ייטב לב בראשית קנ

ישוב היום שמא ני' למחר ועי' ריא"ף בח"א ושזה עצמו רימז במשנתו שוב (כי תדמה בעיניך שבכל יום שמא הוא) יום א' לפני מיתתך ועפי"ז פירשתי וזאת הברכ' אשר ברך משה א"ה את ב"י (שבכל שעה וכל רגע ידמה בעיני כל או"א שהוא) לפני מותו וכענין שא' הסתכל בג' דברים כו' ולאן אתה הולך ולא אמר תלך שבכל רגע יותר קרוב לאותו דבר (שוב מצאתי פיר' זה בס' תו"ח) מתתו' הקדוש ר' חיים מקאסיף זצלל"ה) והנה ענין הבכור' הוא לנחל' שהבכור נוטל פ"ש ולענין עבודת השי"ת שהעבוד' בבכורים כפרש"י והחילוק בזה כי לענין הנחל' עיקר הקני' על לאח"ז בבא הליכתו של אביו ופקודתו אבל לענין עבודה עיקרו הוא לאותו יום ולאותו שעה ולא להתמהמה עד למחר כמאמרם אל תאמר לכשאפנה כו' שמא לא תפנה וכמאמרם ישוב היום דייקא שמא כו' וזה שרצה יעקב להודיע לעשו שאיני לוקח הבכורה לענין ליטול פי שנים כי זה ענין שאינו כ"א לזמן מרובה ומי יודע מה יולד יום הלא נפישי סבי דטעיני משכא כו' רק לענין העבודה שהוא לאותו יום וז"ש מכרה, כיום דייקא את בכורתך לי ר"ל כבר הצריך דייקא באותו יום ממש ולא להתמהמה למחר כי שמא ימות למחר כי בכל יום מתקרב והולך כמאמרם ולאן אתה הולך כו' וכשמוע עשו את זה שלענין עבודה צריך לדמות בעיניו בכ"י שמא ימות למחר אז אמר הנה אנכי הולך למות על ידה לחשוב בכל יום שהוא קרוב למות למה זה (ר"ל ענין זה לחשוב שאנכי הולך למות) לי בכורה קאי על אומרו למה ור"ל למה לי ענין זה של אנכי הולך כו' ולמה לי בכורה אז אמר יעקב השבעה לי כיום כוון בזה שעכ"פ בשעת השביעה ידמה בנפשו שאין לו רק אותו יום שמא ימות למחר ואם כה יחשוב עכ"פ באותו שעה ודאי לא ישא לשוא נפשו ולא ישבע למרמה וישבע לו ר"ל בבחי' זו ע"ז גמר אמר ויבז עשו את הבכורה כנ"ל שבשביל עבודה של הבכורה לא רצה להעלות ע"ד שהוא הולך למות ואין לו רק אותו יום ובשביל לחם ונזיד עדשים העלה א דעתו כאלו אין לו רק אותו יום ועל אופן זה נשבע כאמור ועפי"ז נבוא אל הביאור גם להלן בהקדם מאמרם מטבע של א"א בחור מצד זה וזקן מצד זה ופירשו בו שר"ל שגם בהיותו בחור הי' נדמה לו כאלו כבר הוא זקן וקרוב למות ח"ו וגם בהיותו זקן ותש כח הי' נדמה לו כאלו הוא בחור להתאמץ בתוקפו וגבורתו לעבודתו ית' וז"ש ואברהם זקן גם בהיותו רק בא בימים היינו בימי בחרותו כמו שנאמר וזכור כו' בימי בחרותיך וגם בהיותו זקן הי' כאלו בא בימים ימי בחרותו לענין גבורה וזה שרצה יצחק להודיע לבנו להיות זריז ומקדים למצוה ולא יאמר כי עוד יש זמן כ"א בכל יום יחשוב כאלו היום לפני מיתתו כי אין אדם יודע מה יולד יום וז"ש לו (שכן הי' מדרגתו מימי קדם) הנה נא זקנתי (מכבר גם בימי עלומי ובחרותי ואז) לא ידעתו יום מותי כמאמרם ישוב היום כי' ולכן תהי' אתה נוהג במדה זו ע"כ ועתה ר"ל תיכף שא נא וכו' ולא להתמהמה וז"ש בעבור תברכך נפשי בטרם אמות ר"ל באות' מדרגה לחשוב בכל רגע בטרם אמות והבן, וז"ש רבקה הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר וגי' לפני מותי ר"ל שהיא הבינה שמה שאמר יצחק בטרם אמות כיון בזה להרגיל לעשו לומר בלבבו בכ"ע שהוא לפני מותו וכמו שמפ' באלשיך ויצו את שלמה בני לאמר בלבבו בכ"ע הנה אנכי הולך בדרך כל הארץ עיי"ש ותבין וזה שאמר יצחק מה זה מהרת וגו' כי לא הי' דרכו של עשו להיות מהיר במלאכת שמים בזריזות שמא ימות כו' והלא הוא אמר למה זה לי שר"ל ענין זה שאנכי הולך וגו' וז"ש מה ז"ה (שאמרת למה זה לי כדפי' ועתה) מהרת למצוא הנה הוא תרתי דסתרי והשיב יעקב בחכמה לומר לא מכח מהירות וזריזות שלי כ"א הקרה י"א לפני ר"ל ה' אלקיך שהוא בכל עת לפני כדכתי' שויתי ד' לנגדי תמיד וענין השגחה הוא כפי הדביקות כמבואר במורה באורך ולאשר ה' אלקיך הוא תמיד לפני לזה השגחתו עלי בכ"ע להמציא לי איכף וכשמוע יצחק הדבר הזה שהוא משים השי"ת לנגד עיניו תמיד אז א' הקול קול יעקב והידים וגו' וז"ש עשו להלן הכי קרא שמו יעקב ר"ל שזה מרומז בשם יעקב ע"ש ידו אוחזת בעקב ר"ל בסוף והכוונה שבכ"ע נדמה לו שמא היום ח"ו סוף ימיו לכן הוא זריז ומהיר במלאכת שמים ולא לומר לכשאפנה כו' וז"ש ע"כ ויעקבני ז"ה פעמים ר"ל ע"י שאמרתי ולמה ז"ה לי ר"ל ענין זה של אנכי הילך כו' את בכרתי לקח והנ"ה עת"ה תיכף ע"י זריזות לקח ברכתי וע"כ אמר יצחק מי אפוא וגו' בטרם תבוא שהי' זריז ונשכר ואברכהו ע"כ גם ברוך יהי' והבן: עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר וגו' אחז"ל ביומא כ"ח קיים אברהם אבינו אפי' עירובי תבשילין וכ' תוס' לא ידע רבי למה נקט הך מצוה אחאי קילא לי' מאינך, ונ"ל למה דאי' בפסחי' האופה מיו"ט לחול רח"א לוקה דלא א' הואיל כו' רבה אמר אינו לוקה דא' הואיל ומקלעי אורחי' חזי' לי' א"ל רבה לר"ח לדידך