ייטב לב בראשית קמו

אם כן למה זה אנכי משולל הבנה והמפורשים נדחקו בזה והנ"ל עפמ"ש חז"ל מפני מה היו אבותינו עקורים מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים וצריך להבין לענין מה יתאוה לתפלתן ומדוע לא יקוים בהם והי' טרם יקראו ואני אענה אבל הענין מובן עפמ"ש בזוה"ק וז"ל כ' שנין אשתהי יצחק עם אתתי' ולא אולידת עד דצלי צלותי' בגין דקב"ה אתרעי בצלותהון דצדיקייא מ"ט (ופי' המקדש מלך מ"ט לא יקוים בהם והי' טרם יקראו ואני אענה ע"ז אמר) בגין דיתרבי ויתוסף רבות קודשא מאן דאצטרך בצלותהין דצדיקייא ע"כ דבריו (ופירש המקד"מ שמרויחים בזה שמתרבה השפע גם לזולתם למי שצריך לאותו ענין שהם מתפללים עי"ש) למה זה דומה לצינור שנסתם ואם יבוא אחד ויפתחנו וינקנו שוב הוא פתוח לכל ומי שצריך למי הישועה ישאב בששון מאותו הצינור וכענין דכתיב ושאבתם וגו' ממעיני הישועה וביארו המפורשים כי ישועת צדיקים הוא כמו מעיין הנובע ישועה לכל מיד ולדורות ולכן הקב"ה מתאוה לתפלתן כדי שע"י תפלתן יפתח הצינור והמעין לכל מי שצריך לאותו דבר והנה יצחק הבין זה וכבר אמרו חז"ל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה ובודאי הי' אז כמה עקרות בעולם ועז"א ויעתר יצחק לנוכח אשתו היינו למי שהיא נוכח אשתו עקרה כמו אשתו וז"ש במדרש ששפך תפלתו בעושר כלו' שלא התפלל על אשתו בלבד כ"א גם על זולתה להשפיע בנים לזולתה כמו עשיר שמשפיע לזולתו לכן ויעתר לו ד' כי המתפלל על חבירו נענה תחלה ולא לה כי היא התפללה רק על עצמה לבד ויתרוצצו הבנים בקרבה והי' לה צער עיבור אז הבינה כי נעתר ד' לו ולא לה ולכן יש לה צער ע"כ ותאמר אם כן למה זה אנכי ר"ל למה התפללתי על עצמי בלבד לא כמו יצחק שהתפלל על זולתו, ומהיכן למד יצחק להתפלל על אחרים מאברהם שכן אי' במד' ואברהם זקן וגו' וד' ברך את אברהם אברהם מברך את הכל ומי ברכו הקב"ה עי"ש, ומה שפירשנו בו למעלה במקומו וז"ש אלה תולדת יצחק וגו' אברהם שהי' מדתו להתפלל על אחרים ולברך את הכל הוא הוליד את יצחק כי ממנו למד להתפלל על אחרים ע"כ הוא נענה תחלה וכאמור: ג' עוד ביאור ע"ז עפ"מ שאמרו חז"ל כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו, נ"ל פירושו ע"פ מ"ש בס' נועם אלימלך פ' וישלח עה"פ כה תאמרון לאדוני לעשו וגו' עם לבן גרתי פרש"י הריני גר, ד"א ותרי"ג מצות שמרתי הענין כי דרך הצדיק בשעה שמדבר דברים פשוטים עם בני אדם אז מדקדק ומכוון להלביש באותן הדיבורים שיהי' תפלה ותחנונים לפני המקום ב"ה, והכוונה שמסתיר התפלה ואינו מתפלל מפורש למען המקטרג שלא יקטרג עליו כי אינו יודע שהוא מתפלל באותן הדיבורים וז"ש כה תאמרון לאדוני שיהא הכוונה לאדון הכל וגם הדברים כפשוטן לעשו ולז"א עם לבן גרתי הריני גר זה נגד עשו, ותרי"ג מצות שמרתי מליצה להשי"ת עי"ש בארוכה אמרי נועם, ואני אמרתי שזה שאמר יעקב כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים ר"ל שבעת שאני רואה פניך ומדבר עמך באותו שעה שמתי פני לאלקים לכך אני מובטח ותרצני והבן. וז"ש ואתחנן אל ד' בעת ההוא לאמר פי' ואתחנן אל ד' בעת ההוא שאני אומר דבר לבני אדם וכמו שפי' בספרים ויברך דוד את ד', לעיני כל הקהל הי' נראה ויאמר שאומר דברים פשוטים וז"ש כל הקובע מקום לתפלתו הייני שקובע מקום בדיבוריו להלביש בהן תפלתו והדברי' הן המקום שבתוכו תפלתו אלקי אברהם בעזרו שמצינו באברהם שכך עשה שנאמר ויאמר אד' אל נא תעבור מעל עבדך ופרש"י לגדול שבהן אמר ד"א לשכינה עי"ש ושניהן אמת שאמר לגדול שבהן בדברים הפשוטים ובמחשבתו כוין להשכינה וז"ש שנא' וישכם אברהם בבקר אל המקום היינו הדיבורים שבהן הלביש התפלה וזה אשר עמד שם (אין עמידה אלא תפלה) את פני ד' הבוחן לבות וז"ש וכשנפטר אומרים עליו אי חסיד אי עניו כי ענין זה מכח מדת ענוה אם אמנם כדאי הוא למלא בקשתו עכ"ז מכח ענותנותו שאינו נחשב בעיניו מתיירא שלא יקטרגו עליו ע"כ מסתיר התפלה בתוך הדיבורים כאמור: וזאת תורת המסורה ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי ירמוז לתפלה כי הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים אך למען להשמר מאיזה קיטרוג ע"כ ועשה להם מכנסי בד לכסות, ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה היינו להלביש הדיבורים בשני פנים נגלה ונסתר והיינו וראה ועשה בתבניתם והבן. וזש"ה אל תיראי תולעת יעקב שאמרו רז"ל מה תולעת אין כחו אלא בפה אף ישראל אין כחן אלא בפיהם ושמא תאמר פן יבא איזה קטרוג עז"א הנה שמתוך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות כלו' שמתי בלבך להלביש התפלה בתוך דברים פשוטים וה"ז דומה כאלו יש לך שתי פיות יחד כא' לדבר דברים פשוטים ולהתפלל ועי"ז לא יבין