ייטב לב בראשית קכט

ירמוז ג"כ ותשחק הוא מכח יום השלישי של אברהם שהוא יום אחרון שע"ז מגיע שכר עוה"ב וכאמור והבן ועפי"ז יש לפרש המד' פ' שלח עה"פ כי תבואו אל ארץ מושבותיכם כו' באותו שעה אמר הקב"ה לאברהם לך אכל בשמח' לחמך כו' היינו שכר עוה"ז כי כבר רצה האלקים את מעשיך ר"ל כי על גוף המצו' שעשה היום שכרו לעוה"ב אך עכ"ז אכל בשמח' לחמך כי כבר ר"ל מה שעשה כבר בב' ימים הראשונים רצה האלקים את מעשיך כלו' עם מעשיך שעשה בפועל ממש מגיע שכר עוה"ז והבן: ז' א"י ואברהם זקן וגו' במד' רבה מי יעל' בהר ד' זה אברהם וכו' ומי יקום במקום קדשו זה אברהם כו' ישא ברכ' מאת ה' וצדק' שנא' וה' ברך א"א בכל, עוד במד' תנחומא כתי' עטרת תפארת שובה בדרך צדק' תמצא מי גרם לאברהם שזכה לכל הכבוד הזה שהלך בדרך צדק' דכתי' ואברהם זקן א"ל הקב"ה דיו לעבד להיות כרבו משל כו' כך אמר הקב"ה לאברהם כסף וזהב יש לך כו' אלא מה אתן לך עטרה שבראשי שכשראה דניאל א' ושער רישי' כעמר נקי וכתי' ואברה' זקן כו' וצריך ביאור, והנ"ל בזה כי בס' ערבי נחל בפ' תצוה עמד על המחקר כי ע"י חכמתו ותבונתו של אדם יכול לעלות עד מדריגת חכמ' ובינ' כדכתי' חכמים ונבונים אבל מהיכן יזכ' אדם לבחי' כתר שזה אינו בחק אנושי כלל לזכות לזה ע"י מעשיו יעוי"ש ולי נרא' עפ"מ דכתיב וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם ואז"ל כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים היינו שע"י שיש לו מדת חנינה ורחמנות לרחם על הבריות זוכ' לבחי' כתר ששם י"ג מדות הרחמים כמבואר בשערי אור' ולכן מדה זו מכונ' בחי' זקן מלא רחמים וזש"ה עטרת תפארת שיבה הרומז לבחי' כתר המכונ' עטרה על הראש ונקרא שיבה בחי' זקן בדרך צדקה תמצא שע"י שעושה צדקה זוכה לבחי' כתר בתורת צדקה וחסד מדה כנגד מדה וז"ש התנחומא מה אתן לך עטרה שבראשי היינו בחי' כתר כמ"ש דניאל ושער רישי' כעמר נקי וכתי' ואברהם זקן כו' וזש"ה כי אתה דייקא תברך צדיק ה' בבחי' הוי' המורה על רחמים כצנה רצון תעטרנו רומז לבחי' כתר הנקרא עטרה ולכך "כצנה "רצון "תעטרנו ר"ת כתר וזש"ה כאן ואברהם זקן שזכה לבחי' זקנה בא בימים ר"ל זיי"ן ימי הבנין בא בעצמו ע"י מעשיו הטובים אבל מהיכן זכה לבחי' זקן המורה על כתר לזה א' וה' ברחמיו ברך את אברהם בכל רומז לבחי' כתר הכולל כל העשר והבן וז"ש המד' מי יעלה בהר ד' רומז לבינה כמבואר ברקנטי סוף פ' מירא בפ' עקידה עיי"ש זה אברהם שנאמר ולך לך אל ארץ המורי' וגו' ר"ל שע"י העקידה זכה לבחי' זו עיי"ש ברקנטי ותבין ומי יקום במקום קדשו רומז לחכמה הנקרא קודש כידוע פרשת קדש רומז לחכמה וכ"ז זכה במעשיו ע"י שהי' נקי כפים ובר לבב כמו שמבאר המד' אבל מהיכן זכה לבחי' כתר עז"א שזה א"א בחק אנישי אבל הוא ברכה ומתנה מאת ה' וז"ש ישא ברכה מאת ה' וצדקה שהוא רק בדרך צדקה שנא' ואברהם זקן וגו' וה' ברך א"א בכל וכמו שפירשתי עוד נ"ל שזוכין לזה ע"י בחי' ענוה כדכתי' וחנותי את אשר אחון כו' ואז"ל מי שאין לו משלי אני נותן לו ופירשו בו שר"ל מי שיש לו אלא שנדמה לו שאין לו כלום והוא בעצמו בחי' שפלות אז משלי אני נותן לו וע"י שהוא בעצמו בחי' אין זוכה לבחי' אין והיא בחי' כתר הנק' אין והבן וזה נ"ל כוונת הפסוק בהפטרה והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו שר"ל והמלך דוד זקן מהיכן זכה לבחי' זקן שזה א"א בחק אנושי ע"ז אמר שהוא מחמת שהי' בבחי' עניה כו ויכסוהו בבגדים שעשה לעצמו לבושים ממצו' ומעש"ט ולא יחם לו שהוא לא ידע יקר ערכו וכמו שפי' מוזלה"ה בס' י"מ עיי"ש ותבין מכת בחי' זו זכה לזקנה שהוא למעלה מהימים והבינהו: ה א"י לפרש הפ' ואברהם זקן וגו' והמד' מי יעלה וגו' זה אברהם והוא עפמ"ש בס' אפיקי יהודא בע"נ דרוש מקו' מי' לפרש מאמר דהע"ה שמח נפש עבדך וגו' עפ"י דברי רוח חן שאומר שהטביע השי"ת באדם כח המתאוה שיתאוה וישתוקק ליותר ממה שיש לו ולא יסתפק במה שהשיג למען ע"י כת המתאוה יבקש לעלות במעלות בדרכי התורה והמצוה ומה שהשיג יחשב לו למעט מזעיר ולא יאמר די מה שלמדתי ומה שעשיתי, אולם לא כן בעניני עוה"ז גדר גדול גדרו ואמרו איזהו עשיר השמח בחלקו כלו' מסתפק במעט שלפניו ולא יתאוה יותר וזה מלאכה קשה להשתמש בשני הפכים לזה ביקש דהע"ה שמח נפש עבדך אתה ה' שימה נא מדת השמחה והסתפקות בנפש עבדך בעסקי הגוף ואמר כמתנצל למה אינו משתדל בזה בעצמו כי אליך ה' הנוגע לעבודתך נפשי אשא בכח המתאוה בנשיאות ראש יותר ויותר ממה שבידי והן שני הפכים ע"כ אני מבקש שמח נפש עבדך עכ"ד הנאחדי' ועד"ז שמעתי לפרש בשתים ר"ל בעניני שתימי' ממעל יתן עיניו אל מי שהוא ממעל לו ועל הארץ בעניני ארצי'