ייטב לב בראשית קנו

ועתה שא נא וגו' וצא השדה וצודה לי ציד' וגו' בעבור תברכך נפשי וגו' כבר עמדו הקדמונים למה זה, הי' לו לברכו בלא הבאת הציד עי' רמב"ן תו קשה וצודה לי חי' או עוף הול"ל מה זה שכפל וצודה לי ציד וכ"כ קשה אהא דכתיב בפ' אחרי אשר יצוד ציד חי' וגו' דתיבת ציד שפת יתר לכאורה גם להבין אומרו ראה ריח בני וגו' ויתן לך וגו' ובמד' מטל השמים זה ציון ומשמני הארץ אלו הקרבנות ורוב דגן אלו הביכורים ותירוש אלו הנסכים למה ברכו בענין זה, והנ"ל כי נודע ענין קרבנו' להעלות הניצוצות קדושות הנעשקים בבהמה חי' ועוף לקרבן לשרשן וכ"כ ענין אכילת הצדיקים עד"ז וכמבואר בקיצור במג"א סי' וא"ו בשם הכוונות להנשמה נהנה מרוחניות המאכל עיי"ש ושהולך בכח האכיל' ההוא ועובד ה' בהתכוון הכוונ' הראוי' לאכילה מעלה איתו הרוחניו' לשורשו לה' ית' וזש"ה אשר יצוד ציד חי' וגו' היינו הניצוץ הקדוש שצד החי' או העוף וזה ג"כ וצא השדה וצודה לי ציד היינו הניצוץ הקדוש הניצוד והנה יצחק רצה לברכו אבל לא ידע באיזה ברכה יברכנו ולכן צוה עליו לצוד ציד היינו הנה"ק הניצוד להאכילו ובזה ידע באיזה ענין יברכנו וביאור הדבר כי יצחק הי' לו חוש הריח להריח ביראת ה' באותו בחי' קדוש' שיהי' באותו מאכל ובזה עצמו יברכנו לאשר מידו הובאת לו אותו בחי' קדושה וימדוד לו כמדתו לברכו בזה עצמו: והנה יעקב הביא שני גדיי עזים ופרש"י ובמד' אחד לפסח ואחד לחגיגה וא"כ כוון בזה יעקב כוונה הראוי' לפסח ולחגיגה והיינו ענין קרבנות ויבא לו יין כיון בזה כוונת נסכים, עוד כוון בזה ענין הבאת ביכורים ע"ד אמרם כל המביא דורון לת"ח כאלו הביא ביכורים (ועובדא ידענא איש אחד חסיד ועשיר מ"ק שינאווע ר' יעקב ז"ל שלח טאבאק להרב הק' מלובלין זלה"ה ע"י מוזלה"ה ושמעתי מפי קדשו שהי' במחשבתו הרי לא א' הנותן דורון לת"ח אלא המביא דורון לת"ח כאלו מביא ביכורים משמע אפי' אינו שלו רק מביא נחשב כביכורי' וא"כ יה"ר שיהא נחשב לפני ה' כביכורים כך עלה במחשבתו של זקני ז"ל ותיכף שהביאו להצדיק הק' הנ"ל ז"ל והריח בו אמר שמריח ריח ביכורים ואין זה חידוש כי החסיד ר' ועקב שלח והרב משינאיוע המביא אותו עכ"ד) וזה עצמו בודאי הי' כוונת יעקב לכן ברכו בזה הענין של הקורבנות וביכורים ונסכים והנה א' חז"ל פתח במזבח וסיים בשלחן שנא' זה השלחן אשר לפני ה' לומר ששלחנו של אדם מכפר כמו מזבח והיינו כי האכיל' במקו' קרבן והשלחן במקום מזבח והנה הריח ריח קרבנות וביכורים ונסכים והבין כי הי' שלחנו אז בבחי' זה השלחן אשר לפני ה' וז"ש להלן ליעקב מה ז"ה ר"ל בחי' ז"ה השלחן מהרת למצוא וא"ל כי הקרה ה' אלקיך לפני ואי' במד' אם לקרבנך הזמין ה' למאכלך לא כ"ש והקשה הנזה"ק מה ק"ו מקרבן למאכל ולמ"ש דגם כאן הי' בחי' קרבן פסח וחגיגה וא"כ אם לקרבן שאין בו אכילת אדם סזמין ה' כ"ש לקרבן שיש בו אכילת אדם וא"ש והנה הבין יצחק כיון שהוא המביא לו אותו מאכל שיש בו ריח קרבן וביכורים מסתמא מידי הי' לו זאת ומזה ידע לברכו שיעזרנו ה' להוציא הדבר מכת אל הפועל לבנות ביהמ"ק להקריב קרבנות ונסכים ולהביא ביכורים וז"ש ראה ריח בני כריח שדה שממנו צד אותו הציד שיש בו ריח קרבנו' וביכורים ונסכים ומזה ירא' אשר ברכו ה' בברכת ויתן לך מטל השמים זה ציון ומשמני הארץ קרבנות ורוב דגן ביכורים ותירוש נסכים: ורבקה אמרה וגו' הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר וגו' תיבת לאמר אין לו ביאור כי אינו לאמר לזולת כאשר עמד ע"ז הרב אלשיך עיי"ש, והנ"ל עפמ"ש בס' עבודת ישראל דיל"ד מה שא' רבקה ואברכנה לפני ה' ולא מצינו כן במאמר יצחק אל עשי ומתרץ דלכך אמר וצולה לי ציד"ה בה"א יתירא כתיב כי וצודה יש ו"ה צידה יש י"ה ובזה רומז שם הוי' ב"ה עיי"ש והנה עשו לא הבין זה רק רבקה הבינה הגם כי לא אמר בפירוש עכ"ז רימז לזה אלא שצריך לפרש דבריו שלזה נתכוון וז"ש שמעתי וגו' מדבר אל עשו א' לאמר ר"ל דברים אשר יש בהם לאמר עוד והוא ואברככה לפני ה' שבדבריו רמז לשם הוי' ב"ה והבן: באופן אחר נ"ל גם לתרץ הדקדוק הנ"ל שלא מצינו לפני ה' במאמר יצחק והוא עפמ"ש האלשיך כי יצחק רצה לברך את עשו בברכת עוה"ז ואת יעקב בברכת עוה"ב ורבקה הבינה כי יעקב צריך גם ברכת עוה"ז והא בלא הא לא סגי כי עניות מעביר את האדם ע"ד קונו והנה כבר פירשתי כה תאמר לבית יעקב ותגיד לב"י וגו' כי להמונים המכונים בית יעקב הי' האמירה זו טובה אצלם שיזכו לשכר הנפלא הנאמר שם ולא כן אצל בני עלי' המכונים ישראל שהם היו חפצים יותר אלו לא נאמר להם שכר כי אל תהיו כעבדים המשמשין עמ"ל פרס ובשמעם השכר הנפלא חשו על נפשם אולי יהי' הכוונה בלתי רצוי' וזכה לה' לבדו כ"א מאהבת