ייטב לב בראשית יד

תורה ובזה נ"ל לפרש הא דכתיב להלן אלה תולדת השמים והארץ בהבראם ביום עשות י' אלהים ארץ ושמים דקשה תולדות ל"ל ומהי לשון תולדות שעז"א י"א, ותו קשה דכאן הקדים שמים לארץ ולהלן הקדים ארץ לשמים ותו דכאן אמר השמים הארץ בה"א ולהלן קאמר ארץ ושמים וגם מה דסיים ארץ ושמים לכאורה כפל ולמותר, ולמ"ש יתבאר הכל כי נראה לי טעם שיש לצדיקים כח לעורר חסד להקדימי לדין הוא מכח שמחדשין ד"ת ובזה נעשו שותפים להקב"ה כמ"ש בזוהר הנ"ל והדת ניתן ששותף א"י לעשות דבר מבלעדי דעת שותפו ומה"ט נאמ' המכס' אני מאברה' וגו' שצריך לעשות מדעתו, ומפני שצפ' הקב"ה שעתיד אברהם והדומה לו להיות שותף עמו כביכול והם השוקדים על תקנת העולם לעורר עליו רחמים לכן עמד והקדים מדה"ר ושיתפו וזה סוד בהבראם שאמרו א"ת בהבראם אלא באברהם וביה כתיב עשות י"א כלומר בזכות אברהם דמצינו שהיה שיתף דכתיב המכסה אני והוא המעורר חסד ע"כ שיתף והקדים הוי' לאלקים. והנה בפ"ק דב"ק ארבעה אבות וכן גבי שבת אבות מלאכות מכלל דאיכא תולדות וכ"כ נאמר כאן דהשמים והארץ מעשי ידי יוצר ב"ה הם הנקראים אבות ואיכא תולדות הם השמים והארץ חדשים מעשה בני אדם ע"י ח"ת, ובזה ניחא הכל תחילה אמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ בה"א הידועה והקדים שמים כי ברא עליונים תחלה אבל להלן קאמר אלה תולדות השמים והארץ כלומר (בשביל שצפה הקב"ה) אלה תולדות של השמים והארץ בהבראם (ע"י בני אדם היינו שמים וארץ חדשים) לכך ביום עשות הוי' אלהים (הקדים ושיתף מדת הרחמים) ארץ ושמים כי בתולדות שהן החדשים מבני אדם תחלה האדם בירא ארץ חדשה מנגלה אח"כ זוכה לנסתר ובורא שמים חדשים וכיון ששיתוף הוי' אלקים היה בזכותם ע"כ הקדים ארץ ואח"כ שמים והאי ארץ ושמים קאי על עשות וגם יש לפרש מה דכפל דקאי על אומרו אלה תולדות שהן ארץ ושמים חדשים מש"ה לא כתיב ביה ה"א וכדכתיב לנטוע שמים וליסוד ארץ השמים לא כתיב, וכדאיתא בזוהר הנ"ל והבן: וז"ש הנביא כה אמר האל ה' פרש"י בעל הדין ובעל הרחמים הרי שותפות והקדים האל כי הוא שם משותף לחו"ג כידוע בורא השמים ונוטיהם הם בני אדם שהם נוטי' שמים חדשים רוקע הארץ וצאצאיה תולדותיה ארץ החדשה לומר בזכות אלו שהם שותפים עמו כביכול ברא עולמי בשיתוף מדת הרחמים כאמור: ה' יתבאר בראשית ברא אלקים דהנה פרש"י בתחלה עלה במחשבה לברא במדה"ד וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדה"ר ושיתפה למדה"ד והיינו דכתיב ביום עשות הוי' אלקים נראה לבאר הדבר הזה גם להבין הסמיכות לכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כ"י בראשית ברא וגו' ולתרץ קושית רש"י על אומרו בראשית ע"ש, והוא עפ"מ שפרש"י יום הששי הוסיף ה' בששי בגמר מעשה בראשית לומר שהתנה עמהם ע"מ שיקבלו ישראל ה' חומשי תורה. ויש להבין למה התנה התנאי בגמר מעשה בראשית ולא התנה בתחלה ונראה כי ה' עשה זה בכונה מכח שהוא מרחם על בריותיו ורוצה בקיום העולם אף אם ח"ו לא יקיימו התנאי והוא על פי דכתיב כי לא יטוש ה' את עמי וגו' כי הואיל ה' לעשות אתכם לי לעם ואמרו חכמים אין הואיל אלא לשון התחל' ובפתיחה לס' המקנה הביא פי' משום דאיתא במד' אנכי ולא יהיה לך הוא בדרך תנאי שאמר אנכי י"א אם לא יהיה לך אלקים אחרים וגו' וקי"ל בדיני תנאי דבעינן תנאי קודם למעשה אבל אם הקדים המעשה התנאי בטל ומעשה קיים וכיון שאמר אנכי י"א שהוא המעשה קודם לתנאי שהוא לא יהיה לך ממילא אפילו ח"ו עוברים על התורה אפ"ה המעשה קיים והיינו דכתיב כי לא יטוש וגו' כי הואיל ה' לעשות שהתחיל במעשה עכ"ד, וידוע דעת הרמב"ם דבעי מעשה ממש קודם לתנאי אד בטל וא"כ אם היה מתנה התנאי הנ"ל בתחלת הבריאה אם ח"ו לא יקבלו ה' חומשי תורה יהרס העולם, וה' חפץ בקיומו בכל אופן ולכן בתחלה ברא עולמו ובגמר מ"ב התנה התנאי וה"ז מעשה ממש קידם לתנאי דהתנאי בטל ומעשה קיים והיינו להפוסקים דגם בע"מ בעינן תנאי קוד' למעשה ע' אה"ע סיל"ח ולהרמב"ם דבע"ת לא בעינן דיני תנאי י"ל דבאמת לא היה התנאי בע"מ כ"א באם והבן. וזה שפרש"י לדרכו בראשית ברא אלקים שבתחלה עלה במחשבה לברא במדה"ד היינו שעלה במחשבה להתנות התנאי הנ"ל בתחלת הבריאה ואז היה התנאי קיים וראה שאין העולם מתקיים ולכן הקדים מדה"ר היינו שהקדים מכח מדה"ר המעשה קידם לתנאי ואז יש קיום העולם כמ"ש, וזה עצמו שאמר הפסוק אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ואחז"ל בה' בראם, ולדרכנו הכי פירושי שבשביל שישמרו ה' חומשי תורה בראם ביום עשות כלומר שהתנה זה התנאי ביום עשות שכבר נעשה מעשה והמעשה קיים והיינו הוי' אלקים שהקדים מדה"ר ושיתפה למדה"ד למען יתקיים העולם: