ייטב לב בראשית קמח

כי עתה הרחיב הוי' לנו דייקא שנתעורר רחמים בעילם וגם נתכוון כי מדה"ר נמתק ונכלל בחסד וזהו הרחיב הוי' לנ"ו גימ' אלקים (עי' בכוונת על זכור ה' מה הי' לנו) שהוא בחי' צמצום ועתה הרחיב הוי' והטעם ופרינו בארץ לשון עבר הרי חשנו על קיום העולם א"כ נוהג ה' ג"כ בבחי' זו ובמדה"ר (וא"צ לדחוק ולפרש בלשון עתיד כמו שמתרגם וניפוש בארעא עא ולמ"ש א"ש כפשוטו): ה א"י ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו להבין אומרו לנוכח אשתו ולא א' על אשתו או בשביל אשתו וגם להבין שא' במד' ששפך תפלתו בעושר, גם דברי הגמ' יבמות למה נמשלה תפלת צדיקים לעתר כו' כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדה"ד למדה"ר גם להבין אומרו ויעתר לו ה' שאז"ל לו ולא לה וגו' נ"ל ענינו עפמ"ש בסד"שש שורש א' ענף ד' עה"פ והי' הנערה אשר אומר אלי' הטי נא כדך ואשתה וא' שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק וגו' ופרש"י כדאי היא לכנוס בביתו של אברהם ושורש דבריו שבזה עשתה בחי' חסד יתר ממה שביקש מאתה הטי נא כדך ואשתה והיא אמרה וגם לגמליך אשקה שזה בחי' חסד לעשות יותר ממה שהעני מבקש עיי"ש בארוכ' ואני הוספתי נופך לדבריו שזה שאמר אותה הוכחת כי היא בחי' תוכחה (ע"ד הוכח תוכיח) ליצחק שהוא בחי' גבורה בחי' צמצום ליקח מוסר מאתה שהיא בת בתואל ואחות לבן ועכ"ז היא גומלת חסד איך ראוי לו לגמול חסד שהוא בנו של אאע"ה והנה יצחק התפלל על בנים וידוע כי הצדיקים אינם נחשבים בעיניהם לכלום ולא תלה במעשי' הטובים אך ביקש שיעשה הקב"ה עמו חסד להפקד בדבר ישוע' ורחמים אך ידוע דכתי' ה' צלך על יד ימינך שפירשו בו במדה שאדם מודד מודדין לו וכל המרחם על הבריות מרחמין עליו כו' והוא כמו צל שעושה מה שהאדם עוש' וז"ש ה' צלך על יד ימינך היינו חסדך ורחמנותך ולכן ביקש להושע בזכותה שימדוד ה' כמדתה שהיא גומלת חסד וז"ש ויעתר יצחק לה' (שיעשה) לנוכח אשתו כלו' שימדוד לה כמדתה שהיא בעלת חסד וזה החילוק בין בקשת העשיר לעני שהעני מבקש חסד חנם משא"כ העשיר שכבר גמל חסד עם זולתו עכשיו מבקש מזולתו חסד מחמת שהוא גמל אתו חסד מהראוי שימדוד לו כמדתו ואינו חסד חנם ובבחי' זו ביקש והתפלל יצחק לה' שימדוד לה כמדתה וז"ש המד' ששפך תפלתי בעושר ר"ל בבחי' עושר ולא כמו שהעני מבקש חסד חנם אמנם כי כך הי' עול' ע"ד יצחק אבל לא הי' צריך לזה כי בחי' חסד צריך למי שמד"הד מקטרג ח"ו אבל באמת יצחק בצדקתו "יע תפלתו הפך מד"הד למד"הר וגם מד"הד הסכי' לפקדו בדבר ישוע' כי בדין הי' שיטול שכרו להעמיד תולדות ע"י צדקתו ומעש"הט א"כ לא הוצרך לבחי' חסד ונענה בזכות עצמו ולא הוצרך לזכותה כלל, וז"ש בגמ' שצדיקים מהפכים מד"הד למדה"ר ולכך כתי' ויעתר לו ה' לו דייקא בזכותו ולא לה ר"ל שלא הוצרך כלל לזכותה לעורר בחי' חסד כי הי' נענה בזכות עצמו כי גם מד"הד הסכים למלא שאלתו אמנם רבקה הית' סוברת שנענה יצחק בתורת חסד בזכותה וכמדתה שהיא גומלת חסד לכך הרא' לה ה' שאינו כן ע"י ויתרוצצו הבנים בקרבה אז הבינה ואמר' א"כ למה זה אנכי ר"ל למה אני סוברת שאנכי הגורם לזה הענין כו אלו הי' בזכותה הי' מהראוי שלא יהי' לה צער הריון והבן א"ו שהוא בזכות יצחק ע"י שהפך מד"הד למד"הר אמנם שורש הענין מה שצדיקים בידם להפוך מד"הד למד"הר מקור הדבר נובע מענין העקיד' שעקד א"א את יצחק בנו שאז נתכללו המדות כדכתיב וילכו שניהם יחדיו ונמתקו הדינים וע"ז ביקש א"א אשר יאמר היום בהר ה' שנחתקו הדינים יראה תמיד כאלו אפרו של יצחק צבור ע"ג המזבח וכמו שאנו אומרים כמו שכבש א"א את רחמיו כן יכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך כו' וז"ש ואלה תולדת יצחק וגו' אברהם הוליד את יצחק שע"י העקיד' שעקד א"א את מד"הד ונהפך לרחמי' בזה עצמו הוליד את יצחק שעי"ז הצדיקים בכחם להפך מד"הד לרחמים ועי"ז נענה יצחק והבן: א"י ותא' למה זה אנכי וגו' ע"פ מש"כ בס' אור המאיר לפ' ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו פרש"י זה עומד בזויות זו כי' ע"ד שאל וכשאתה מתפלל אל תעש' תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום לתקן מה שנוגע בעילם כו' מה שנחסר למטה מסתמא יש חסרון כנגדו למעל' וצריך להתפלל להשלים האורות העליונים וקומת השכינ' שתהי' במילואה וטוב' ממילא יושפע שפע טוב למטה וזהו ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו שהתפלל עבור השכינ' והעמיק שאלתו למעל' ולזה בא רש"י לפרש זה עומד בזויות זו וזו עומדת בז"ז כלו' שיצחק לא התפלל עבור עצמו ואשתו רק עבור השכינ' ורבק' עמדה להתפלל בזויות אחרת מענין עוה"ז ליתן לה הריון ע"ש והנה כאשר ויתרוצצו הבנים בקרב' הבינ' שיש לה אותו הצעד על שהיא לא שאלה כהוגן עבור השכינ' רק עבור עצמה