ייטב לב בראשית קכו

ואת בני בשביל קדושת ה' באמת וז"ש אשר לא נשא לשוא נפשו בפני נמרוד ולא נשבע למרמה הרימותי כי' ועי"ז זכה להיות בבחי' הר ד' ומרכבה לשכינה ולכן ישא ברכה מאת ה' כלומר שזכה לברכה חמה שהי' את ה' שהי' מרכבה לשכינה ע"ד שכ' בכ"מ אשר אזכור את שמי אבוא אליך וברכתיך ופי' התרגום בכל אתר די אשרי שכינתי אתינא לותך ואברכינך כי היא מקור הברכה כנודע, וז"ש וה' ברך את אברהם בכל כלו' ע"י השכינה הנקראת כל כדאיתא בס' כו היא כללא דכולא ועלי' רמזו חז"ל בת הי' לאברהם ובכל שמה כמבואר בדברי הקדמונים: ד' א"י באומרו ישא ברכה מאת ה' כו כבר אמר שלמה האמנם ישב אלקים על הארץ הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וכ"כ לכאורה קשה להבין הלא האדם בעל גבול וסוף ואיך הקב"ה שהוא א"ס משרה שכינתו בתוכי אבל יובן עפ"מ דאיתא במדרש בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע מיד אמר הקב"ה ועשי לי מקדש ושכנתי בתוכם וביארתי עפ"י דברי מוזלה"ה כי אתה תברך צדיק וגו' כלו' כמו שאתה בלתי סוף ותכלית כ"כ תברך צדיק עד בלי די ובלי סוף והטעם כי כצנה רצון תעטרנו כלומר שגמול השכר אינו לפי מעשה שהוא בבחי' גבול ותכלית כ"א כפי רצון הצדיק שרוצה לעבוד את השי"ת עד א"ש ואין תכלית אלא שהגוף מגבילו והקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה ולזה נותן לו שכר בעולם שכלו ארוך וקיים לעד בלי סוף עכ"ד ז"ל ודפח"ח וכיון שרצון הצדיק הוא לעבוד בלי סוף ולכן ע"י הרצון יכול לדבק עצמו באין סוף ית' ולהיות מרכבה לשכינה כי מצא מין את מינו כביכול והוא יתעלה משרה שכינתו בהרצון והמחשבה שהוא עד אין חקר ואין סוף בדביקתי אל הבורא יתע', וז"ש ישראל נעשה ונשמע גילו דעתם שביטלו רצונם נגד רצונו ית' ורוצים לעשות עד אין חקר וסוף כי הלא עדיין לא שמעו כלל מה שצוה אותם ועכ"ז קיבלו עליהם הכל, וז"ש המד' בשעה שאמרו נעשה ונשמע מיד אמר הקב"ה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם דייקא כלומר כיון שרצונם לעשות עד א"ס אני אשרה שכינתי בתוכם והבן וזש"ה מי יעלה בהר ה' זה אברהם שזכה לעלות בבחינת הר ד' להיות מרכבה לשכינה, והטעם מחמת שהי' נקי כפים ובר לבב והרצון הי' לעבוד עד א"ס וראי' ממה שמסר נפשו וממונו על קדושת שמו יתע', וז"ש אשר לא נשא לשוא נפשו ולא נשבע למרתה ע"כ ישא ברכה מאת ה' שהוא א"ס ויתכן לפרש ישא ברכה רומז לשכינה הנקראת ברכה שהוא הי' נישא השכינה כביכול, וז"ש וה' ברך את אברהם בכל רומז לשכינה כנ"ל ע"ד בת הי' לאברהם ובכל שתה כמבואר בהקדמונים והבן. וז"ש המד' על האי קרא זש"ה יפיפית מבני אדם יפיפית בעליונים שנאמר הן אראלים צעקו חוצה רומז למעשה עקידה כמ"ש בנזה"ק יפיפית בתחתונים שנאמר נשיא אלהים אתה בתוכנו יובן על פי המדרש מלך אתה עלינו אלוק אתה בתוכנו כלומר שהי' הוא נשיא אלקים לאשר נשא עליו את השכינה וידוע כי האדון נושא את נישאיו ולזה נקרא הוא נשיא אלקים והבן. ע"כ ברכך אלהים לעולם דייקא בבחינת אין סוף כאמור: ה' עוד ביאור על המדרש הנ"ל בהקדם מה דאיתא עוד במדרש יפיפית מבני אדם וגו' נתיפית בעליונים הן אראלים צעקו חוצה נתיפית בתחתונים נשיא אלקים אתה בתוכנו ע"כ ברכך אלקים לעולם וה' ברך את אברהם בכל והנראה בהקדים להבין מאמר חז"ל ברכות פ"א כל הקובע מקום לתפלתו כי' והוא עפמ"ש בס' קול יעקב ש' לך בפס' ויצו עליו פרעה וגו' על המדרש אמר הקב"ה לאברהם צא וכבוש הדרך לפני בניך כו' לפרש הפסוק ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה כי מעשה השי"ת ונפלאותיו הנעשים בזמן מהזמנים פועלים ישיעות בקרב הארץ לעדי עד ולנצח נצחים וזהו שתיאר ישועתו ית' מעיני הישועה על היותם בחי' מעיינות הנובעים ישועה לדורות עולם וזהו שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים כי הוא יתברך קורא הדורות מראש ויודע עתידות למו כי יהי' הצורך אל תפלת האבות הקודמים וז"ש דהע"ה ד' בעזך ישמח מלך ובישועתך מה וגל מאד (כי) תאות לבו נתת לו (מיד) וארשת שפתיו בל מנעת סלה כלומר מה שפעל בתפלתו שמור גם לאחרונים שיהי' בדורות שאחריו וזש"ה המכסה אני מאברהם וגו' והגם כי ידע ה' כי כעת אין מקום לתפלתו על הסדומים עכ"ז לא היתה ח"ו לריק כי פעולתי תעמוד לדורות וזה שסיים וא' ואברהם היו יהי' לגוי גדול כלו' הלא יוליד דורות רבות ואם אין בתפלתו להועיל עתה תועיל לדורות הבאים האחרונים ע"כ תורף דבריו בקצרה, וכבר פירשתי שזה שאמר הכתוב ואברהם עודנו עומד לפני ה' ר"ל שעודנו מתפלל כי תפלתו נשארה מעל קיים לנצח והרי הוא כעומד ומתפלל דעמידה היינו תפלה כדאיתא בגמ' הנ"ל. והנה אי' בגמ' מאי כרום זלות לבני אדם אלו דברים העומדים ברומו