ייטב לב בראשית קלג

מאודך ובמושב לצים לא ישב זה אבימלך שא"ל בטוב בעיניך שב ולא רצה לשבת עמהם להיותם תלא תאות ושטופי זימה והוא נשמר מהם כי הי' מקיים ובכל נפשך נ"א בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה אבל לא למדו אדם ורב לא היה לו אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו וכו' והי' נובעות לו חכמה ר"ל כמעיין הנובע מיום ליום יותר ויותר והיה כעץ שתול ששתלו הקב"ה בא"י ר"ל אויר המחכים אשר פריו יתן בעתו זה יצחק ועלהו לא יבול זה ישמעאל וכל אשר יעשה יצליח זה בני קטורה שנא' ויוסף אברהם ר"ל כמו שפירש היפ"ת דקשי' לי' למה הוסיף אברהם ליקח אשה לעת זקנתו אחרי שנא' לו כי ביצחק יקרא לך זרע ואי משום דמצינו דכתיב לא טוב היות האדם לבדו בלי ספק שאברהם כבר יצא מידי הרהור תאוה עכ"ד עז"א שגם בזה היה לש"ש להוליד בנים גם לעת זקנתו להוציא מהם ניצוצות קדושות אלו גרים שעתידין להתגייר ולשוב לעדת ישראל וז"ש וכל אשר יעשה יצליח ר"ל יבקע ויפריד הקדוש' מהקליפה כמו וצלחו הירדן שמואל ב' י"ט פירוש רש"י ורד"ק ובקעו כדכתיב ויבקע עצי עולה ותרגומו וצלח אעי לעלתא עיי"ש: וז"ש המדרש אלו בני קטורה שהי' קשורי' זע"ז הקליפה והקדושה וזה שאמר ככתוב ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה לשון קשירה מפני שהי' קשור שם טו"ר זע"ז ע"כ לקח אותה לאשה להוליד לעת זקנתו בקדושתו לברור הטוב מהרע ולהפריד ז"מז כי יבא מועד ויתגיירו וישובו לעבדו ית' שכם אחד ויהפוך אל עמי' שפה ברורה יחד לקרא כולם בשם המיוחד כמבואר בזוהר שמזה באו גרים והבן. ואברהם זקן בא בימים וגו' במד' יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך וגו' יש לפרש עפ"י דברי הפנים יפות וה' ברך את אברהם בכל היינו בשביל כל כדכתיב וידעו את ה' למקטנם ועד גדולם ענינו שהידיעה נשפע מכח הקטנים להגדולים ע"ד מתלמידי יותר מכלם עיי"ש וביאור הדברי' כי מי שמורה לעם ה' דרכי ה' השי"ת יתן לו מפיו חכמה ותבונה וע"ד שפי' מוזלה"ה בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלא כי הדבר אשר ישים ה' בפי אותו אשמור לדבר כי אני לא אדע קהל רב מה שצריך כל או"א לעצמו אך ה' אתה ידעת ענ"ד ובזה פירשתי פי' פתחה בחכמה כי ותורת חסד היינו ללמדה לאחרים כדאי' בסוכה פ' החליל זהו על לשונה ומאת ה' היתה זאת להיות הוצק בשפתיו מאלי' ע"ד שפירשו ה' יתן אומר המבשרות צבא רב וזה שהביא המד' שזה שא' וה' ברך את אברהם בכל כלו' בשביל כל עז"א זש"ה יפיפית מבני אדם כלו' היופי שלך נצמח מכח בני אדם להשפיע להם חכמה ובינה כי הלא הוצק חן בשפתותיך מן השמים נשפע לך דיבורים המעלים חן ע"כ ברכך אלקים לעולם כלו' בשביל העולם להורות להם הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון: ב עוד ביאור על המד' הנ"ל ביתר שאת ויתר עוז כי זה לשונו זש"ה יפיפית מבני אדם נתיפית בעליונים נתיפית בתחתונים הוצק חן בשפתותיך ע"כ ברכך אלקים לעולם עוד במד' ואברהם זקן זש"ה מי יעלה בהר ה' וגו' נקי כפים ובר לבב כי' עיי"ש לשונו עד ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלקי ישעו יה' ברך וגו' והוא עפ"מ דאי' סוף פ"ק דקדושין אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לי לעוה"ב כיבוד או"א וג"ח והבאת שלום כי' ופריך ולחשוב נמי לשילוח הקן דכתי' למען ייטב לך וגו' ומשני רב אידי אסברא לי דכתי' אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו וכי יש צדיק שאינו טוב אלא טוב לשמים וטוב לבריות זה צדיק טוב שאוכל פרי מעלליו בעוה"ז עיי"ש בפרש"י: והן הן דברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות רפ"ק דפאה וז"ל כי המצו' נחלקי' לב' חלקים יש מצוה שהיא בינו לבין הקב"ה כגון ציצית ותפילין כו' ויש שהיא בין אדם לרעהו כמו האזהרה מגניבה ואונאה ורבית ומצות אהבת איש את רעהו וג"ח וכיבוד או"א וכשיעשה המצו' שבין אדם להקב"ה יגמלהו שכר בעוה"ב ועל המצוה שבין אדם לרעהו תחשב לו לצדקה לעוה"ב לפי שעשה המצוה ונ"ר ליוצרו וימצא טובה בעוה"ז על שגמל טוב עם בני אדם עכ"ד עיי"ש הובא בתיו"ט ועפי"ז פירשתי מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (לעולם הבא שהוא ענין בין אדם למקום) פעלת (פעולה בעוה"ז) לחוסים בך (זה על אותן המצו' שהם) נגד בני אדם בין איש לרעהו והנה במד' ואברהם זקן זה שקנה שני עולמות עוה"ב ועוה"ז בא בימים בא בכפלין ופירשו שזכה כפל לעוה"ז ועוה"ב והטעם כי הוא עשה המצות שבין אדם לקונו והמצות שבין אדם לחבירו וכדאי' במד' ריש פ' וירא הולך צדקות זה אברהם מואס בבצע מעשקות שנא' אם מחוט ועד שרוך נעל לחמו נתן ואקחה פת לחם מימיו נאמנים יקח נא מעט מים עיי"ש ונאמר ויטע אש"ל שדרשו "אכילה "שתי' "לוי' ויקרא שם בשם ה'