ייטב לב בראשית קנג

ממחיר וקצוב ה"ז כמו מתנה וכיון שאין מתנתו ידוע שא"ק ואינו מצוי לכך לא מהני וזה נ"ל נכון ומדוקדק בלשון רבינו שה"ז הוא כמו מתנה ומזה יוצא לנו דאם זה שכנגדו מתחייב לו דבר שא"ק או שנותן מחירו דבר שא"ק ולעומת זה הוא מחייב א"ע בדבר שא"ק או מוכר לו דבר שא"ק אז מהני דזה מכירה ממש הוא ולא כמו מתנה והבן הדברים ולכן אע"ג דבעלמא לא מהני להתחייב בדבר שא"ק היינו בחנם או במחיר הקציב אבל בפוסק בשעת קדושין דחיבת חיתון הו"ל דבר שא"ק כדכתי' ורחוק מפנינים מכרה וחשבינן לי' כאלו מקבל מאתה דשא"ק וז"ב: ובזה מתורץ הכל דהתם בסוגי' דנזקין י"ל דאיירי שהחליפו קרקע בקרקע ע"ד המבואר בסי' ר"ג וכ"א מקבל עליו אחריות שבחא ופירי וכיון שכ"א מחייב א"ע לחבירו דבר שא"ק אין כאן כלל דומה למתנה כ"א מכר ממש הוא ואגב דבעי למקני' דבר שא"ק גמר ומקנה וכה"ג מצינו בתוס' ב"מ ע"ד לענין דל"ה אסמכתא עיי"ש ע"כ גובה מב"ח מדינא ואי קשי' קושי' קצוה"ח ממתנה כבר תירץ הנתיבות ע"ש ולפי"ז תו לא קשי' מפירות דקל וממה שאירש מאבא ומה שתעלה מצודתי דמהני לר"מ די"ל דהתם איירי שזה נותן לזה מה שתעלה מצודתו וזה מוכר לזה פירות דקל או שזה נותן לזה תה שתעלה מצודתו וזה מוכר לזה מה שאירש מאבא דבכ"הג מודה הרמב"ם דמהני ובזה עמדתי על לשון רבונו בפ' כ"ג האומר מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי נתו"ן לך לא קנה ובגמ' שלפנינו איתא בשניהן מכור לך ולכאורה כן ראוי להיות שהרי בסיפא באומר מה שאירש מאבא היום מכור לך ומה שתעלה מצודתי היום מכור לך דמהני משום כבוד המת ומשום כדי חייו ע"כ במכירה ולא במתנה דא"כ לית בי' משום כבוד המת ולא משום כדי חייו א"ו במכירה איירי ודומי' דהכא ברישא נמי במכירה איירי ולמה כ' הרמב"ם מה שתעלה מצודתי נחו"ן לך ואם כך הי' גרסתו בגמ' גם על הגמ' עצמו קשי' למה שינה לשונו בזה לכתוב לשון מתנה אבל הוא אשר דברתי דלשון חכמים מרפא דהרי הבריי' והרמב"ם אשמעינן דלא מהני משום דהו"ל דשלב"ל ושלא תקשה הא בלא"ה הו"ל דבר שא"ק עכצ"ל דאיירי שזה נותן לזה מחירו דבר שא"ק וז"ש בדיוק האומר מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי נתון לך כלו' שהמוכר א' מה שאירש מאבא מכור לך והלוקח אמר מה שתעלה מצודתו נתון לך שזה דמיו ושייך בי' לשון נותן דמשום דשא"ק הי' מהני אלא מכח שהוא דשלב"ל לא מהני ומה שאירש ומה שתעלה מצודתי הוא בבא א' כדפי' שזה דברי המוכר וזה דברי הלוקח אבל בסיפא מה שאירש בבא בפ"ע דברי המוכר והלוקח נותן לו מחיר קצוב ומה שתעלה וכו' בבא בפ"ע דברי המוכר ואע"ג דלב"ל ואינו קצוב אפי"ה מהני מטעם הנ"ל וזה נכון ומדויק בלשון רבינו כפתור ופרח עיי"ש ויוצא לנו דאם מקבל מחיר שא"ק מהני לכ"ע להקנות בעדו דבר שא"ק והנה עוד תי' התומים והנתיבות ע"מ שהקשו ממוכר פירות דקל ומה שאירש מאבא דדוקא במחייב עצמו דמי לאסמכתא אבל אם הקנה לו כל מה שיהי' בין רב או מעט קונה ול"ש בזה אסמכתא: עוד תי' הגדו"ת והתומי' וקצוה"ת הא דפירות דקל ומה שאירש מאבא מהני לר"מ אע"ג דהו"ל א"ק ה"ט דהא בהא תלי' כיון דלדידי' מקנה דשלב"ל וקודם שבא לעולם יכול לחזור בו הרי הקנין אינו חל עד שיבא לעולם ואז ה"ה דבר קצוב משא"כ לדידן מידי דלא חייל השתא לא חייל לעתיד עכ"ד ובכן נבא אל הביאור כי הנראה מדברי המפורשים אותן הברכות שבירך יצחק לא הי' בדרך תפלה דא"כ מה זה שחרד יצחק יתפלל גם עליו אלא שהי' בדרך הקנאה שכבר הקנהו ליעקב וכמו שא' הן גביר שמתיו ומה שקנה עבד קנה רבו עי' ברש"י ועשהו כלי מוכשר לקבל ולקנות הברכות עי' במהרי"א ובעקידה ולכאור' קשה הא הו"ל דבר שא"ק דלדעת רבינו לא מהני ולזה התחכם יצחק ואמר לו עשה לי מטעמים וגו' כדי שיהא הברכ' בעד מחיר דרך מכיר' ומהני ואמנם כאשר בא עשו חש יצחק אולי יערער עשו ויאמר דגם בדרך מכור' לא מהני בא"ק ע"כ נתחכם יצחק וא"ל התירוצים הנאמרים למעל' וז"ש לו מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי וגו' הרי קבלתי ממנו מחיר וה"ז דרך מכיר' ואת"ל דגם זה לא מהני כיון שהמתיר דבר קצוב והמותר שא"ק הו"ל כמו מתנה וכו' לכן א"ל ואוכל מכל אי' במד' מכל מה שנברא בששת ימ"ב מכל טוב שמתוקן לע"ל מכל מיני מעדנים שבעולם מה שביקש לטעום טעם בו עיי"ש נמצא נתן לו דשא"ק ובעד זה אברכהו ע"כ מהני וזכה בהן גם (כלו' עוד טעם ע"ז) ברוך יהי' כלו' אני לא באתי לחייב א"ע וגופ' לתת לו דשא"ק רק אמרתי ברוך יהי' כלו' שהוא יהי' ברוך היינו כלי מוכשר לקבל הברכות ומה לי שאינן קצובות אם מעט אם הרב' יאכל וכה"ג מהני כמש"ל, עוד יש לפרש אומרו גם ברוך יהי' כי כבר הקשו על ענין הבכור' שקנה יעקב מעשו הא