ייטב לב בראשית קמט

וזש"ה ותא' א"כ למה זה אנכי כלו' למה התפללתי בעד עצמי ולא עבור השכינ' שעי"ז יש לי אותו צער: מכרה כיום כמה שהיא שוה היום היינו טובת הנא' דבר מועט שהרי אם תמות בחיי אבא לא תירשנו ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות בכ"י אני מסתכן ביערים ני כפשע ביני ובין וכו' ולמה זה לי בכורה כך מפ' בס' דעת זקנים לבעלי התוספות: ול"נ דכבר הקשו הא הו"ל דבר שלב"ל, והריב"ש בתשו' סי' שכ"ח תירץ דקודם מ"ת אדם מקנה דשלב"ל עיי"ש וז"ש מכרה כיום דיקא שעכשיו אדם מקנ' דשלב"ל משא"כ אחר מ"ת שנתחדשה הלכ' שאין אדם מדשלב"ל והנה איננו מפורש בכתוב וע"כ הלכ' למשה מסיני הוא ואפשר נפקא לן מדכתיב או קנה מיד עמיתך היינו מה שבידו ורשותו ולא דבר שלב"ל (ועי' בפ' הזהב בפלוגתא דר"י ור"ל אי משיכה קונה עיי"ש) ובזה מתורץ הא דאי' בגיטין ד' מ"ה ר"ח ערק לי' עבדא לבי כותאי כו' ופריך ומ"ש דשלח להו כדראב"י כלו' ולשלח להו כדרבי ע"י ברש"י ד"ה דמשמע, והקש' בתשו' חת"ס בא"ע סי' י"א הא רבי ס"ל אדם מקנה דשלב"ל ולא קי"ל הכי ולמ"ש ניחא כיון דקודם מ"ת אדם מקנה דשלב"ל ואין מפורש בקרא דאינו מקנה דשלב"ל נהי דאנן הכי קי"ל אבל כותי דלית להו רק מה שמפורש בקרא ממילא ס"ל לדידהו אדם מקנה דשלב"ל וע"כ פריך שפיר והתרגום מפ' זבין כיום דילהן ופי' והרמב"ן כוונתו היות מכירת הבכור' לאחר מיתת אביהם אמר מכרה לי הבכור' לאיזה יום שתפול בו ובזה נמי מתורץ קושי' הנ"ל לדעת המרדכי הביאו הרמ"א סי' ר"ט באומר שיקנה כשיהי' בעולם קנה עיי"ש, שוב ראיתי שקדמני בזה מוזלה"ה בספרו י"מ: עוד נ"ל מה שא' מכרה כיום היינו כהיום ממש ר"ל מעכשיו ואי דא"א מ' דשלב"ל י"ל עפמ"ש בהגהת אשרי פ' הזהב במבכרת קונה העובר בכסף ויש מפרשים דסובר כהרמב"ם לענין קדושין בהוכר העובר מקודשת אלא דא"לכ מה זה דכתב דין זה דוקא לענין בכור ע"כ פי' בס' עצי לבונה סי' ש"כ בשם הגאון מבראד דדוקא במבכרת קנה והטעם דקיי"ל המזכה לעובר לא קנה ובבנו קנה שדעתו קרוב' אצל בנו וקי"ל דמקנה דשלב"ל עדיף ממקנה לדשלב"ל והתוס' בע"ז ובש"ך יו"ד סי' ש"כ מבואר דלהפקיע מבכור' ל"ש ביטול מקח דאנן סהדי דגמר ומקנה וא"כ דגמר ומקנה להפקיע מבכור' לכן קונה אע"ג דהו"ל דשלב"ל עכ"ד ולפי"ז א"ש כיון שאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכור' וכתי' ויבז עשו את הבכור' א"כ כ"כ הי' הדבר מבוזה בעיניו עד שרצ' להפטר ולהסתלק ממנה (והראי' שמכרה בעד דבר מועט לחם ונזיד עדשים ול"ש בי' ביטול מקח דגמר ומקנה) וא"כ דגמר ומקנה לכך נקנה ליעקב אע"ג דהו"ל דשלב"ל אלא שחש יעקב נהי דבכה"ג קנה עכ"ז הרי למאן דסובר אדם מקנה דבר שלב"ל יכול לחזור בו קודם שבא לעול' וא"כ בכה"ג נמי נהי דגמר ומקנ' אבל קוד' שבא לעול' יכול לחזור בו וא"כ שמא יחזור בו בחיי אביו ולזה אמר יעקב מכרה כיום ר"ל באותו יום ממש שיהי' המכיר' חל מעכשיו ממש ובאומר מעכשיו שוב א"י לחזור בו אפי' קודם שבא לעולם כדעת הריטב"א בקידושין פ"ב אהא דא' לכשאקחנו קנה לך מעכשיו עיי"ש והיינו דאי' במד' ויאכל וישת הכניס עמי כת של פריצים א' ניכול ונשתה וניתוך עלי' ולפי' שהיו משחקים הסכים הקב"ה וקיים הבכור' ליעקב דכתי' בני בכורי ישראל ר"ל כיון ששחק הרי שביזה הבכור' וגמר ומקנה ושפיר מהני אפי' דבר שלב"ל לכך הסכים ע"ז הקב"ה ונתן הבכור' ליעקב כאמור: א"י מכרה כיום וגו' צריך ביאור עי' רש"י ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה הול"ל הנה אנכי מת ורש"י בא ליישב זה ע"ז פי' אמר עשו מה טיבה כו' אבל הוא מאמר שלא נזכר בקרא ועיקר חסר מהספר ולהלן הוא אומר ויאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי דהו"ל לומר הנני זקן לא אדע כו' וכפי' התרגום ומה זה שא' בלשון עבר גם אומרו ועתה שא נא כו' יש להבין ל"ל ועתה, גם מה זה דאמר בעבור תברכך נפשי בטרם אמות ל"ל הכפל בטרם וגו' הא כבר הקדים לא ידעתי כו' וממילא מובן הכו נ' ורבקה אמר' אל יעקב בנה וגו' הנה שמעתי וגו' מדבר אל עשו אחיך לאמר אומרו לאמר אינו מובן כי אינו ענין לומר לזולתו וגמר' ואברככה לפני ה' לפני מותי ל"ל מה דחזרה מה שא' לפני מותי ויאמר יצחק אל בנו תה זה מהרה כי' תיבת זה לכאו' שפת יתר ויאמר כי הקרה ה' אלקיך לפני למה לא אמר לי ומה כוון באומרו לפני ולהלן אמר עשו ויעק בני זה פעמים תיבת זה שפת יתר וצריך ביאור וגם מה דדייק והנה עתה וכו' ומי לא סגי באומרו את בכורתי לקח וגם את ברכתי ולתרץ כ"ז בחדא מחתא, אען ואומר עפמ"ש חז"ל במס' שבת תנן התם ר"א אומר שוב יום אחד לפני מיתתך שאלו תלמידיו וכו' וכי אדם יודע כו' א"ל וכ"ש