ייטב לב בראשית קמג

הבנים כפרש"י שעל בתי כנסיות יעקב מפרכס ועל בתי ע"ז עשו מפרכס אז הרגישה רבקה שיש בהעיבור בחי' קדושה נפלאה ובחי' טומאה נפלאה ועמדה על המחקר לדעת מה זה אז הבינה כי החסרון מצדה שיצחק כוון לש"ש ומצדו הקדושה והיא לא כן כ"א להנאת עצמה לזה מפרכס על בתי ע"ז וז"ש א"כ למה זה אנכי גרמתי לעצמי זה מחמת שהי' כוונתי להנאת עצמי ותלך לדרוש את ה' מה יהא בסופה כפרש"י איזה כח יגבור ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך ואח"כ ממעיך יפר"דו זה לתומו וזה לרשעו' ואמנם מאין זכה יצחק למדרגה זו להתכוון בשעת הזווג לש"ש לשבר טבעו הגם שיש בענין זה הנאת הגוף ידוע תדע כי כבר א' יפה כח הבן מכח האב ופירשו בו שמה שיפה כח הבן הכל בא מכח האב ולזה אחד הי' אברהם שנולד מתרח וקירב א"ע להמקום ב"ה אבל אח"כ הכל מכת האב וגם לענין זה זכה יצחק מכח אברהם שדרכו הי' לשבר טבעו אפי' בדבר שיש בו הנאת עצמו לעשותו בלתי לה' לבדו וזה למדנו מתורתו של הגאון בס' ישועות יעקב סי' א' ס"ק ו' ושם ס"ק ט' דענין העקידה מה שרצה לשחוט בנו המעשה נפלא אך המחשבה שיחשוב זה לש"ש הוא קל מאוד אמנם מה שנמנע לשחטו לקיים מאמר ה' אל תשלח ידך המעשה קל אך המחשבה שיתכוון לש"ש ולא להנאת עצמו הוא דבר קשה מאוד וכ"ה ענין קרבנות הם המורידים השפע (וכמ"ש לחם אלקיהם הם מקריבי') והאדם צריך לחשוב דוקא לקיים מצו' ה' והנאת עצמו יהי' כדבר שאינו מתכוון והנה ק"ק שחיטתן בצפון כמו שאחז"ל הרוצה להעשיר יצפון ועכ"ז יהיה כוונתו לשם ה' ולא לעצמו וזה שנאמר צפונה לפני ה' וכן הוא ענין עקידה דעיקר כוונת אברהם בעת שהוריד בנו מהמזבח והקריב תמורו איל אך לש"ש ולא להנאת עצמו ולכך א' חז"ל מי שאומר מקרא זה צפונ' לפני ה' אני זוכר לו עקידת יצחק עכ"ד הנחמדים ועיי"ש עוד סי' צ"ח ס"ק א' שזה היה ענין קטורת שיש בו הנאת הגוף ולא היתה צריכה כלה להתקשט בירושלי' מריח הקטורת וגם היא מעשרת ועכ"ז הי' הכוונה רק לש"ש ולא להנאת עצמם ולכן הי' בכחה לעצור המגפה ולהפוך הדין לרחמים עיי"ש בארוכה והנה כאן שהי' עקרים והוצרך לנס וזכה לזה מכח ששיבר טבעו להתכוון לש"ש בדבר שהי' בו הנאת עצמו ומאין זכה למדרגה זו מאברהם ששיבר טבעו כאמור וזה אומרו בריש הפרשה אלה תולדת יצחק מכח ששיבר טבעו ומאין זכה לזה לזה א' אברהם הוליד את יצחק שמכח אברהם זכה לשבירת הטבע ומכת זה זכה להוליד בנים היפך הטבע והבן והנה כתי' ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד וגו' ויעקב יושב אהלים בבי"המד של שם והנה יצחק חישב כמו שדרכו לכוון לש"ש אפי' בדבר שיש בו הנאת הגוף כ"כ הי' ענין מעשה עשו שהגם שהולך לשדה לצוד ציד להביא תוכן כוונתו לשמים לקיים מצו' כיבוד וכדומה ואינו מתכוון להנאת עצמו לזה גדלה מעלתו בעיניו יותר ממעלת יעקב שעסק בתורה ועבודה שאין בזה הנאת הגוף ועשו לפי מחשבתו של יצחק שהי' סובר שעובד ה' אפי' בדבר שהנאה יש בו ולזה ויאהב יצחק את עשו אבל ורבקה אוהבת את יעקב כי היא לפי ענינה שלא עצרה כח לשבר התאוה בדבר שיש בו הנאת הגוף לא עלה על דעתה שעשו יהי' כוונתו לש"ש בעשותו דבר שיש בו הנאתו אך יעקב ראתה שעסק בתורה וזה ודאי כוונתו לש"ש ולזה אהבה את יעקב ולכן יצחק לפי מה שהי' סובר שעשו כוונתו לש"ש אפי' בעסקו בעניני גשמי' ע"כ ביקש דוקא לברך את עשו ברכת עוה"ז ולא רצה לברך את יעקב כי הי' מתירא שתענוגי עוה"ז יטרדוהו מעבודת השי"ת אך עשו לפי מחשבתו של יצחק שהי' מכוון לש"ש אפי' בעניני גשמי' וסובר הי' שכן דרכו של עשו א"כ לא יעצרוהו הגש"ם מלהתכוון לש"ש אפי' בתענוגי הגוף ולזה ביקש לברכו בברכת עוה"ז אך בוחן לבות ה' והוא היודע כי יעקב הצדיק ועשו הרשע ולכן מידו היתה לברך את יעקב כי הי' בבחי' זו שלא יטרדוהו עניני עוה"ז כלל ובדין הוא שיטול שכרו בעוה"ז ג"כ והוא בשנקדים מ"ש הר"מ אלשיך ז"ל עה"פ אך שמע בקולי וגו' שזה תשובה על אומרו אולי ימשני אבי וגו' לזה א"ל אל תירא כי לא יקרך האסון הלז אך בזאת שלא תכוון להנאת עצמך לקבל ברכות או לנצח אחיך רק לקיים מצות אמך כ"א כה תעשה אז יהי' ה' בכסלך כי שלוחי מצו' אינם ניזוקי' וזה אך שמע בקולי לומר אך בזאת שלכך תכוון עכ"ד ז"ל והנה יצחק הרגיש ויאמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו ולא הכירו עכ"ז לבו אמר לו כי זה בחי' יעקב מכח הקול ומזה שפט בדעתי שע"כ כוונתו אך לש"ש ולא להנאת עצמו כ"א הי' כוונתו להנאת עצמו איך הכניס עצמו בסכנה עצומה פן ימשנו ויכירנו ואת רמאותו א"ו שמכח שכוונתו הי' אך לש"ש הי' לבו נכון ובטוח בה' שלא יקרהו אסון וא"כ שכך הוא הנה מגיע לו שכר עוה"ז כיון שזה דרכו להתכוון לש"ש אפי' בדבר שיש בו הנאת עצמו שוב לא יטרדוהו עניני עוה"ז כי יכול לאכול