ייטב לב בראשית קלט

אשה רעה וחצופה היופי היא המעוררת התאוה האסורה אמנם אשה יראת ה' היופי שלה מותר להתהלל כי על ידה אינו מתעורר תאוה אסורה וגם הרב הקדוש מזודיטשוב ז"ל בס' שלו כ' כי כל התאות המשגל בא מסטרא דנוקבא אמנם אצל שרה אמנו היתה בת כ' כבת ז' ליופי כי כמו בת ז' היופי שלה אינה מעוררת תאוה לאדם כך היופי משרה אמנו לא הי' מעוררת תאוה לאדם ע"י צניעותה וא"כ א"ש התורה סיפרה בשבח רבקה כי אעפ"י שהנערה הית' טובת מראה מאוד אעפי"כ היתה בתולה ואיש לא ידעה ואעפ"י שהיתה במקום הרשע כי ותרד העינה שהיתה מורידה העין שלה ולא הלכה בקומה זקופה להראות יפי' והראי' דלקמן כתיב ותשא רבקה את עיני' ותרא את יצחק מכלל דעד השתא לא הית' נושאת עיני' למעלה רק למטה כדרך הצנועות ותמלא כדה מלשין שלימות כמו שפי' הרמב"ם על מלא כל הארץ כבודו כי כאן אצל העין נשלמה ע"י ותעל שהיתה לה עלי' ע"י שבאתה מאנשי רשע ליצחק הצדיק הי' לה עלי' וכמו שפי' רש"י על ויקם השדה שהיתה לה תקומה ע"י שבא להקדושה ג"כ כאן הפירוש כך הוא: ויקח האיש נזם זהב וגו' ושני צמידים על ידי' הפי' שהי' הצמידים עשוים במדה כמו אם הי' עשוים במכוון במדה על ידי' כמו (שמואל א' י"ז) וילבש שאול את דוד מדיו עיי"ש בר"שי וע"כ אח"כ כתיב ויקד האיש וישתחו לה' ולא מקדם כי אעפ"י שבא הסימן כמו שא' מ"מ הי' משתאה ותתריש לדעת כמסופק בדבר אמנם אחר שראה הצמידים על ידי' מכוונים ויקוד וישתחו לה': וירץ לבן אל האיש החוצה רק בבחי' חיצונה רץ אל האיש אבל בפנימית לבו לא רץ רק כראות הנזם שנתן עיני' במתון כפר"שי, א"י כי לעיל אי' במד' שהמים עלו לקראתה והוא לאשר יש באיש ארמ"ע ומים הוא בחי' חסד ע"כ היא היתה עושה חסד להשקותו ואת גמליו עי' בסדש"ש לכך נסו המים לצאת לקראתה וז"ש וירץ לבן אל האיש החוצה חוץ לדרך הטבע וכפר"שי ויוצא אותו החוצה) אל העין ר"ל כמו שהעין עלה לקראתה חוץ לטבע כ"כ נכנע לב לבן לרוץ אליו: ויישם לפניו לאכל ויאמר לא אכל עד אם דברתי דברי וגו' ויאמר עבד אברהם אנכי מכאן רמז למ"ש הזוהר שצריך להתפלל על המזונות קודם האכילה וגם כאן אף כי ויישם לפניו לאכל אמר לא אכל עד אם דברתי א"נ אמר כמו שאמר הלל ניזל לגמול חסד עם הגוף כי הוא חסד לתת להגוף מה שצריך לו וע"כ א' עבד אברהם אנכי שהוא ממדת החסד ע"כ גם אני אגמול חסד עם הגוף וגם לפמ"ש הספרי מוסר כי הנשמה נקראת אברהם מלשון אב רם וא"כ מי שגובר השכל על החומר נקרא החומר עבד לו ע"כ אמר קודם האכילה עבד אברהם אנכי כי הדיבור מוציא המחשבה אל הפועל ואין כח בהחיצוני' לדבק בהמאכל ע"כ אמר לא אכל עד אם דברתי דברי ויאמר עבד אברהם אנכי כנ"ל: ויען לבן ובתואל כו' לא נוכל דבר אליך רע או טוב הנה האי או טיב אין לו שחר כי הלא באמת אמרו הנה רבקה לפניך קח ולך א"כ הוא טיב ונלענ"ד עפ"מ שפר"שי על פסוק אלי לא תאבה אלי כתי' בת הי' לאליעזר ורצה להשיאה ליצחק והנה בס' אפיקי יהודא פי' מאי דוחקי' לדרוש כך ופי' כי אלי הוא מלשון הלואי וא"כ איך אמר אליעזר בלשון זה הי' לי לומר פן לא תאבה וע"כ כפר"שי כי בת היתה לו וע"כ אמר בלשון אלי הלואי שלא תאבה כי בת הי' לו וא"כ מסתמא רמז אליעזר בדבריו ללבן ג"כ כן ע"כ שפיר אמרו מה' יצא הדבר כמו שפי' רש"י ע"י הסימן ע"כ לא נוכל דבר אלי"ך רע או טוב ר"ל מה שנוגע אלי"ך אם יהי' רע או טוב לא נוכל דבר מאומה כי מה' יצא הדבר ע"י סימן: ויצחק בא מבוא באר לחי רואי והוא יושב בארץ הנגב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים ותשא רבקה את עיני' ותרא את יצחק כי' הנה נראה לענ"ד לחבר פי' הפסוקים עפ"י המסורה ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב והי' לפנות ערב ירחץ במים כי יצחק תיקן תפלת המנחה וקודם התפלה טבל במים וע"ד צחות המשך הפסוקים כך ויצחק בא מבוא באר כי טבל בבאר קודם התפלה הואיל והוא יושב בארץ הנגב לשון נגיבה אין מים ולא הי' לו מקוה מים במה לטבול רק בבאר ע"כ והי' לפנות ערב ירחץ במים ורש"י פי' כי בא לזווג הגר לאברהם אביו וידוע כל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה וע"כ אמרו חז"ל כי אברהם תיקן תפלת שחרית כי באמת לא הי' לאבות נוסח תפלתינו רק בשחרית הי' מתפלל על סדום ע"כ נגד זה תקנו אנשי כנה"ג תפלת שחרית ויצחק הי' מתפלל לפנות ערב על זיווגו של אברהם אביו היא הגר כמו שפרש"י נגד זה תקנו תפלת מנחה, ויעקב, וילן שם כי בא השמש הי' מתפלל בערבית נגד זה תקנו תפלת ערבית וא"כ א"ש המשך הפסוקים כי יצחק