ייטב לב בראשית קע

ויצא ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה הי' לו לומר לחרן ותו ויפגע במקום ורבותינו פירשו לשון תפלה וקשה למה לא התפלל תיכף אחר שאמרה לו רבקה הנה עשו אחיך מתנחם וגו', ואפשר לומר עפ"י דכתיב באיכה גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי וכתיב סכות באף ותרדפני וגו' סכות בענן לך מעבור תפלה כ"כ כאשר וישטם עשו את יעקב על הברכה וגו' וידוע כי שר של עשו הוא שטן כו' אז הי' מעורר אף וחימה מחיצה מבדלת בינו למקום לבלי תת תפלתו לעלות השמימה וזה שרמז יצחק ואמר הקול קול יעקב והידים ר"ל אם שהקול קול יעקב בעמדו בתפלה אבל הידים ידי עשו שהוא פושט יד ומקבלה לבלי יעלה למחוז חפצו השמימה ולכן לא התפלל אך כאשר ויצא יעקב וגו' וקבל ע"ע עול גלות אז וילך חרנה כלומר שהלך ונסתלק החרון אף ונשבר המחיצה, אז ויפגע במקום עמד בתפלה אבל יעקב לא תלה הדבר בשביל יציאתו כ"א שהמקום בי"המק גורם שאין שם שום מסך המבדיל וז"ש מה נורא המקום הזה אין זה כ"א בית אלקים בלשון שלילה כלו' שע"ז המקום אין שום מסך המבדיל כ"א וזה שער השמים: א"י ויצא יעקב מבא"ש וגו' כי כתיב לעיל ועתה בני וגו' וישבת עמו ימי' אחדי' עד אשר תשוב חתת אחיך עד שוב אף אחיך מתך והוא כפל לשון גם אומרה מתך שפת יתר וכבר פירשו הקדמונים דלכאורה מהיכן ידע אם שב אף אחיו לזה א' ממך תדע ע"ד כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם ואם אתה לא תשנא אותו אז סימן כי גם הוא אבדה שנאתו עכ"ד: ולי נראה ע"ד דכתיב ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו וז"ש רבקה ועתה בני אין ועתה אלא תשובה כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה וגו' וקום ברח לך כי גלות מכפר עון וישבת עמו ימי' אחדי' מועטי' (כי רק) עד אשר תשוב (אתה בתשו') חמת אחיך עד שוב אף אחיך ממך תוכל לדעת כי אם תשוב בתשובה אז גם הוא ישלים אתך, וז"ש ויצא יעקב שיצא ידי חובתו מבאר שבע ירמוז לבחי' תשו' עלאה מדת בינה כדכתי' ובלבבו יבין ושב אז וילך חרנה של עשו ונרצה לו: ויצא יעקב מבאר שבע במד' מפרש מבארה של שבועה ולדרכנו אפשר לרמז ע"ד דאי' במד' מנין לראשונים בזכות אחרונים שנא' ונח מצא חן בזכות אלה תולדות נח וכ"כ אל בית יעקב אשר פדה את אברהם ואחז"ל יעקב פדה את אברה' וג"כ נאמר כי גלוי וידוע שעיק' יציאתו של יעקב ובואו לחרן היה בשביל רחל שילדה את יוסף וכדכתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר שלחני ואלכה וגו' ועי' פרש"י ולדעתי י"ל כי עיקר מה שהי' יעקב בחרן ללקט משם נ"הק שנתגלגלו בצאן לבן אח"כ נתגלגלו בבחי' מדבר ועליהן נא' ואתנה צאני וגו' אדם אתם והן שבאו מצרימה ויפרו וירבו וגו' ועליהן נאמר ויצבר יוסף ב"ר כידוע ולכן כאשר ילדה רחל את יוסף כח המאסף ומקבץ נדחים אמר שלחני וז"ש ויצא יעקב מבאר שבע א"ת אלא שבע מכח בארו של יוסף שהיא שביעי לבני הגבירות כמבואר בזו"ח ובסי"מ וישב עיי"ש וע"כ מ"ב"א"ר "ש"ב"ע ר"ת "עדות "ביהוסף "שמו "בצאתו "על "ארץ "מצרים (כי העין משמשת לשתי תיבות כנודע): א"י עפ"י המד' ויצא יעקב וגו' פתר קרי' בגלות כד"א שלח מעל פני ויצאו וכו' הכוונה שמה שיצא יעקב מא"י לחו"ל ירמוז על גלות בניו מארצם לחו"ל וידוע כי גלות הראשון מא"י הי' ירידתן למצרים וכבר כ' רש"י פ' שמות עה"פ ושמעו לקולך כי סימן זה מסור בידם מיעקב ומיוסף שבלשון פקד פקדתי יגאלו יעקב א' ואלקי' פקד יפקד ויוסף אמר פקד יפקד וגו' וגמר הגאולה בעת קי"ס הי' ע"י יוסף כמו שנאמר הים ראה וינס ואחז"ל ארונו של יוסף ראה וזה שנאמר וישבע יוסף את ב"י לאמר פ"קד י"פקד וגו' והעליתם את עצמותי מזה אתכם למען עי"ז יקרע הים לפניהם וז"ש כאן ויצא יעקב הרומז לגלות בניו למצרים שהי' תחל' לכלי זה הוא מבאר שבע מבארו של שבועה של יוסף שנאמר וישבע יוסף וגו' שבזה הי' לבו נכון ובטוח בה' שיגאלם וישיבם למקומם ולארצם: ויצא יעקב וגו' וילך חרנה פרש"י ללכת לחרן ויש להבין למה הטיל ה"א בסופה ולא למ"ד בתחל' לחרן. ויתבאר עפ"י פרש"י שיציאת צדיק וגו' פנה זיוה כו' וא"כ ידיעת ההפכים בשוה שהמקום שהצדיק שוכן שם אותו מקום נתעלה למעלה ביתר שאת והנה כתי' ושבחתי אני את השמח' ואחז"ל זהו שמתה של מצוה וכתי' ולשמחה מה זה עושה זו שאינה של מצוה ופי' התבו"ש כי השמחה, היא