ייטב לב בראשית קסח

וממילא לא זכה האדון אי הבעל יז"ב, ועי' גו"א ריש בראשית דר"י שנת נתן הארץ לכנען רק לישיבה ומשו"ה לא אמרינן בי' מה שקנה עבד כו' והן הדברים שנאמר במקראי קודש אלו שא' יצחק הן גביר שמתיו לך ומה שקנה עבד כו' א"ל עשו בלשון ה"א הקיימת כמו הנגלה נגליתי הלא הברכה אחת ר"ל ברכ' פרטית לך אבי שלא קנה רבו ובזה ברכני גם אני אבי ולזה התחכם יצחק ולא אמר ויתן לך דאז להט"ז והש"ך קנה רבו כ"א משמני הארץ יהי' מושבך רק לישיבה לא למכור ועל חרבך תחי' ר"ל שתחי' עצתך בי לאכול ולשתות ומה שתרצ' עש' ולא זכה בו עשו מעולם וממילא לא קנה רבו וע"ז פירש דבריי כי אני מוכרח לומר כך כי ואת אחיך תעביד א"כ מה שקנה עבד וכו' ולזה הכרחתי לברכך בלשון המועיל והבן: ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים וגו', מדרש רבה התחיל מחכך בגרונו כמאן דמחייך וזורק רוק מפיו ופי' היפ"ת משום דאמר הכי בלשון תימה משמע כך ובתנחומא סוף פרשת תצא עה"פ אשר קרך בדרך איתא לפי שלא היו ישראל יודעין מה טיבה של זמורה (פי' המפרש רוק של כוחה ונועה) עד שבא עמלק ולמדה להם שנאמר ו (יחזקאל ח' י"ז) והנה שולחים את הזמורה אל אפם וממי למדה מעשו זקנו שנא' הכי קרא שמו יעקב ויעקבני חיכך בגרוני והוציא את הזמורה ע"כ והדברים סתומים ופירוש אין להם מה זה שאמר שלא היו ישראל יודעים טיבה של זמורה עד שלמדה להם עמלק והוא למדה מעשו וכו' מה הכוונה בענין זה ושמעתי מאיש פשטן שאמר פירוש הדברים דק"ל בפ' יש נוחלין דף קכ"ו ע"ב ובחו"מ סימן רע"ז סעיף י"ג שמעי עדים שאמר פלוני בני בכורי הוא נוטל פי שנים פלוני בני בכור הוא אינו נוטל פי שנים שמא בכור לאמו הוא דקאמר ואם אמר דברים שמוכיחים לומר שהוא בכור לאב נוטל פי שנים כגון שאמר פ' בני בכור הוא ורוקו מרפא חולי העינים דגמירי דרוק של בכור לאב מרפא ולא של בכור לאם וז"ש המדרש רבה ע"מ שאמר עשו בלשון תימה הכי קרא שמי יעקב ויעקבני שהי' מחכך בגרונו כמאן דמחייך כלומר הכי רימה אותי הלא עדיין אני הבכור והוציא רוק מפיו לומר שרוק שלו מרפא חולי עינים וז"ש התנתי' לפי שלא הי' ישראל יודעין מה טובה של זמורה כלומר מה טיבו של רוק שרוקו של בכור מרפא חולי העינים עד שבא עמלק ולמדה להם וממי למדה מעשו זקנו שנאמר הכי קרא וגו' חוכך בגרונו והוציא את הזמורה לומר שהוא הבכור ורוקו מרפא לעינים עכ"ד ויפה כוון: הן גביר שמתיו לך מד' ברכה שביעית היא ולמה א' תחלה אלא א"ל מלך עשיתיהו עליך וכו' ולכה אפוא הרף ממנו שאף וחימה מסורין לי יש לפרש בהקדם לפרש המדרש עה"פ ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ שובי שובי השולמית שובי שובי וגו' ד"פ שובי כנגד ד' גליות שישראל נכנסין ויוצאים בשלום השולמית אומה ששלום חי העולמים מתנהג בה מאהל לאהל אומה שהכהנים משימין לה שלום שנאמר ושמו את שמי וכתיב וישם לך שלום אומה ששלום חי עולמים דר בתוכה שנא' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם אומה שעשה שלום ביני ובין עולמי שאלמלא היא הייתי מחריב עולמי ר"ה פתת נמוגים ארץ וכל יושבי' אנכי תכנתי עמודי' סלה בשביל שקבלו אנכי ה' אלקיך ר"א אמר אומה שמשלמת אישטטיינו של עולם כלומר עמודי' של עולם הן הן בעוה"ז והן הן בעוה"ב ר"ל אומה שכל טובה שבאה לעולם אינה באה אלא בזכותה הגשמים והטללים שנאמר ויתן לך בזכותך וצריך ביאור. ונ"ל שזה נמשך למה דאיתא עוד שם ויתן לך האלקים יתן לך אלקות לכשתצטרך לי' הה"ד ויאמר ה' אלקים זכרני נא זכור לי הברכה שברכני אבא ויתן לך אלקות ופי' הנזה"ק ויתן לך אלקות שהוא מעיז חוץ לטבע לכשתצטרך לי' בעת שא"א להתגבר בטבע כענין שמשון כו' עי"ש וביאור הדבר עפמ"ש בעל עקידה פרשת נח שער ט"ו לפרש מאמרם גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ דאלו במעשה שמים וארץ כתיב ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ואלו במעשה צדיקים מקדש ה' כוננו ידיך ותורף דבריו כי כתיב בראשית ברא אלקי"ם גימ' הטבע היינו שיהא מתנהג עפ"י הטבע וצמצום ראה שאין העולם מתקיים בדין היינו בטבע (נ"ל להוסיף, עולמו של הקב"ה ישראל והטבע והמזל מורה לרע להם ח"ו כידוע) עמד ושיתף מדה"ר הוא הנהגה הבא משם הוי' שהוא נס למעלה מהטבע והקדימו שנאמר ביום עשות הוי' אלקים וזה מ"ש תנאי התנה הקב"ה עם הים שיקרע לפני ישראל ועל האש שלא ישרוף וכו' היינו שהתנה עם טבע הבריאה שישתנה לפני ישראל בעת הצורך וז"ש גדולים מעשה צדיקים יותר וכו' דאלו מעשה שמים וארץ ביד א' הוא הסידור הטבעי המפורסם בלתי משתנה אמנם מעשה הצדיקים הוא הטבע המעולה המכונה נס