ייטב לב בראשית קסג

הכוונה לש"ש הוא בחי' ריח בלא טעם כי המחשבה היא מלובשת במעשה לא טוב כ"א ע"י שמריחים לו מריח פנימית שלו שהוא טוב וריח הוא בחינת מחשבה כנודע שהוא רוחני יותר מכל החושים. וזש"ה וירח את ריח בגדיו היינו מעשים שהי' בחי' לבוש להריח והמחשבה שבתוכה וז"ש א"ת בגדיו אלא בוגדיו מחמת שהי' בחינת בגידה ועבירה לזה הי' מלובש בבחי' לבוש לכן אמר ריח בני כו' שהוא בחי' ריח וזה דאיתא במדרש ויגדלו הנערים משל להדס כו' הרי שדימה את יעקב להדם מטעם הנ"ל והבינהו: ה' א"י ראה ריח בני וגו' עפמ"ש בגמ' כל המענג את השבת נותנים לו משאלות לבו ופירשתי בר"פ ויקהל עפ"מ שכתבו על המד' אין ישראל ניזונים אלא בזכות אמונה כי ע"ז מגיע שכרו ע"י הקב"ה בעצמו כי שתים מפי הגבורה שמענו א"כ מגיע תיכף שכר בעוה"ז משום ביומו תתן שכרו א"כ השומר את השבת יסוד אמונה ומורה על חידוש העולם ויצ"ת הנכלל בשתי דברות ראשונות מגיע לו שכר עוה"ז אך זהו בתבעו כי בלא תבעו אינו עיבר על ביומו תתן שכרו וזהו נותנים לו מש"אלות לבו וז"ש דורשי רשימות שבת ר"ת ביומו תתן שכרו ושמא תאמר איך יחליף עולם עומד בעולם עובר הלא מפני זה הוצרך משה לדבר בלשון כה אמר כמבואר בסי"מ פ' יתרו עה"פ כה תאמר עי"ש, לז"א אחר כך נותנים לו נחלה בלי מצרים א"כ יש לו עוה"ז ועוה"ב ונכון והנה הוקש כיבוד או"א לכבוד המקום כי עי"ז הודו לדברות ראשונות ולזה כתיב איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו כי הוקש למצות שבת המורה על כבוד המקום א"כ י"ל דמגיע לו בעדו כ"כ שכר עוה"ז ועולם הבא כמו במצות שבת כאמור ולכן כתיב למען יאריכון ימיך שהוא לעוה"ב ולמען ייטב לך שהיא שכר עוה"ז ועוה"ב וז"ש ראה ריח בני שקיים מצות כיבוד אב ואם כריח שדה רומז לשבת הנקרא חקל תפוחין אשר ברכו ה' כדכתיב ויברך אלקים את יום השביעי והיינו שמגיע בעדו שכר בעוה"ז ושמא תאמר מה יאכל בעולם הבא לכן אמר יתן ויחזו' ויתן כפרש"י כלומר בעוה"ז ועוה"ב וזהו מטל השמים הרומז שכר עוה"ב ומשמני הארץ וגו' רומז לשכר עוה"ז כי הוא נחלה בלי מצרים: י א"י כי יש להבין מה שאמר יצחק וצודה לי ציד וגו' בעבור תברכך נפשי וגו' למה לא ברכו מיד בלא הבאת צידה גם יש להבין הדמיון כריח שדה וגו' ואיזה שדה (ב) יש להבין מאמר יעקב קום נא וגו' בעבור תברכני נפשך וכי עשה יעקב עמ"ל פרס אתמהה אמנם הלא כדבר הזה ממש מצינו במה שצוה הקב"ה לערוך לחם הפני' בשבת וכ' החינוך כי הוא ע"ד שא' חז"ל אמר הקב"ה הביאו לפני עומר בפסח כדי שיתברכו לכם תבואו' שבשדות וב' לחם בעצרת כדי שיתברכו פירות האילן וביאורו כי מקור הטוב רוצה להטיב למי שהוא כלי מוכשר לקבל וזה כוונתו יתע' שצוה אותנו במצו' האלו למען עי"ז נהי' כלי מוכשר ומוכן לקבל ברכותיו ופרנס' טובה ע"י עשיותינו מצותיו בהקרבת הלחם וניסוך המים וכדומה ואולם אכתי יש להבין זהו גופא הביאו כו' כדי שיתברכו וכי רשאי לעשות עמל"פ אבל הלא נודע מ"ש בספר פנים יפות שזהו שאומרים ברך עלינו כו' כי אל טוב ומטיב אתה וכו' הכוונ' למענך אנו מבקשים כדי שיתמלא רצונך שיות' ממה שהעגל רוצה לינק כביכול הקב"ה רוצה להניק וממילא הוא צורך גבוה וזהו שא' חז"ל איזה עבודה שהיא בלב הוי אומר זה תפלה צריך להבין הלא לימוד תורה ושירות ותשבחות ג"כ צריך להיות בלב ומדוע נקט תפלה דוקא אבל הנרא' דהכוונה שיתכוון בתפלה לא למען למלאות רצון עצמו אלא למען שמו ית' שיתמלא רצונו הרוצ' להשפיע כל טוב זהו עבודה קשה נמי בכ"מ שיש בו תענוג שצ' לכוין רק למען השי"ת ולא למעני והבן וזהו עבודה שבלב ונכון וזהו א"ת כעבדים המשמשים את הרב עמל"פ כלו' כ"א למען שיתן השי"ת הייני שיתמלא רצונו ב"ה וזה הי' כוונתו של יצחק שהוא חפץ לברך את בנו אולם למען היות מוכן לקבל הברכ' צוה עליו להביא לו ציד לקיים מצו' כיבוד ובעשיתו המצו' יוכשר לקבל הברכה ולזה כוון ג"כ יעקב לקיים מצו' כיבוד וגם למען היות כלי מוכן לקבל ברכת אביו שזה גופי' רצון אביו להשפיע לו שפע ברכה ולא למענו כ"א למלאות רצין אביו יצחק וז"ש קום נא שבה ואכלה מצידי למען תברכני נפשך ר"ל נפש לשון רצון כדאי' בחולין ק"ך נפש לרבות השותה עי' ברש"י וזהו למען תברכני (זה) נפשך כלו' רצונך והנה יצחק הריח ביראת ה' של יעקב שכוונתו שלא עמ"ל פרס כ"א כנ"ל ולכן אמר ראה ריח בני כריח שדה זהו בהמ"ק כד"א ריח ניחותי כו' כדאי' במד' אשר ברכו ה' כלו' כל ענין של בני פקודתי עליו לעשות לי מטעמים למען היות מוכן להברכה וכ"כ כוונתו בעשותו הכל דומה למה שהי' המקום ב"ה מצוה להביא עומר ולחם הפנים בבהמ"ק שעי"ז ברכו ה' כאמור, ולזה אמר ויתן פרש"י יתן ויחזור ויתן כי שכר מצוה מצוה הטעם שכמו שיש להבורא תענוג