ייטב לב בראשית קמד

הצדיקים וז"ש וירח את ריח בגדיי דייקא שהי' בגדי עשו ואיך הכניס עצמו בסכנה ע"כ מפני שהי' כוונתו אך לש"ש ולא להנאת עצמו (וכדברי האלשיך) ולכן א' ראה ריח בני הוא ממש כריח שדה הוא ביה"מק שיצחק קראו שדה אשר ברכו ה' שע"י באה הורדת השפע להעולם (וריח הקטרת והקרבנות הי' טוב עד להפליא) ועכ"ז הזבח הי' נזבח לשם ה' לשם ניחוח לעשות נ"ר לפניו דייקא ולא להנאת עצמם כ"כ ענין ריח בני ע"כ ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ שאפי' מצד מדה"ד מגיע לי כל טוב עוה"ז כי לא יטרדוהו מעבודת השי"ת ואדרבא יביאוהו לבחי' עבוד' היותר גדולה שאפי' בעניני גשמי' יעבוד את ה' ית' מתוך הרחב' וע"כ פרש"י יתן ויחזור ויתן ע"ד האמור בחוה"ל שכשנותן ה' לאדם טובה וברכ' והוא עובד בהן אותו ית' זה סיבה להוסיף לו טובה על טוב' וברכ' על ברכ' וה' יתן לעמו ישראל כל טוב עוה"ז ונזכ' לעבדו מתוך הרחב' וכל מעשינו יהי' לש"ש כי"ר: א"י ואלה תולדות יצחק וגו' יל"ד וכי מי לא ידע כי אחר שא' בן אברהם הרי אברהם הוליד את יצחק וגם הול"ל ילד את יצחק הוליד היא לשון הפעיל ובמד' זש"ה עטרת זקנים בני בנים וגו' האבות עטרה לבנים והבנים עטרה לאבות אברהם נתעטר ביצחק וגו' ע"ש וצריך ביאור מאי בעי בזה ובמקרא שכ' ויעתר יצחק וגו' ויעתר לו ה' פרש"י לפי שא"ד תפלת צדיק בן צדיק וכו' לפיכך לו ולא לה ויל"ד אמאי לה כלל לא ויתריצצו הבנים בקרב' וגו' א"כ למה זה אנכי משולל הבנה ודברי רש"י אין זכר להם במקרא: ולבאר הכל נאמר עפ"י הגמ' פ"ק דברכות כל התולה בזכות אחרים הקב"ה תולה לו בזכות עצמו וכל התולה בזכות עצמו הקב"ה תולה לו בזכות אחרים ע"ש, ויש להבין אטו לא נמצא מי שאין לו זכות עצמו ואיך קאמר סתמא מי שתולה בזכות אחרי' תולין לו בזכות עצמו אבל הענין כ"א האדם יודע בעצמו האמת שאין מגיע לו מהדין אז זהו גופי' זכות עצמו ע"ד שפי' הק' מלובלין כי לא בזה ולא שקץ ענות עני בדעת גם זה נחשב לענוה ואם האדם מבין על עצמו שאין לו משלו הקב"ה נותן לו מתנת חנם כיון שהוא יודע האמת כי מי הקדימני ואשלם אז קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת והראי' שאין הקב"ה צריך לשום זכות כי הלא ברא שמים וארץ בלי שום אתערותא דלתתא כנודע וזש"ה אשא עיני אל ההרים הן האבות כלו' בטוח אני בזכות אבות כי מאין יבוא עזרי ובהיות כן שאני תולה בזכות אבות הקב"ה תולה לי בזכות עצמי ובכן עזרי מעם ה' כלו' העזר הוא משל עצמי כי א"צ לכלום כי הלא הוא עושה שמים וארץ לבדו בלי שום זכות ועזר מהאחרי' רק אתערותא מני' ובי' כביכול, וז"ש רש"י כי א"ד תפלת צדיק בן צדיק כי יצחק התפלל בזכות אבות ורבקה לא הי' לה זכות אבות תלאה בזכות עצמה ולזה ויעתר לו ולא לה כלו' שהקב"ה נעתר ליצחק בזכות עצמו ולא לה כלו' בזכות עצמה רק בזכות יצחק (ושוב מצאתי פי' זה הפסיק בס' פני דוד ע"ש) והנה שמעתי לפרש אנכי עומד בין ה' וביניכם כלו' מה שהאדם חשוב בעיני עצמו וזהו אנכי זהו עומד ומפסיק בין ה' וביניכם כי אשכון את דכא כתי' וז"ש רבקה כאשר ויתרוצצו הבנים בקרבה הבינה כי יצחק נעתר בתפלתו לגמרי והיא לא נעתרה ע"כ יש לה צער העיבור לכן אמרה א"כ למה זה אנכי כלו' חשבתי להתפלל בזכות עצמי ולמה אכי חשוב בעיני ולכן ותלך לדרוש וגו' וזש"ה ואלה תולדת יצחק וגו' פי' התולדות הן בזכות יצחק עצמו והטעם כי אברהם הוליד את יצחק כלו' מחמת שהיה בן אברהם ותלה בזכות אברהם לכן הקב"ה תלה לו בזכות עצמו והן קרוין תולדותיו וז"ש המד' האבות עטרה לבנים לתלות הכל בזכות אבות לכן הבנים עטרה לאבות והם נושעים בזכות עצמן ולכן אברהם נתעטר ביצחק הואיל ויצחק נתעטר באברהם וזש"ה עטרת זקנים ב"ב כי ותפארת בנים אבותם וזש"ה אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו וגו' כי מהר"ל מפראג כ' בס' נצח ישראל כי אהבת הקב"ה להאבות הי' בשביל ישראל העתידי' לצאת מהם ע"ש ולכאורה בקרא כתיב להיפך אל תאמר וגו' בצדקתי הביאני וגו' כי וגו' ולמען הקים את הדבר אשר נשבע לאבותיך וגו' אבל הענין האמת כדברי מהר"ל מפראג רק אנחנו צריכים לתלות בזכות אבות וזהו אל תאמר בצדקתי וגו' וזש"ה אהבתי אתכם וגו' כלומר אהבתי אתכם מצד עצמיכם אך ואמרתם שאתם תאמרו במה אהבתנו שיקשה בעיניכם מפני מה אהבתנו ול"ל בזכות אבות כי הלא אח עשו ליעקב כו' ולזה שאתם לא תתלו בזכות עצמיכם ולא נחשבתם בעיניכם לכן נאום ה' ואוהב את יעקב וגו': ואלה תולדת יצחק וגו' מד' תנחומא זש"ה כל כלי יוצר עליך לא יצלח וגו' אברהם הוליד את יצחק אין לך דור שאין בו לצנים בשעה שבא נבל כו' שהיו אומרים של נבל הוא מה עשה הקב"ה צר אותו