ייטב לב בראשית קנד

מה שאירש מאבא מכור לא מהני ותירץ הריב"ש דקודם מ"ת הי' הדין דאדם מקנה דשלב"ל וכ' המפ' דמפני זה א"ל יעקב השבעה לי שקודם שבא לעולם יכול לחזור אפי' לר"מ לכן א"ל השבעה לי שלא יחזור ממכירתו וישבע לו ע"ז וכיון דאז הי' מקנה דשלב"ל ה"ה קצוב והטעם משום שיכול לחזור והקנין אינו חל עתה רק לכשיהי' לעולם ואז ה"ה קצוב וז"ש גם (עוד טעם) ברוך יהי' כלו' אפי' תימא שאינן חלי' עתה כיון שא"ק עכ"פ ברוך יהי' כשיבואו לעולם ואז הו"ל קצוב דמהני והנה עשו תפס לשון אחרון דלא מהני עתה רק לכשיהי' ויבואו מטעם אדם מקנה דשלב"ל דמטעם זה קנה הבכורה וז"ש ויעקבני זה (בענין וסברא זה) פעמים את בכורתי לקח מכח אדם מדשלב"ל והנה עתה לקח ברכתי ג"כ מכח זה וכיון שסבר הי' שלא קנה עתה הרי בידו של יצחק לחזור ולכן אמר הלא אצלת לי ברכה ולזה א"ל יצחק והי' כאשר תריד כי לסברתו של עשו יכול לחזור בו ולהטיל תנאי והיינו להפיס דעתו לסברתו אבל לדידן דבאמת קיי"ל דיכול להתחייב ולהקנות דשא"ק ואפי' הרמב"ם לא אמר אלא בדרך חיוב ע"ע אבל בדרך הקנאה וכ"ש בעד מחיר שאינו קצוב מודה דתהני וא"כ הי' חלי' הברכות מיד בלי שום פקפוק ותו לא מהני תנאי לאחר מעשה כי יעקב זכה בהן בכל אופן בלי שום תנאי ע"כ אלקים יחננו ויברכנו מטל השמים וגו' כי"ר: ועפ"י הדברים האלה יש לבאר מאמרם בהגדה ש"פ ברוך שומר הבטחתו וכו' בהקדם מאמרם עה"פ דבר נא וגו' וישאלו וגו' בבקשה מכם שאלו וכו' שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואח"כ יצאו לא קיים בהם ולדעת רבינו הרמב"ם מה כל החרדה הזה הלא בדין הוא שיכול לחזור דמה שהבטיח רכוש גדול א"ק ואינו יכול להתחייב בו מיהו באמת לא קשיא אפי' לדעת רבינו דניחא לי' יתברך דליקו בהמנותא וכדכתי' לא איש אל ויכזב ההוא אמר ולא יעשה אבל נראה לומר דנתחייב מהדין לכ"ע מכמה טעמים (א) דמידי הוא טעמא דהו"ל אסמכתא שא"י עד כמה תכבד החיוב וזה באדם לחבירו אבל הקב"ה הצופה ומביט הלא בעת הבטחתו הי' גלוי וידוע לפניו הרכוש שישאלו ויקחו ממצרים והו"ל קציב וע"ז נתחייב (ב) הרי הבטיח לאברהם קודם מ"ת שאז אדם מקנה דשלב"ל ודבר שא"ק וא"כ גם אחר שנתחדשה הלכה היינו על העתיד ולא ע"מ שנתחייב כבר מאז ומקדם וגמירי מיהב יהבו מישקל לא שקלו (ג) עפ"מ שכ' בקצוה"ח סי' ס' על קושי' התומים לדעת רבינו מהא דשוכר את הפועל שאמר עד שלא יתחילו במלאכה שאם אתה עושה סעודת שלמה כו' הא בלא"ה הו"ל דבר שא"ק דלק"מ דודאי השוכר את הפועל צריך ליתן לו שכר פעולה שנתחייב הן בדבר שלב"ל והן בדבר שא"ק דשכירות נקנה בדיבור עיי"ש ובסי' של"ב דמה"ט קנה יעקב צאן לבן בשכירות וכיון דרכוש מצרים הי' בשכר פעולה כמבואר בגמ' הרי הוא ית' שיעבדן למצרים והוא הבטיח לתת להן שכרן הרכוש שא"ק ושפיר נתחייב דשכירות נקנה בדיבור וז"ש ברוך שומר הבטחתו לישראל כלו' אפי' הבטחה בעלמא שלא נתחייב מהדין ועז"א להראות חיבתן עשה באופן שיתחייב להם מהדין וז"ש ב"ה שהקב"ה חישב את הקץ לעשות כלו' שבעת ההבטחה חישב לעשות כפי שנעשה אח"כ והי' הדבר קצוב לפניו ית' (ב) כמו שא' לאברהם וכו' שהי' קודם מ"ת (ג) ועבדום וענו אותם וגו' ואח"כ יצאו ברכוש גדול שזה דן אנכי בשכר פעולה וא"כ נקנה בדיבור אפי' באינו קצוב וז"ש בבקשה מכם שאלו וכו' שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וכו' קיים בהם ותגיע להם שכר פעולה ואח"כ יצאו לא קיים והבן: ויהי כי זקן יצחק וגו' בהאי פרשתא איכא למידק טובא (א) מה טעם א"ל ועשה לי מטעמים וכו' ואכלה בעבור תברכך נפשי ולמה לא ברכו בלא זה וכבר עמד ע"ז הרמב"ן (ב) במאמר רבקה שא' אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר ל"ל לאמר וגם מה שאמרה בשמו ואכלה ואברככה לפני ה' וזה לא נזכר במאמרו של יצחק (ג) גוף הענין מה שרצה לברך לעשו ולא ליעקב ואם כי אותו אהב הול"ל לשניהם להביא לו לאכול ולברך לשניהם וכבר נאמר ע"ז כמה דברים ועוד לנו דברים בגו)(ד) מה שהשיב יעקב כי הקרה ה' אלקיך לפני ולא אמר לי (ה) ויאמר יצחק גשה נא ואתשך פרש"י שהכיר שהו' יעקב כי אין דרך עשו להיות שם שמים שגור בפיו ותמה הרמב"ן כי לא היה עשו רשע בעיני אביו עיי"ש (ואו) ראה ריח בני כריח שדה (ז) ויתן לך פרש"י יתן ויחזור ויתן (ח) המסורה ועשה לי מטעמים ועשה כרוב אחד מקצה מזה וגו' ועשה להם מכנסי בד לכסות וראה ועשה בתבניתם: ולהבין כ"ז נראה עפ"י דכתיב ונתת פעל השלחן לחם פנים לפני תמיד עי' פרש"י הטעם שנקרא לחם פנים ואני אמרתי עפ"י הידוע כי האדם נברא עבוד את השי"ת בכל עת ובכל שעה ובכל רגע לא בתור' ובתפלה בלבד כ"א גם בעסקו בעניני גשמיותו