ייטב לב בראשית קנא

האיך אופין מיו"ט לשבת א"ל משום ע"ת דמדאורי' צרכי שבת נעשין ביו"ט עיי"ש ולהלכה קיי"ל כרבה דמדאורי' אין צרכי שבת נעשין ביו"ט אלא במקום דאיכא למימר הואיל אז מותר מדאורי' רק מדרבנן אסור ולהכי מותר לבשל ולאפות ע"י ע"ת וסמוך לביה"ש דל"ל הואיל דאפי' אי מקלעי אורחי' לא חזי' להו לבו ביום אסור לבשל ולאפות ולוקה כמבואר כ"ז היטב במ"א סי' תקפ"ז עיי"ש: והנה יש להבין הרי בחתוך פליגי ב"ש וב"ה דב"ש ל"ל מתוך ובהואיל לרבה אפי' ב"ש אית להו כמבואר בתוס' שם מ"ז ע"ב ד"ה אהבערה הרי בהואיל מסתבר טפי להתיר מדאורי' וא"כ מ"ש גבי מתוך למאי דקי"ל בזה מותר לכתחי' שלא לצורך וגבי הואיל אסור מדרבנן: ונ"ל טעם הדבר עפמ"ש תוס' שם דהואיל שהוא לא שכיח לא אמרינן עיי"ש כלו' אבל אורחים שכיחי וה"מ במי שדרכו להכניס אורחים לביתו ולהאכילן בחנם או בשכר עכ"פ אבל מי שאינו מכניס אורחים ואינו נותן מפתו לזולתו לא בחנם ולא בשכר כי חרפה הוא לו א"כ אל איש כזה לא יבואו אורחים כי אפילו עופות מכירין בצרי עין ובורחין ק"ו בני אדם וא"כ ליכא למימר בי' הואיל אי מקלעי אורחים דלא שכיח דמקלעי לו אלא דעכ"ז האופה מיו"ט לחול אינו לוקה דמאן מפיס אולי הוא מכניסי אורחים ושייך בי' הואיל אבל לכתחי' אסרי חכמים לאפות ולבשל מכת הואיל כיון דאיכא אינשי דל"ש למימר בהו הואיל דלא שכיח כמ"ש משו"ה אסרו וגזרו על הכל משום דלא פלוג, ואמנם אחד הי' אברהם מכניס אורח ושכיחי גבי' בכל יום ובודאי אית בי' הואיל אי מקלעי אורחים וליכא משום לא פלוג דאז לא הי' מוכתר בנימוסי יהודית זולת הוא או מי שהכניס תחת כנפי השכינה והם ההולכים בדרכיו א"כ מותר אפי' לכתחי' לסמוך על הואיל ואינו צריך ע"ת לזה אשמעינן כיון שיצא מפי החכמים לגזור ע"ז שלא לסמוך על הואיל וצריך ע"ת גם הוא שמע לקולם וקיים ע"ת וזה נכון: יא' כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ י"ל עפמ"ש רמב"ן ז"ל כי הבארות מרמזים על בתי מקדשות והבאר הג' לביהמ"ק הג' שיבנה במהרה עיי"ש והנה הפר"ד כתב לפרש הקטן יהי' לאלף והצעיר לגוי עצום וגו' כי אמרו חז"ל מה שהיו ישראל במצרים רק רד"ו שנים ולא יותר כי מה שנתרבו ופרו רבוי העם השלימו המנין וז"ש בשכר נשים צדקניות נגאלו ממצרים וכתי' כימי צאתך מא"מ וז"ש הקטן יהי' לאלף וגו' אני ה' בעתה אחישנה כלו' שיתרבו ולזה אחישנה ואז יהי' בעתה כי הרבוי ישלים לזמן הקץ המיועד ע"ש וז"ש יצחק וקרא שם הג' רחובות כי עתה כלו' אפי' תוך זמן הרחיב ה' לנו והטעם ופרינו בארץ וזה ישלים המנין והבן: ואבימלך הלך אליו מגרר וגו' יל"ד דהו"ל לומר ואבימלך ואחזת מרעהו ופיכל וגו' הלכו אליו מגרר ויאמר אליהם יצחק וגו' ויאמרו ראו ראינו וגו' הפסוק הזה כלו מקשה אומרו בינותינו בינינו וביניך כפל לשון ורש"י נדחק בזה: והנ"ל כי יש להבין מהיכן ראו שה' עמו אבל הענין לדעתי דזה שאמר ואבימלך הלך וגו' כי אלו אמר ואבימלך ואחוזת מרעהו ופיכל הלכו הי' במשמע שכלם נתיעצו יחד והלכו לדרוש שלים יצחק אבל לא כך הי' כ"א ואבימלך לבדו הלך אליו מגרר וכ"כ אחוזת מרעהו וכ"כ פיכל כל או"א בלתי ידיעת חבירי הלכו לבקש שלום יצחק כי העיר ה' את לבבם לשאול לכלום יצחק וכיון שבדרך פגעו זב"ז וכ"א גילה לחבירו שהולך ליצחק לבקש שלומו ומזה עצמו שפטו כי אין זה כ"א ענין אלקית החפץ שלום יצחק כי ה' עמו וז"ש ראי ראינו כי הי' ה' עמך ונאמר (ע"ד ויאמר המן בלבו) תהי נא אלה בינותינו היינו בקרב לבבינו של כל או"א אמרנו תהי נא אלה בינינו ובינך והכוונה כאלו אמר ונאמר בינותינו תהי נא אלה בינינו ובינך ומזה ראינו כי ה' עמך: עוד יתכוון בינותינו בינינו ובינך ונכרתה ברית עמך עפמ"ש המפו' על מה שא' רבקה ליעקב וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשוב תחת אחיך וש"ת מהיכן תדע כי שב אף אחיך לה אמרה ממך עצמך תדע כי כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם וכאשר תשוב חמתך תמנו אז תדע כי שב אפו מאתך עכ"ד וכ"כ אמרו ונאמר (אמירה בלב כמו ויאמר המן בלבו) תהי נא אלה בינותינו היינו בקרבנו של כל או"א ומהיכן תדע שכך האמת לזה אתרו בינינו ובינך ר"ל מה שהוא בינינו בלבבינו הוא ג"כ בינך בקרב לבבך שגם אתה חפץ להשלים אתנו כי כמים הפנים וגו' ומה שאנו מבקשים שלום מעומק לבבינו זה ענין הנודע בינינו ובינך כאמור ע"כ ונכרתה ברית עמך והבן: עוד י"ל ונא' תהי נא אלה בינותינו וגו' כי הוא שאל אותם מדוע באתם וגו' ע"ז השיבו כי מתחי' הי' פירוד לבבות בינם לבין עצמם כל אחד ואחד עם חבירו וזה גרם שלא יכלו להשלים עמו משא"כ עתה שכרתו