כלו' ואין לי לתלות בטחוני בשום דבר או סבה כ"א בה' שוב לית אנא מוביד סברי מן ברי' ובודאי עזרי מעם ה' וגו': ב' יתבאר המד' בהקדם לפרש הנאמר להלן ואברהם זקן בא בימים וגו' ויאמר אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו וגו' דיש להבין האי תואר זקן ביתו ל"ל, והנ"ל בזה בהקדם לפרש מאמר דהע"ה תלים ק"ב פנה וגו' תכתב זאת לדור אחרון וגו' בהקבץ עמים יחדיו וגו' ענה בדרך כחי וגו' אומר אלי אל תעלני בחצי ומי עיי"ש פי' הפשוט שפי' המפו' בהקבץ וגו' קאי אלמעל' לספר בציון וגו' בהקבץ עמים וגו' ואני אומר שקאי אלמטה כמו שאבאר ואומר כי דוד צפה ברוה"ק בדור אחרון הזה אשר יקימו אנשי בליעל לנתק מוסרות התור' שבכתב ושבע"פ וע"כ צריכים רבנים רועי ישראל מנהיגי הדור הכשרים ללכת אורחא רחיקא לעיר הידוע' להקבץ ולהתאסף להפר עצתם ולעמוד על נפשם לעבוד את ה' וידוע כי בזמן שהאיש הירא את דבר ה' שורר בביתו עובד את עבודתו בתורתו ותפלתו בכ"ע ובכל רגע וכל היום היא שיחתו ע"ז נאמר יראת ה' תוסיף ימים כי כל היום כלו שויה לטובה, אבל בזמן הילוכו בדרך מאין פנות אל המנוחה לתורתו ולעבודתו כ"א זעיר שם זעיר שם חזי לאצטרופי לעבודת ה' ע"ז נאמר היום קצר כי כמה רגעים ושעות יבלה בדרך בדברים בעלמא ומעט ממנו אשר יעלה בידו בתורה ועבודה, אמנם זה בהולך לדבר הרשות ולדברי הבלי עוה"ז אבל בהולך לדבר מצוה כמו לכת דידן לזכות את הרבים כל פסיעה וכל תנועה תחשב לנו לצדקה ולעבודה וכל היום כלו שלו בעבודת ה' וז"ש דוד תכתב זאת לדור אחרון וגו' כי השקיף וגו' לספר בציון שם ה' וגו' ומה יספרו עז"א שיספרו על העבר והוא מה שהי' בהקבץ עמים יחדיו היינו שבטי ישראל הנקראים עמים כדכתיב אף חובב עמים עיי"ש ברש"י וממלכות מלכי רבנן למען לעבוד ה' אז ענה בדרך כחי קצר ימי כי מעט אשר יעלה בתורה ועבודה ובהצטרפ' לא יהי' כ"א ימים קצרים ומועטים אז הייתי אומר אלי אל תעלני (מלשון ס"ה עולה כך וכך) בחצי ימי כלו' שלא