ייטב לב בראשית קסד

מהמצו' כ"כ יש לו תענוג מנתינת השכר ועל השכר מגיע ג"כ שכר ע"כ אין לו סוף ע"ד שפי' מוזלה"ה כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כידוע וזהו יתן וע"ז הנתינה יחזור ויתן וע"כ בדקדוק אמר שם אלקים בהקדם מה שפירשתי מ"ש הלל אם אין אני לי כו' כלומר אם בתפלתי אין כוונתי לי לעצמי אז מי לי כלו' מי יכול לקטרג עלי אמנם כשאני לעצמי שכוונתי לקבל פרס אז מה אני כלומר מעיינין במעשי מה אני ומה זכותי ואם לא עכשיו אימתי אהי' כדאי כי לפעמים מצרפין זכות של עתיד וז"ש לפעמי' מה אני ולפעמים שיש זכות שלעתיד אז אומרי' אם לא עכשיו אימתי אהי' כדאי אבל אם אין כוונתי לעצמי רק לש"ש אז אין שום פ"פ לקטרג ואפי' מדה"ד מסכים לטובה ולברכה וכיון שיעקב כוין לש"ש לכן א' ויתן לך האלקים שגם תדה"ד יסכים על הדבר וזהו מטל השמים ומשמני הארץ כי על המעשה מגיע שכר עוה"ז ועל המחשב' שכר עוה"ב כמ"ש בס' חו"ה כידוע: ז א"י ראה ריח בני כריח שדה וגו' בהקדים דברי הזוהר פ' בא דף ט"ל ע"ב וז"ל וכי מנין הוי ידע יצחק ריח שדה וגו' אלא דכתי' ויצא יצחק לשוח בשדה וכי לא הוי לי' ביתא להתפלל אלא אותו השדה הי' אשר קנה אברהם סמוך למערה ובשעתא דהוי יצחק עאל בגוה חמא שכינתא עלי' וסליק ריחין עלאין קדישין ובגין כך הוי מצלי תמן וקבעי' לצלותא כו' עיי"ש ואם כו יש בזה רזי דרזין עלאין אבל יש להבין גם עפ"י פשוט לענ"ד עפ"מ דאי' במשנה ריש פ"ק דפאה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב כיבוד אב ואם וג"ח כו' ועיי"ש בפי' המשנה להרמב"ם שנותן טעם שבמצו' שבין אדם לחבירו יש שכר בעוה"ז ובעוה"ב עיי"ש ועפי"ז יובן הא דאי' במד' פ' חיי ואח"כ קבר אברהם זש"ה רודף צדקה (זה אברהם שנא' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה וגו') וחסד (שגמל חסד עם שרה) ימצא חיים ע"כ חי יותר ממנה א' הקב"ה אתה תופס אומנותי בא ולביש לבושי ואברהם זקן כו' ביאור הדברים מחמת שהי' רודף צדקה וגמל חסד ע"כ יש לו שכר פירות בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב וזש"ה ואברהם זקן בא בימים שהי' לו אריכות ימים וגם וה' ברך את אברהם בכל היינו שכר עוה"ב שצדיקים יושבים וכו' ונהנין מזיו השכינה הנקראת כ"ל, והנה לעיל כתי' ויקם שדה עפרון וגו' ואח"כ קבר אברהם וגו' ויקם השדה והמערה והוא כפל לשון אבל הענין לדעתי עפ"י מה שאמרו כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו והטעם כתב הצל"ח מפני שהמקו' קונה איכות קדושה ומסייע לתפלתו שתתקבל והוא ע"ד שכ' האלשיך דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד עפמ"ש דרכים מבקשים תפקידם עיי"ש והיוצא מזה דבכל מקום שעושה המצוה המקום נתעלה ונתקדש בקדוש' של מעלה השייך לאותה מצוה וז"ש בתחי' ויקם שדה עפרון כפשוטו או כמדרשו שהביא רש"י שיצא מיד הדיוט ליד מלך ואח"ז א' ואח"כ קבר אברהם ועשה שם מצו' גמ"ח ע"כ ויקם השדה והמערה אשר בו שהית' לו תקות' מחמת שנתעלה ונתקדש מכת קדושת מצו' גמ"ח ששכרו בזה ובבא ולכן תמא יצחק דשכינתא שרי בגוי' בחי' עוה"ב וסליק ריחין עלאין בחי' טוב עוה"ז ולכך קבע אותו המקום לתפלתו כדי שיסייע לו קדושת המקום כנ"ל והנה יעקב הי' מקיים כיבוד אב ואם א"כ נתעלה ונתקדש בקדושת אותה המצוה של כיבוד אב ואם ק"ו ממקום שנתקדש בכת שעושין בו מצו' כ"ש האדם עצמו וכמו שאנו מברכין אשר קדשנו במצותיו וכתי' ועשיתם אותם ודרשו חז"ל כאלו עשיתם עצמיכם ועי' באלשיך ריש פ' משפטים א"כ זה שאמר יצחק ראה ריח בני כריח שדה וגו' היינו אותו שדה של המערה כי הי' לו ריח של כיבוד או"א כמו הריח של השדה מגמ"ח ע"כ ויתן לך האלקים מטל השמים היינו שכר עוה"ב על שמקיים מצו' ה' ומשמני הארץ על שבין אדם לחבירו וכדאי' במשנה הנ"ל וז"ש רש"י יתן ויחזור ויתן ר"ל יתן הפירות בעוה"ז ויחזור ויתן הקרן לעוה"ב וא"ש ואמר תחלה מטל השמים ע"ד עולמך תרא' בחייך וזה הי' עיקר בעיני יצחק ועוה"ז טפל וכן הי' בעיני יעקב לכן הקדים לו מטל השמים משא"כ לעשו אמר תחילה משמני הארץ שזה עיקר בעיניו והבן: ח' עוד יש לומר ראה ריח בני כריח שדה וגו' דיש להבין איזה שדה מבואר בתורה דברכו ה' ונראה לי עפ"י דברי מוזלה"ה על הפסוק וימצא בשנה ההוא מאה שערים כתרגומו מאה בדשערוהו ויברכהו ה' שכשהברכ' משם הוי' ב"ה אז שורה אפי' בדבר המדוד כנודע והנה יצחק הריח ביראת ה' של יעקב שכ"כ עשה המצו' בשלימות שלא מבעי' שבשבילה זוכה לברכ' הבאה משם "שין "דלית "יוד ונסים נסתרים אלא אף גם זאת שראוי לברכ' הבאה משם הוי' ב"ה ונסים נגלים וז"ש ריח בני כריח שדה היינו שדה של יצחק אשר ברכו הוי' דייקא כדכתי' ויזרע יצחק וימצא וגו' ויברכהו ה' ע"כ ויתן פרש"י יתן ויחזיר ויתן כי כשהברכה אינ' אלא בדבר