ייטב לב בראשית קל

עוה"ז מתחת יתן עיניו על מי שתחתיו וזה אומרו ואברהם זקן שקנה חכמה עכ"ז נדמה לו שבא רק בימים ולא מילא שנותיו כי הי' נראה לו שאין לו רק ימים מועטים כי כלה בהבל שנותיו לפי ענותנותו וע"ד שא' ר"א אני אמרתי לריק יגעתי לתוהו ולהבל כחי כליתי כו' ובעניני עוה"ז וה' ברך את אברהם בכל כלו' שברכו ה' במדת הסתפקות שנדמה לו שיש לו כל כמו שאמר יעקב ולא הי' מתאוה יותר ומפני שזה ב' הפכים לזה ברכו ה' במדת הסתפקות כאמור וע"ז אמר המד' מי יעלה בהר ה' ר"ל שבדרכי ה' יעלה מעלה מעלה כי מתאוה וכוסף בכ"ע יותר ויותר ומי יקום במקום קדשו שבעניני עוה"ז יקום במעמד אחד במקום קדשו לבלי להתאות ולהנות יותר תדאי בעוה"ז כאלו הוא הקדש זולת ההכרח (וע"ד שא' ברכות פ' כ"מ כל הנהנה מעוה"ז בלא ברכה מעל כאלו נהנה מקדשי שמים) זה אברהם שהי' לו ב' מדות כח הכוסף והתאוה לענין שמימי וכח הסתפקות לעניני עוה"ז ומפרש ואומר נקי כפים כו' עד אשר לא נשא לשוא נפשי וכתיב נפשו בוא"ו ר"ל שלא נשא נפשו להתאות יותר לעניני עוה"ז שהוא שוא והבל כ"א לעניני שמימי' וז"ש ישא ברכה מאת ה' וצדקה וגו' ר"ל עפי"מ שפירש האור המאיר מאמרם ז"ל אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין יעשה מהן צדקה ר"ל אם מזונותיו מצומצמין אל ירע בעיניו ולא יתאוה יותר כ"א יחשוב שגם זה המעט שיש לו הוא רק צדקה וחסד מאתו ית' ולא בצדקתו וז"ש יעשה מהן צדקה וא"כ איך ראוי להתאות עוד יותר עכ"ד ז"ל וש"י וז"ש ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלקי ישעי שברכו הקב"ה לאברהם שעניני עוה"ז מה שהי' לו הי' בעיניו כאלו הוא בתורת צדקה מאתו ית' א"כ הי' די לו במה שיש לו וכאלו יש לו כל והוא מה שאמר וה' ברך את אברהם בכל וכאמור ונכון ועד"ז יש לפרש בפ' ויצא והנה סולם מוצב ארצה שבעניני ארצי' מוצב אדם במקומו לבלי פנות אל מי שלמעלה ממנו וראשו מגיע השמימה בענינו שמימי' ראשו מגיע למעלה למעלה לדבק בו ית' ביתר שאת ויתר עוז והוא שא' והנה מלאכי אלקים הם הצדיקים לפעמים עולים היינו בעניני השמימי' ויורדי' בו בעניני ארצי' כי נפש האדם יפנה לפעמים למעלה ממנו בעניני עבודה ולפעמים יפנה אל מי שלמטה ממנו היינו להסתפק בעניני עוה"ז וזה שביקש יעקב ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש די סיפוקי וכמ"ש רבינו בחיי והי' ה' לי לאלקים ר"ל בעניני עבודה אהי' ירא תמיד מבחי' אלקים המורה יראה אולי עוד לא יצאתי ידי חובתי וז"ש המד' שם בריש הפרשה שאמר יעקב אשא עיני אל ההרים למלפניי ולמעבדניי הם האבות כי בעניני עבודה אשא עיני ולבי לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אבל בעניני עוה"ז מאין יבא גזרי ר"ל ממי שאין בידו מאומה וביתי ריקן יבא עזרי שאני מביט אל מי שלמטה ממני ע"כ אני מסתפק במעט שלפני ולאשר ענין זה שני הפכים וצריך לזה עזר אלקים כמו שביקש דוד שמא נפש עבדך ע"ז אמר עזרי מעם ה' וגו' והבן: ט א"י ואברהם זקן בא בימים וגו' במד' מי יעלה בהר ד' זה אברהם שנא' ולך לך אל ארץ המרי' וגו' ומי יקום וגו' זה אברהם שנא' וישכם אברהם בבקר אל המקום וגו' נקי כפים אם מחוט וגו' ובר לבב ומצאת את נאמן ישא ברכה וגו' וצדקה וה' ברך וגו' ובזוהר הק' ואברהם זקן ר"י פתח אשרי תבחר ותקרב ישכון חצירך וגו', נ"ל ביאור הדברים עפימ"ש הזוהר לעיל פ' לך ד' צ"ד ע"ב ישכון חצירך (נה"י) נשבעה בטוב ביתך (חג"ת) קדיש היכלך (חב"ד) ה"י כ"ל עיי"ש בעט"צ והן הג' יחידי' העולים נ"ר המבואר בכוונת נר חנוכה ונר שבת וכפי' מפרש בס' בני יששכר והדליקו נרות בחצרות קדשך דייקא שהמשיכו הארה מלמעלה עד נה"י הנקרא חצרות עכ"ד וזה שא"ל השי"ת לאברהם לעקוד את יצחק לכלול אשא במיא ומיא באשא כדכתי' וילכו שניהם יחדיו למען יעשו הקשר והיחוד בג' יחודים הללו ולזה נאמר והאלקים נסה נ"ש בגימ' מ"ה אד"נו המבואר בכוונת ברכה שלישית של נ"ח היינו הוי' אד' וגם והאלקים נסה את אברהם היינו הוי' אלקים כי אברהם בחי' חסד וכן עולה אברהם מנין רח"ם רומז הוי' עם אלקים אל ארץ המורי' מרי' כתי' חסר וא"ו הוא ר"ם יו"ד ה"י ח"וב היינו הוי' אהי' גם מר רומז לחסד מדתו של אברהם עי' זוהר ויצא קס"ד עה"פ וירום אלקי ישעי דא עלמא עלאה ובפ' וישב קפ"א ע"ב ירום מסטרא דנהורא עלאה ובעט"צ שם ירום אבא גם רוממות אמא עיי"ש וכן עולה מר"י כמנין נ"ר וב' ההיין רומזין כי ע"י ג' יחודים הנ"ל נתיחדו עשר ספירות ע"כ המריה עולה ר"ס כמנין עשר הויות כמ"ש הא"רי בפסוק כי ס"ר לראות וזש"ה ואברהם זקן בא בימים ע"ז פי' הזוהר ביומין עלאין ביומין ידועין רזא דמהימנותא נ"ל כוונתי לג' קשרים הנ"ל וקשר העליון נקרא רזא דמהימניתא כמבואר בס' עטרת צבי בזוהר פ' לך ע"ד ותקעתיו יתד במקום נאמן כי זיווגייהו לא פסיק עיי"ש ובכמה מקומות בספרו, והיינו דנהי' וה' הוא וב"ד היינו הוי אד' הוי' אלקים ברך את אברהם