ייטב לב בראשית יז

הקרוב לממ"ה צריך להיות יותר מזוכך וטהור ע"כ בני עליה הזוכים לעלות לפני ולפנים ושורש נשמתם מסוד המחשבה העליונה תכח חו"ב עמהם מדקדק בקו הדין ביותר וזהו בתחלה ר"ל אותן ששורש נשמתם מראשית הטמיר והנעלם עלה במחשבה לברוא במה"ד ועד"ז א' הקב"ה על ר"ע כך עלה במחשבה לפני ומחשבה נתקיימה אצלי אבל הנבראים מששת ימי המעשה סור השתלשלות הנגלה בדו פרצופים על אלו שיתף מדה"ר למדה"ד כי עולם חסד יבנה והקדים מדה"ר למדת הדין ותרוייהו איתנהו המחשבה והמעשה לפי ערך הנשמות מהיכן באו עכ"ד ז"ל ולכן משה שנאצל מן הראשית כטעם וירא ראשית לו זהו משה כמאמרם ז"ל שנקרא ראשית כי שם חלקת מחוקק גו' בו חלקו של משה בהראשית ע"כ ספין ונעלם כי מתנהג עמי בדין לכן לא זכה למחול לי ע"כ נקרא משה איש האלקים כי הקב"ה היה מתנהג עמו בקי הדין כפי מה שעלה במחשבה וזהו עצמו מאמרו לישראל ונשב בגיא ועתה ישראל וגי' והכל מחול לך ואני לא זכיתי למחול לי והטעם ע"ז גמר אומר ואתם הדבקים בה' אלהיכם כלומר בתדה"ר ובמדה"ד ע"כ חיים כלכם היום ולא כן אני שנקראתי איש האלהים ע"כ לא זכיתי שיתחיל לי וזהי סיום התורה וימת שם משה וגו' ולא קם נביא עוד בישראל ושמא תאמר א"כ למה לא זכה למחול לו ולכניס לארץ לז"א לעיני כל ישראל בראשית ברא אלהים כפרש"י במחשבה עלה לברוא במה"ד אלא ביום עשות היינו התגלות היה ה' אלהים א"כ משה שנשמתו מראשית המחשבה היה מתנהג עמו בקו הדין ולכן לא זכה שימחול לו משא"כ ישראל שנאצלו מששת ימי המעשה ועולם חסד יבנה במדה"ר ובמה"ד לכן זכו למחול להם ולכנוס לארץ: וזהו מאמר ר"י לא היה צריך וגו' ומ"ט פתח בבראשית ולא אלקים ברא וגו' אלא משום כח מעשי"ו דייקא הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים משא"כ משה שנאצל מראשית המחשבה ע"כ לא זכה לכנוס, ועל הקושיא הא' גמר אומר שאם יאמרו אוה"ע לישראל כו' ולכן פתח בבראשית ברא אלהים ליישב מפני מה לא זכה משה לכנוס לארץ ולמחול לי מחמת שנאצל מראשית המחשבה בקו הדין אבל ישראל הם מימי המעשה ועליהם נאמר ביום עשו"ת ה' אלהים זכו שימחול להם וזהו כח מעשי"ו הם שתי ידים יד ימין יד שמאל הם ב' מדות מדה"ר ומדה"ד הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים והבן א"י בראשית ברא וגו' גם לקשר סיום התורה להתחלתה להורות כי התורה בלי תכלית ובלי ראשית והוא למאי דאיתא בב"ר פ"ח בשעה שבא הקב"ה לברא את אדה"ר ראה צדיקים יוצאים ממנו ורשעים יוצאים ממנו כו' מה עשה הפליג דרכן של רשעים ממנו הה"ד כי יודע ה' דרך צדיקים וגו' רמ"א לא כן אלא בשעה שבא לברא אדה"ר נמלך במלאכים וא"ל נעשה אדם א"ל אדם זה מה טובו א"ל צדיקים יוצאים ממנו הה"ד כי יודע ה' דרך צדיקים הודיע דרך צדיקים למה"ש ודרך רשעים תאבד אבדה מהם גילה להם רק שצדיקים עומדים ממנו ולא גילה להם שרשעים עומדים ממנו, שאלו גילה להם לא היתה מדה"ד נותנת שיברא ע"כ, וכן מצינו בענין יצ"מ במ"ר שמות ב"פ ומשה היה רועה הה"ד יודיע דרכיו למשה שהודיע דרך הקץ למשה, ארך אפים שהאריך אף עמהם ורב חסד מטה כלפי חסד נסתכל בטוב ולא ברע שהן עתידים לעשות כו' ובפ"ד בדרך מצרים מפ' כי אי' שם פ"ג שאמר משה מי אנכי וגו' וכי אוציא את בנ"י באיזה זכות אגאלם א"ל הקב"ה בזכות בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים שבשביל התורה שעתידין לקבל הם נגאלים הרי דן אותם ע"ש העתיד ומצינו במדרש שם ויאמר ראה ראיתי את עני עמי הה"ד כי ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן כי בשעה שיצאו בנ"י ממצרים ראה הקב"ה מה שעתידין לעשות שנאמר ראה ראיתי זה מעשה העגל אמר הקב"ה איני דן אותם לפי מעשה העתידים לעשות כו', הרי לכאורה להיפך שאינו דן אלא לפי מעשיו שבאותו שעה אך התירו' מבואר בפר"ד שבכלל רחמיו וחסדיו של הקב"ה שאם עתידים להיות צדיקים הוא מסתכל ומטיב עמהם ע"ש העתיד אך במה שעתידים לחטוא איני מסתכל ואינו דן אלא לשעתו והיינו דכתיב און דייקא ולא יתבונן אבל מה שעתידים להטיב ולא להרע יתבו' וכן הוא במד' של רשב"י להדיא עי"ש באורך וכן מצינו לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר וגו' ואיתא במדרש נח ניצול בשביל משה בשגם גימט' משה, הרי שניצל בזכות משה העתיד להיות ואמרתי רמז לזה "מה "שהיה "הוא שיהיה ר"ת משה והבן, וזה מאמר התורה ולא קם נביא וגו' אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים וגו' אשר עשה משה לעיני כ"י בראשית כלומר מקודם שיקבלו התורה וכן כתב בעה"ט כי בראשית ר"ת, "בראשונה "ראה "אלקים "שיקבלו "ישראל "תורה וכמאמר הקב"ה בהוציאך את העם תעבדון את האלהים וגו' וכן מצינו בעת ברא א"ה וא"ה והארץ היתה תהו ובהו ויאמר אלהים יהי אור זה מעשיהם של צדיקים הנקרא אור כדכתיב ואורח צדיקים כאור נוגה