ייטב לב בראשית קסז

מטעמים ויאכל וישת וייטב לבו מאוד ובתוך כך באה האשה לבית' וראתה כל אלו מה עשתה פקדה להמשרתת לעשות סעודה גם מחר כדת היום לאחר אכלו ושתיתו שאלה אותו לאמר האם מתקו וערבו לך המטעמים כמו אתמול והשיב לה כי זה א"א כי אתמול ערבו ומתקו לי יותר ויותר יען הי' הדבר בלעדך ומר המות סר ממני כך השיבו לו ישראל כי אותו הסעודה העתידה הוא עין לא ראתה אפי' לא יהי' גדול מזה והטעם כי אלקים זולת"ך דייקא יעשה בלעדי ממשלתך עלינו עכ"ד כן אני אומר כאן כי מה שטעם יצחק במאכלו כל מיני מטעמים וערב לו הי' מפני שלא הי' עשו הרשע באותו סעודה והנה אם כי מתחלה רימה עשו את אביו אבל עתה ראה והבין שיעקב הוא הצדיק כי נכנס עמו ריח ג"ע כמ"ש ראה ריח בני וגו' וכפרש"י וכשנכנס עשו ויחרד יצחק חרדה גדולה שהי' גיהנם פתוחה תחתיו ואז הבין כי הי' סבה מאת ה' לשלח את עשו השדה שלא יהי' בעת הסעודה ובעת הברכה כי בדין מגיע הברכה ליעקב וגם הבי' כי מה שטעם כל מיני מטעמים בהמאכל זה הי' מחמת שהי' בטרם בא עשו ובלעדו וז"ש ואוכל מכל ושמא תאמר גם אני אעשה סעוד' כמוהו לזה אמר זה א"א כי מה שאוכל מכל (היא מחמת שהי') בטרם תבוא ומזה אני מבין מה שאברכהו גם ברוך יהי' כי הי' סבה מאת ה' שאברכהו בטרם תבוא למען ברוך יהי' והבן כי הוא דבר נחמד: א"י בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהי' עפ"י פרש"י שא"ל אביו לעשו מה עשה לך א"ל את בכורתי לקח א"ל יצחק עכשיו לבכור ברכתי גם ברוך יהי' ביאור דבר זה כי לכאו' יש פקפוק לקנין הבכורה מכת אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כדלעיל אמנם זה בלא תפוס אבל תפוס קנה כמבואר בגמ' פ' איזהו נשך ובח"מ סי' ד"ט וזה שא' יעקב ואברכהו וכבר תפוס א"כ גם ברוך יהי' ואמנם הש"ך כתב דהא דתפוס קנה היינו מדעת המוכר דידע ומחיל אבל אם תפס שלא בידיעת המוכר לא קנה וז"ש עשו ויעק"בני זה פעמים והנה עתה לקח ברכתי ברמאות שלא מדעתי א"כ לא מהני תפיסה אבל יצחק סובר כדעת הסמ"ע סי' ס"ו ס"ק י"ז וכן הוא דעת הפר"ת הובא בקצוה"ח סי' ר"ט שאפי' תפיסה שלא מדעת המוכר קנה דאמר אלו הוי ידע הוי ניחא לי' דליקום בהמנותי' ויאוש שלא מדעת מהני וז"ש יצחק בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהי' ר"ל הגם שהי' בטרם תבוא וכאלו אמר ואברכהו גם בטרם תבוא (וע"ד שכ' הרמב"ן בפ' מתי אעשה גם אנכי לביתי עיי"ש) עכ"ז ברוך יהי' דקנה וז"ש יצחק הן גביר שמתיו וגו' ולכה אפוא מה אעשה בני דייקא ר"ל כיון שאתה בני ע"כ אתה הולך בדרך ישר וניחא לך דתיקום בהתנותך א"כ כבר קנה והבן זה: ויען יצחק וגו' הן גביר שמתיו לך פרש"י ומה שקנה עבד קנה רבו א"כ ולכה אפוא וגו' ויש להבין א"כ מה אמר עשו הברכה אחת וגו' ברכני גם אני אבי אכתי במה יברכו הלא מה שקנה עבד כו' ותו מה השיב לי יצחק הנה משמני וגו' הלא כ"ז של יעקב דמה שקנה עבד כו' תו יש לדקדק דלעיל אמר ליעקב ויתן לך וגו' וכאן לא אמר ויתן לך דק משמני הארץ וגו' וגם להבין סיפא דקרא ועל חרבך תהי' ונ"ל עפ"מ דקיי"ל ביו"ד סי' רס"ז כל מה שקנה עבד קנה רבו אפי' א"נ ע"מ שאין לרבו רשות בו לא תהני וזכה האדון רק אם א"נ ע"מ שתצא בו לחירות וכ' הפרישה והסכים עמו הש"ך דה"ה אם אמר לעבד הריני נותן לך מתנה ע"ת שאין לרבך רשות בו אלא שתהא אוכל ולובש או מה שתרצ' עשי נמי מהני ולא זכה האדון דהא לעבד ג"כ לא נתנו רק רשות לעשות בי מה שרוצה וכן מבואר ברמב"ם פ"ג מה' זכי' ודלא כט"ז וכבר השיגו הפ"ת לקידושין בזה ובסי' רכ"ב הביא הט"ז והש"ך בשם הפרישה לענין אשה אפי' לא אמר ע"ת שאין לבעלה רשות רק אמר הריני נותן לך ע"מ שתהי' לובש ואוכל או מה שתרצי עשי נמי מהני והט"ז והש"ך חלקו עליו בזה אמנם בר"ן ורשב"א מבואר אליבא דהרי"ף דפסק כרבנן דבין באשה יבין בעבד מהני אפי' שלא אמר ע"ת שאין לרבך ולבעלך רשות בו רק הריני נותן לך ע"מ שתצא לחירות או ע"מ מה שאתה נותן לתוך פיך וממילא נמי מהני גם בא"ל לאשה או לעבד הריני נותן לך ומה שתרצי עשי לשיטת הרמב"ם דזה הוי כנותן דבר פרטי כמבואר ברמב"ם פ"ג מזכי' ובתוס' יו"ט הרי כדברי הפרישה וכבר כתב כן בחידושי פנים מאירות לקידושין עיי"ש אמנם אי לא אמר בפירוש לשון נותן לך רק אמר במעות אלו מה שתרצי עשי בזה נ"ל דאפי' הט"ז והש"ך מודים דמהני ולא זכה לא האדון ולא הבעל וע"כ לא פליגי הט"ז והש"ך רק אי אמר הריני נותן לך בלא ע"ת שאין לבעל ולאדון רשות אז ס"ל דלא מהני מה שתרצי עשי אבל אי אמר לאשה ועבד במעות אלו מה שתרצי עשי דאין כאן לשון מתנה כלל פשיטא דלא זכה האדון או הבעל כלל דאין כאן זכי' לעבד כלל רק רשות לעשות בו מה שרוצה