ייטב לב בראשית יג

ויחי דף רמ"ז ע"ב ובזוהר ר"פ וארא שם מפרש בשם ע"ד שלשה פירושים ע"ש ובמק"מ, ולדעתי זה סוד ד"ע את אלהי אביך ועבדהו לחבר אלקים לאותיות ד"ע הקודמו, וז"ש וירא אלהים את ב"י ויד"ע אלקים, ואפשר זה סוד אותיות הגדולות ע' של שמע ד' של אחד שהם עד כי זווג המדות הם ע"י ע"ד כאמור: ובזה יש לפרש המדרש בשלח מה תצעק אלי הה"ד שומע תפלה ע"דיך כל בשר יבאו אין עדיך אלא לשון עטרה שנאמר כלם כע"די תלבשי שהקב"ה מתעטר בתפלתן של ישראל כלומר העטרה הוא שם ע"ד שע"י תפלה נמתק שם אלקים לאותיות עד וז"ש מה תצעק אלי דכאן א"צ להתפלל ע"ז שכבר מאז בצאתם ממצרים נשתתף אלהים לשם ע"ד שנאמר ותבואי בע"די עדיים ע' בכונת הגדה וז"ס קריעת י"ס חסד לישראל ודין למצרים וזה הנאמר ביעקב כי על כן ראיתי פניך כראות פנ"י אלהים פי' אותיות הקודמין של אלהים ותרצני וז"ש כי ראיתי אלקים פנים אל פנים פנים של רחמים אל פנים של אלהים ובפרשת תשא באותו מעשה שהפכו מדה"ר לדין כתיב ויאמר ה' וגו' ועתה הורד ע"דיך מעליך ע"ד שלך ואד"עה מה אעשה כי נהפך לדין ויתנצלו את ע"דים ומשה שלא חטא בזה נשאר ע"דיו עליו ובכן נבוא לחבר סוף התורה לתחלתה שאמר ולא קם נביא עוד יכו' אשר יד"עו הוי' הרי ד"ע ושם הוי' ס"ג (ידעו למפרע עדיו) פנים (של רחמים) אל פנים (דאלקים) וזה שפרש"י שהיה לבו ג"ס בו רומז שם ס"ג ומדבר עמו בכל עת שירצה האי שירצה קאי על עמו כלו' ומדבר עמו ית' בכ"ע שירצה כלומר שירצה ה' שמאלקים דההי"ן העולה צרה יתהפך לרצה בכח שהקדים מדה"ר כאמור לכל האותות וגו' שעשה בשמות הקודמין הנ"ל ועל זה גמר ואמר לעיני כ"י בראשי' ברא כמו שפי' וזהו שדרשו בשביל משה שנקר' ראשית שנאמר וירא ראשית לו כלו' שראה ה' ראשית אותיות הקודמין לחברו עם אלקים למשה בזכותו ובכח ראשית האמור יצאו ממצרים ונעשו להם הנסים כאמור: ב' יתבאר ע"פ המדרש ורש"י בתחלה עלה במחשבה לברא במדה"ד ראה כו' והקדים מדה"ר ושתפו למדה"ד, והענין כי בגמרא נחלקו ח"א בתשרי נברא העולם וחד אמר בניסן ומבואר בדברי האריז"ל כי שניהן צדקו יחדו כי בתשרי זמן הדין היה בבחינת עיבור העולם בחינת מחשבה וכן תשרי אותיות ראשית חסר א' ובניסן היה בבחינת לידה בחינת רחמים עכ"ל וידוע כי תשרי אותיות למפרע בסוד תשרק וכן צירוף שלו שלא כסדר והוא מורה דין וזה שאמר רש"י בתחלה עלה במחשבה לברא במדה"ד בתשרי עמד והקדים ושיתף כו' היינו ביום עשות בבחינת לידה בניסן שצירופו כסדר "ישמחו "השמים "ותגל "הארץ ובו נאמר בחדש הא"ביב א"ב כסדר המורה רחמים וז"ש הכתוב בראשית בבחינת ראשית האותיות כסדר ברא אלקים א"ת השמים ואת הארץ הרי א' קודם לת' וסוד הדבר כי א' סודו יו"י גימט' הוי' מורה רחמים ות' צורתו דג (כמבואר בזהר פ' חקת ובעט צ') וזה שאמר שהקדים מדה"ר ושיתפו לדין שנאמר ביום עשות הוי' אלקים ולהלן מבואר כי מה ששיתף מדה"ר והקדימו למדה"ד היה בזכות אברהם שנא' בהבראם ואחז"ל באברהם וביה כתיב הוי' אלקים וז"ס מאמרם ברכות דף ז' ע"ב שאברהם קראו אדן והיינו "א"ד"ן א' קודם דן סוד א"ת אתוון כסדרן וז"ש הזהר בהשמטות סוף חלק א' דף רנ"ב ע"א א"ת כללא דחסד וגבורה פי' א' חסד ת' צורתו דג גבורה: ג' יתבאר כי כבר פי' בס' אור הגנוז בענין סמיכות סוף התור' לתחלתה דבמה דסיים ולכל המורא הגדול אשר וכו' ר"ת אקו"ק דחתים ביה שמיא וארעא הנרמז בר"ת של א"ת "השמים "ואת "הארץ עכ"ד. ואני אוסיף תבלין להסמיך לעיני כל ישראל בראשית כי ידוע שם אקו"ק הוא בחינת דע"ת מדתו של משה וז"ש ולא קם נביא וגו' כמשה אשר ידעו ה' בבחינת דעת לכל היד החזקה זו קריעת ים סוף וגו' כמו שפי' הראב"ע אשר עשה משה בשם אקו"ק בחינת דעת וכדכתיב בדעתו תהומות נבקעו ועז"א שהרי לעיני כל ישראל בראשית ברא אלהים "את "השמים "ואת "הארץ כלומר בראשית של "את "השמים "ואת "הארץ ברא אותן יחד וכמ"ד בגמרא חגיגה שמים וארץ נבראו כאחד והיינו בכח שם זה המחבר אותן ובזה השם עשה משה הנסים: ד' יתבאר כי איתא בזוהר דף ד' בראשית ר"ש פתח ואשים דברי בפיך בכל מילי דאתחדש באורייתא ע"י דההוא דאשתדל באורייתא עביד שתוס חדשים סתימין דרזין דחכמתא ומכל שאר מילין דאורייתא דמתחדשין אתעבידו ארץ חדשה וע"ד כתיב ואשים דברי בפיך וגו' לנטוע שמים וליסוד ארץ השמים לא כתיב אלא שמים ולאמר לציון אינון מילין דמציינין, עמי אתה א"ה כו' אלא עמי אתה למהוי שותפא עמי מה אנא במלולי דילי עבדית שמיא וארעא אוף הכי את עכ"ד. נראה כונתו לפרש אומרו בראשית דה"ק בראשית ברא אלקים השמים והארץ ואח"ז בורא האדם שמים וארץ חדשים ע"י חדושי