ייטב לב בראשית קנה

במשאו ומתנו ובאכילה ושתי' ובשכבו ובקומו ובלכתו בדרך כל דרכיו יכונו לצורך עבודתו ית' כמבואר היטב באו"ח סי' רל"א וז"ש חכמים בקצרה כל מעשיך יהיו לש"ש ועד"ז פירש אבא מארי הגאון ז"ל כמעשה ארץ מצרים לא תעשו לא אמר מעשה כ"א כמעשה ר"ל שלא תעשו כמה שהם עושים עניני גשמיות כמעשיהם למלאות תאותם ובטנם כ"א לעשות נ"ר להבורא ית' וכ"כ פי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם היינו אפי' בשעת שעוסקי' בעניני גשמיות באותו שעה עצמו יאמר להם בני אל חי כי מחשבתם דבוק' וקשור' בקשר אמיץ ליוצרם ובוראם ית' שמו ויתעלה לעד ע"כ דפח"ח ונמצא בשעת אכילה נראה שעוסק בגשמיות אבל לא כן הדבר כ"א גם באותו שעה עובד הבורא ית' להעלות הנה"ק אשר בהמאכל לעבודתו ית' ויש להלחם שני פנים חיצונית ופנימית וז"ש ונתת על השלחן לחם פנים שיהי' לו שני פנים כאמור כי תהי' לפני תמיד אפי' בשעת אכילה תהי' לפני ע"ד שויתי ה' לנגדי תמיד וז"ש פתת במזבח וסיים בשלחן שנא' וידבר אלי זה השלחן ששלחנו מכפר עליו ואימתי בזמן אשר לפני ה' שגם בעת אכלו על השלחן עומד ויושב לפני ה' והנה יעקב הי' איש תם יושב אהלים והי' עיקר עסקו בתורה ועבוד' תורתו קבע ומלאכתו עראי ובודאי הי' כל מעשיו לש"ש ולכן לא הצריך יצחק לברכו בענין זה ואמנם עשו שהי' איש שדה ועיקר עסקו בעניני גשמיות ועכ"ז יצחק סבר שהולך בדרך הישר אך עכ"ז לא עלה על דעת יצחק מעולם שהי' עשו באותו בחי' שכל מעשיו לש"ש ואפי' בעת עסקו בגשמיות (וזה דלא כמ"ש בריש הפרש' ושבעים פנים לתור') וע"כ רצה להראות לו שיש לעבוד הבורא ית' בכ"ע אפי' בלכתו בדרך לצוד ציד וגם בעת אכלו ושתיתו למען יורנו הדרך ילך בו ולזה א"ל הנה נא זקנתי וגו' ומזה תבין כי אין כוונתי ח"ו למלאות תאותי ובטני כ"א שיש לי כוונה עמוקה באכיל' ושתי' והוא עבוד' וע"כ שא נא כליך א"ל להשחיז סכינו שזה עבודה קודם אכילה לשחוט בהכשר וצא השדה וצודה לי צידה מן ההפקר ולא מן הגזל רימז לו כי גם בלכתו בדרך יש בו מקום לעבוד את השי"ת לעסוק באמונ' לשמור עצמו מן הגזל ואח"כ ועשה לי מטעמים והביאה לי ואכלה בעבור תברכך נפשי (ר"ל לברכך באותו ענין שיהי' כל מעשיך לש"ש אפי' בלכתך בשדה ובעת אכלך ושתיתך) לכן ביקש ממנו לעשות לו המטעמים קודם מותו שאז ודאי אין כוונתו בזה למלא תאותו כ"א שיש בזה ג"כ עבודה כמבואר בסה"ק וממנו יקח גם הוא לעבוד את השי"ת בכ"ע אפי' באכיל' ושתי' ולכתו וכדומה ובזה עצמו רצה לברכו להשפיעו אותו כח הקדושה והשכל שיש בזה והוא ע"ד שא' הקב"ה הביאו לי עומר בפסח וגו' כדי שיתברכו תבואות שבשדות כ"כ א"ל להביא לו מאכל לאכלו לפני ה' לברכו בזה הענין עצמו מדה כנגד מדה ואמנם רבקה ידעה כי עשו הוא הרשע ואיננו כלי מיכשר לאותו ברכה כלל כי אינו בסוג עובד כלל והיא אוהבת את יעקב ויודעת שמסתמא כל מעשיו לש"ש ועכ"פ ברכת אביו בענין זה יהי' לו לעזר ולסעד ותומך מיד ולדורות העתידים לצאת ממנו שיהי' בבחי' עובד ה' תמיד ותמיד יהי' לפני ה' וז"ש ורבקה שומעת (ר"ל מבינת כטעם כי שומע יוסף) בדבר יצחק ולזה אמרה אל יעקב בנה הנה שמעתי (הבנתי) את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר ר"ל לאמר עוד איזה פי' בו והוא מה שא' (ממה שא') הביאה לי ציד ואכלה (ולא ברכו בלא זה אין זה כ"א כוונתו הי') ואברכ' לפני ה' ר"ל שיברכו בזה שיהא לפני ה' תמיד אפי' באכיל' ושתי' וכאמור ועתה בני שמע בקולי וגו' וכאשר אמר יצחק מה זה מהרת וגו' ויאמר כי הקרה ה' אלקיך (שהוא) לפני כלו' תמיד ומזה הבין יצחק שהוא יעקב כי עשו לא הי' באותו בחי' בעיני יצחק שיהי' לפני הוי' תמיד גם בלכתו בשדה והראי' שביקש לברכו בזה שיהי' מעתה באותו בחי' וע"כ אמר הקול קול יעקב וגו' ולכן א' ראה ריח בני כריח שדה ר"ל אפי' בשעה שיש לו ריח שדה שעוסק בשדה עכ"ז יודע אשר ברכו ה' ואינו תולה במקרה כ"א בהשגחה שתמיד אינו סר מחשבתי מה' והנה רבינו הקדוש בפ' ויצא פי' מה שא' יעקב והי' ה' לי לאלקים ר"ל שאהי' דבוק בו כ"כ עד שיהי' העבודה אצלי כטבע כי אלקי' גימ' הטבע כי לא אוכל להתנענע בשום אבר בלתי קדושת השם וזה שורש העבודה שיהי' שם הוי' ושם אלקים משולבים עיי"ש אמרי נועם בס' בית ישראל, וז"ש כאן שריח בני כריח שדה אשר ברכו הוי' שגם אז דבוק בה' ולא סר צלו מעליו ע"כ מדד לו במדתו ויתן לך האלקי' גם עפ"י הטבע מטל השמי' ומשמני הארץ והנפקותא כי ע"ד נס אינו תדיר כ"א מקרה לפרקים משא"כ עפ"י הטבע הוא ענין תמידי ולזה פרש"י יתן ויחזור ויתן ר"ל בתמידית והבן וז"פ המסורה ועשה לי מטעמי' וראה ועשה בתבניתם כלו' כמו שכוונתי באכילה לש"ש כ"כ תהי' כוונתך ועשה כרוב א' מקצה מזה וכרוב א' מקצה מזה כלו' שני פנים חצוניות ופנימיות ועשה להם מכנסי בד לכסות רצה לומר שהכוונה תהא מכוסה ונעלם: