ייטב לב בראשית קמ

בא מבוא באר לחי רואי לזווג הגר לאברהם אביו ומסתמא הי' מתפלל לה' שיהי' זווגו עולה יפה וע"כ נענה הוא תחילה וישא עיניו וירא והנה גמלים באים והבן: ועוד נוכל לומר על וירא והנה גמלים באים כי ר"ג יתוב על שערי טבילה ודמיין לי' כי קאקי חיורי כך יצחק הצדיק אעפ"י כי בא זווגו לקראתו לא ראה רק הגמלים אמנם היא לא היתה עודנה לתגבורת השכל כ"כ ע"כ ותשא עיני' ותרא את יצחק: ויצא יצחק לשות בשדה לפנות ערב במסו' והי' לפנות ערב ירחץ במים יש לרמוז עפ"מ ששמעתי ממוזלה"ה איך כי רבינו הקדוש מלובלין ז"ל הורה לו הדרך ילך בו וא"ל הגם כי נאמר בש"ע ראוי לכל י"ש שיהא מיצר ודואג על חורבן ביה"מ אבל כבר אמרו החכם צהלתו בפניו ואבלו בלבו וגם בעת שאומר חצות בבכי ותחנונים ופלגי מים עכ"ז ראוי להיות בשמחה באותו שעה והוא עפ"י משל למלך שנשבה והגיע לעמוד ולפוש אצל אחד מאוהביו ומיודעיו וכראותו את המלך במעמדו בשבי' הלך ובכה עכ"ז שמח כי המלך נתאכסן אצלו והנמשל מובן כי באותו שעה שכינה כנגדו שנא' קומי רוני כו' נוכח פני ה' עכ"ד רבינו הק' ואמר מוזלה"ה שזה שא' הכתוב קומי רוני בלילה כו' רנה לשון משותף לבכי ולשירה ולזמרה היינו שתהי' הבכי' בשמחה ושירים והטעם א' נוכח פני ה' והבן. ואני אומר כי הוא זה שא' הכתוב שישו אתה משוש כל המתאבלים עלי' לא א' כל שהתאבלו אלא המתאבלים בלשון הוה כלו' שישו בשעה שמתאבלים עלי' והטעם את"ה ששכינה לנגדכם לכך משוש והבן וידוע המד' על מה שא' יצחק ראה ריח בני הרי בנוי כריח שדה הרי חרב שנא' ציון שדה תחרש, וז"ש ויצא יצחק לשות בשדה להתפלל בשביל שראה חורבן ביה"מ ושדה תחרש לפנות ערב ובודאי הרבה בבכי ותחנונים ופלגי מים ירדו עיניו ועכ"ז הי' בשמחה שע"ז מורה שמו יצחק לשין צחוק ושמחה וז"ש המסורה והי' לשון שמחה לפנות ערב (היינו בעת שהתפלל יצחק) הגם כי ירחץ במים מי הדמעות עכ"ז הי' בשמחה וכאמור (ועי' מ"ש בזה פ' שמות עה"פ ותתצב אחותו): א"י עפ"מ שפירשתי הפסוק ישלח ממרום יקחני וגו' עפ"י המבואר בספרים כי לפעמים הקב"ה מעורר לאדם לתשובה ע"י עונש ויסורים ר"ל ולפעמים ע"י מה שמרבה להטיב עמו ומגבי' אותו למעלה לשם ולתהלה ועי"ז האדם נתמלא בישת וכלימה כי יודע איש בנפשו אשר הרבה לחטוא לפני ממ"ה הקב"ה העושה עמו חסד חנם אשר אלו פיו מלא שירה כי' לא יספיק להודות לשמו ית' על אחת מאלף א"א ורבבות פעמים הטובות וכו' ושב בכל לבבו ונפשו על אשר המרה פי השי"ת הטוב ומטיב לכל עכ"ד וזש"ה ודרך חיים (יהי') תוכחת מוסר וז"ש לא אמות כי אחי' וגו' יסור יסרני במה שלמות לא נתנני וידוע כי כלו כל הקיצים ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ולזה אנו מבקשים שיעורר לבבנו לתשובה ע"י שישפיע אלינו חסדים רבים וז"ש ישלח ממרום יקחני ומשני ממים רבים כלו' מכח מים רבים היינו חסדים המכונה מים, וז"ש ויצא יצחק לשות בשדה לפנות ערב פי' להסיר ולפנות הגלות המכונה ערב (כדאי' פ"ק דפסחים) והי' לפנות ערב ירחץ במים כלו' שלעת פנות הערב ירחץ ה' את צואת בנות ציון ע"י מים החסדים לשוב בתשובה ואז יבא ויגאלנו בב"א: ויבאה יצחק האהלה שרה אמו פרש"י שכ"ז ששרה קיימת הי' נר דלוק וברכה מצוי' והוא מהמד' אלא שרש"י שינה לשונו קצת והוסיף וא"ו "וברכה וכל דבריו ברוה"ק נאמרו יש לרמוז עפ"י המבואר בכוונת נר שבת ב' נרות של שבת נגד אל"ף למ"ד אד' גימ' גר ונגד הוי' אהי' היי' אלקים הוי' אד' עולה נר וז"ש הדלקת נר בשבת חוב"ה עולה אהי' גם תכוון לכבות עי"ז נרות דסט"א רמ"ה ידך בל יחזיון עיי"ש ואפשר זה שאמר יעקב ואני (בחי' דעת) אתנהלה לאטי לרגל (יחוד הוי' אהי' ע"ב קס"א העולה רגל כמבואר בכוונת נר חנוכה) המלאכה מלאכה יש בו שם אל אד' אל"ף למ"ד אד' עולה נר הרי נרות של שבת "אשר "לפני ג"כ ר"ת אל הרי ב"פ אל במילואו ב"פ אל"ף למ"ד עולה ש"ע נהורין דתרין תפוחין קדישין וזה אשר לפנ"י (בסוד ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלקים פא"פ בכח ב' ה"פ"נ"י"ם עולה ש"ע תנצל נפשי) ועם ה"א של "המלאכה עולה שע"ה עם הכולל מנין שלום בסוד ישא ה' פני"ו אליך וישם לך שלו"ם ולרגל הילדים נ"ר חנוכה הנקרא רגל הילדים כמבואר בעמ"צ והכוונה לכבות בזה נרות של עש"ו עלמא דפרודא חושבנא דדין כדדין וז"ש עד אשר אבוא אל אדוני שעירה ופרש"י בזמן ועלו מושיעים וגו' לשפוט את הר עש"ו וע"ש יאכלם ואז שלו"ם ואמת יהי' והבן וז"ש בבני עשו כי לא אתן לכם מארצם ירושה עד מדרך כ"ף כ"ף רומז לכתר רג"ל יחוד חו"ב להמשיך הארתן למטה וכננס ע"ג ענק אומר לרמוז במאמרם נ"ש חובה