ייטב לב בראשית קמב

גוזר על הטיפה חכם או טפש ואלי צדיק ורשע לא קאמר כי הבחירה חפשית והכל בידי שמים חוץ מי"ש ולכן אם הבן צדיק יש גילה אחר גילה וז"ש בכפל גיל יגיל אבי צדיק דייקא ולא אמר יולד צדיק כי זה אינו בתולדה כ"א מוליד א"ע אבל ויולד חכם ישמח בו כלו' במה שבו בכח לידתו מלמעלה ולכן אין כאן שמחה אחר שמחה כי אין זה מכת בחירתו כ"א בגזירה מלמעלה כי לכך נולד אבל בבחי' צדיק שזה בידי אדם להוליד א"ע לבחי' צדיק ולהיות מוסיף והולך בבחירתו בזה גיל יגיל כאמור: ועד"ז יש לפרש מה שא' יצחק ראה ריח בני כרית שדה וגו' ענינו כי כח האב שזיכה לבנו בחכמה וכו' הוא כגרעין הנזרע בשדה ומזה מצמיח ומוציא הרבה בעזר אלקי' כ"כ האדם נמשל לשדה (כדכתיב על שדה איש וגו') שאביו זרע בי גרעין והוא מצמיח מזה הרבה בעזר אלקים כי הבא לטהר מסייעין לו ואלמלא הקב"ה עזרו לא היה יכול לו וז"ש ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' להוציא מגרעין הרבה ובכחי עשה את החיל הזה ע"כ ויתן לך דייקא בזכותך: ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד וגו' הדקדוקים רבו (א') הוא כפל הענין אברהם הוליד ל"ל (ב') למאי הודיע כי ויהי יצחק בן ארבעי' שנה (ג') מקומה ויחוסה למה לי להודיע כאן וד') לנוכח אשתו אין לו פי' כלל ועי' רש"י זה עומד בזויות זו כו' ואין זה מספיק כי כ"מ שנאמר לנוכח היינו פנים כנגד פנים וכאן ודאי הי' בעת תפלתם פניהם אל הקיר וכמאמר חז"ל מדכתי' ויסב חזקי' פניו אל הקיר וא"כ אין זה לנוכח אשתו והבן (הא) ויעתר לו ה' פרש"י לפי שא"ד תפלת צדיק בן צדיק כו' וידוע שיטת הטוא"ח סי' נ"ג דיותר טוב לקרב צדיק בן רשע להתפלל א"כ הדק"ל למה לו ולא לה וכן הקשו המפו' (וא"ו) ותהר רבקה וגו' הי' לו לומר ויבוא אלי' ותהר (זיי"ן) למה זה אנכי אין לו ביאור כלל (חי"ת) ויאהב יצחק את עשו וגו' צריך להבין טעמא מאי אהב יצחק את עשו ורבקה את יעקב (ט') למה ביקש יצחק לברך את עשו ולא את יעקב (יו"ד) וירח את ריח בגדיו ויברכהו צריך להבין הכי בשביל ריח הבגדים ברכו שהי' בגדי עשו הול"ל וירח את ריחו כפרש"י שנכנס עמו ריח ג"ע (י"א) ראה ריח בני כריח שדה וגו' אין לו ביאור כלל ואיזה שדה מצינו שברכו ה' ולהבין כ"ז נקדים כי יש בתורתנו הק' מצו' שהמעשה קשה והמחשבה שתהי' זכה לה' הוא בנקל כמו תורה ותפלה צדקה גמ"ח צים וכדומה, ויש מצו' שיש בהן הנאת הגוף כמצו' ראשונה פ"ו ועונג שבתות ויו"ט וכדומה שבאלו המעשה קל אך שהמחשבה תהי' זכה וברורה עשות נ"ד להשי"ת דייקא זה מעבודות הקשות וכבר א' החכם יותר קל לצום ולענות נפשו מלאכול אך שתהי' אכילתו לש"ש שלא להנאת עצמו וזה נקרא שבירת הטבע שהגם שיש בהמעשה הנאת הגוף אינו עושה הדבר להנאתו כ"א לשם בוראו וזה נקרא עבודה למעלה מהטבע והנה כאן שהי' יצחק ורבקה עקרים הי' צריכים לנס חוץ לטבע דהיינו בעת הזיווג שתהי' הכוונה לש"ש להעמיד תולדות ולא להנאתם ע"ד אומרם איזה חנם הרואה את הנולד ופירשו בו שבשעת מעשה מכוון ורואה את הנולד ממנו (עי' בס' צמח פ' וישלח ע"הפ פן יבוא והכני) וכמ"ש מ"ש דקמאי אתרחיש להו ניסא משים דמסרו נפשייהו אקדושת השם כלו' שזו למעלה מטבע לכן ה' מודד להם כמדתם נס למעלה מטבע והמופת לזה אם מכוון בשעת זווג לש"ש היינו אם אז ישפוך שיחו לפני ה' ית' ונפשו בשאלתו להוליד בנים להעמיד תולדות הרי מחשבתו ניכרת שהוא לש"ש לקיים מצו' בוראו כ"א הי' כוונתו להנאתו מאי איכפת לי' אם יוליד אי לא א"ו וכוונתו לקיים מה שנאמר פ"ו ומלאו את הארץ בכוונה מכוונת, וכזה הי' כוונת יצחק בעת הזיווג שיבר טבעו ותאותו לבלי להתכוון להנאתו ולפני ה' התפלל להעמיד תולדות ולא כן רבקה כי לא עצרה כח לשבר טבעה ותאותה כמוהו כי נולדה מאנשי רשע ומקום רשע ולכן מכת קדושת יצחק וכוונתו הזכה נצמח יעקב ומכת רבקה וכוונתה נצמח עשו וז"ש ואלה תולדת יצחק כפירש"י יעקב ועשו האמורי' בפרשה כי הלא ויהי יצחק בן ארבעים שנה וגו' כלו' שאז מצד הטבע לתאוה יבקש ותאותו גדלה וחזקה ועכ"ז ויעתר יצחק לה' בעת היותו לנוכח אשתו כלו' בעת זיווגו שהי' פנים כנגד פנים והבן מזה מחשבתו ניכרת שהי' כוונתו לש"ש ושיבר טבעו ולזה מדד לו הקב"ה כמדתו ויעתר לו ה' לו ולא לה לפי שלא הי' כוונתה צלולה כמוהו ואם גם היא התפללה על הריון כדברי חז"ל אך לא בשעת מעשה והטעם כי היא נולדה מאנשי רשע לא עצרה כח לשבר טבעה ותאותה כמוהו ולזה פרט יחוסה ומקומה להמליץ עבורה שלא היתה מגיע למדרגתו מטעם זה ולכן מצדו נולד יעקב ומצדה נולד עשו ולזה אמר ותהר ולא הזכיר ויבא אל' כי כבר אמר לנוכח אשתו שפירשתי על הזיווג כאמור, ויתרוצצו