ייטב לב בראשית קנח

עשיתי כאשר דברת אלי, צ"ב כי לא דיבר ליעקב מאומה ד) יעקב אמר קום נא שבה וגו' ועשו אמר יקום אבי וצריך טעם בשנותן את טעמן זה מזה ולבאר הכל נראה כי יעקב אבינו רצה לקיים מצית כיבוד אב ואם לעשות נחת רוח להשי"ת ולא לתקות שכר ולקבל ברכה כמאמר חכז"ל אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא היו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ שלא לק"פ דייקא עי' במפי"ו ולזה כשאמרה לו אמו והבאת לאביך ואכל בעבור אשר יברכך וירא יעקב מאד ויצר לו על אשר העלתה על מחשבתו לקבל פרס מאביו על מצות כיבוד וז"ש אולי ימשני כלומר מי יתן שימשני אבי והבאתי עלי קללה ולא ברכה ועכ"ז אני רוצה לעשות רצון אבי להביא לו מטעמים ולזה א' לו אמו עלי קללתך בני כתרגומו וע"כ אך שמע בקולי ולך קח לי ר"ל הגם שאני יודע שיברך אותך עכ"ז לא תכוון עמ"ל פרס הברכה כ"א לשמוע בקולי וזה א' מעבודות הקשות ולז"א לאביו עשיתי כאשר דברת וגו' עפ"מ שכתב בס' פנים יפות וילך אברם כאשר דבר אליו ד' כי השי"ת אמר לאברם לך לך להנאתך וטובתך ואעשך לגוי גדול וגו' והוא הלך שלא ע"מ לקבל פרס רק כאלו דבר אליו ד' בלשון קשה כמו דבר האיש אתנו קשות ע"ש וז"ש יעקב עשיתי כאשר דברת אלי בכף הדמיון כלו' עשיתי רצונך כאלו דברת אלי ולא על מנת לקבל פרס כאשר אמרת לברך, ואמר בלשון בקשה קים נא שבה וגו' כי לטובה תחשב באכלו מציד בנו כי הנותן מתנה לאדם חשוב כאלו קיבל ממנו כדקי"ל לענין קדושין דבעינן נתן הוא ובאדם חשוב בנתנה היא ואמר הוא נמי מקודשת בההוא הנאה דקא מקבל ממנה למתנה תחשב לה אלא שחשש יעקב פן לא ירצה לאכול בפניו כי מאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי באנפוהי ולז"א לו בלשון נוכח קום נא שבה ואכלה מצידי כלומר בפני ובעודי כאן כי הלא תאכל בעבור תברכני נפשך ובדין אתה אוכל ולא בשביל מתנת חנם אמנם עשו הי' סובר כי הוא המביא דורון בשביל לברך אותו ויצחק אכיל דלאו דילי' ובהית לאסתכולי באנפוהו ולז"א יקום אבי ויאכל וגו' כלומר בלשון נסתר שיאכל שלא בפניו למען לא יבוש ולא יכלם ויאכל מציד בנו שהביא לו בעבור תברכני נפשך ונכון. וז"ש יצחק ליעקב מה זה מהרת למצוא בני כלומר אתה מהרת למצוא אותו מדרגה שלא לעשות על מנת לקבל פרס הברכה ויאמר כי הקרה ד' אלקיך לפני ע"ד שכתב במד' אם לזווגך הקרה למאכלך לא כ"ש ע"ש אם כן הוא בזכותך ואיך יגיע לי ברכה עבור זה והבן. וז"ש יצחק הקול קול יעקב והידים ידי עשו ולא הכירו כי הי' ידיו וגו' שעירות כי אמר אם הוא יעקב מפני מה ידיו שעירות ואם תאמר אולי לבש בגדי עשו לרמאותו לקבל הברכה הלא אינו עושה למען הברכה כלל אך אח"כ וירח את ריח בגדיו ע"י חוש ריח טוב הכיר שג"ז עשה לשם שמים לקיים מצות כיבוד אם ולא ע"מ לקבל הברכה ע"כ אמר ראה ריח בני כריח שדה וגו' עפמ"ש מוזלה"ה לפרש חונה מלאך ד' סביב ליראיו וגו' כי העובד מיראת עונש ואהבת שכר יש סיבה אמצעית בין ד' ובינו וזהו חונה מלאך ד' סביב ליראיו להעובדים מיראה של עונש אבל טעמו וראו כי טוב ד' לעבוד אותו שלא ע"מ לקבל פרס ולא מיראת עונש רק מטובו לבדו אז אשרי הגבר יחסה בו דייקא בעצמותו כי היא תחת הקב"ה לבדו עכ"ד וז"ש יצחק אחרי הריחו ביראת ה' של יעקב שעובד שלא עמ"ל פרס ראה ריח בני כריח שד"ה אשר ברכו ד' דייקא זהו בהמ"ק המושגח מאת ה' לבדו והבן: וירח את ריח בגדיו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה וגו' ויתן לך האלקים וגו' יל"ד טובא א) מה זה הדמיון לשדה ועי' רש"י ובמד' מלמד שהראה לו הקב"ה ליצחק בהמ"ק בנוי וחרב ובנוי ראה ריח בני הרי בנוי כמד"א ריח ניחוחי תשמרו כרית שדה הרי חרב ציון שדה תחרש אשר ברכו ד' בנוי כמד"א כי שם צוה ד' את הברכה וגו'. ב) צריך להבין עפ"י עומק הפשוט מאי בעי ליישב בזה ג) ויתן לך האלקים איתא במדרש ויתן יתן ויחזור ויתן צריך ביאור למה לא יתן הכל בפעם א' הלא הקב"ה כל יכול. ד) לך איתא במדרש לך בזכותך ובך הדבר תלוי צ"ב. ה) מה דאמר מטל השמים צ"ל למה דימה הברכות לטל דוקא. ו) איתא במד' ד"א מטל השמים זה ציון כדכתיב כטל חרמון שיורד על הררי ציון ומשמני הארץ אלו הקרבנות ורוב דגן אלו הביכורים ותירוש אלו הנסכים וצריך ביאור, וחלקי א' נפשי לבאר על נכון בס"ד ונקדים מה דכתיב בהושע ו' לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויתבשנו יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונתי' לפניו פרש"י מיומים אלו ב' התקדשות שנחרבו ביום השלישי זה בהמ"ק הג' ועי"ש במצודות ונדעה נרדפה לדעת את ד' כשחר נכון מוצאו ויבא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ מה אעשה לך אפרים מה אעשה לך יהודה וחסדכם כענן בוקר וכטל משכים הולך ויל"ד במקראי קודש אלו טובא, א) מה דכפל