ייטב לב בראשית קכה

בבקר אל המקום וגו' נקי כפים שאמר אם מחוט ועד שרוך נעל ובר לבב ומצאת את לבבו נאמן אשר לא נשא לשוא נפשו בפני נמרוד ולא נשבע למרמה הרימותי ידי וגו' ישא ברכה מאת ה' וה' ברך וגו' יש לפרש ע"פי דברי מוזלה"ה דמה שאז"ל אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין היינו שהברכה הוא בבחי' הסתרה תחת הטבע בבחי' שם שדי וכדומה אבל ברכה הבא משם הוי' ב"ה שהוא מורה על עשותו נסים נגלים כמבואר בדברי הראב"ע בפ' וארא זהו מצוי אפילו בדבר המדוד והשקול ומנוי ע"ד נס נגלה וזש"ה וימצא בשנה ההוא מאה שערים מאה בשערוהו כי הלא ויברכהו הוי' דייקא עי"ש ועמ"ש בזה בפ' בשלח ופ' בהר באורך וזש"ה והוי' ברך את אברהם בכל כלומר שהי' הברכה מצוי' בכל אפילו בדבר המדוד והמנוי לאשר השיג הברכה מאת שם הוי' ב"ה לזה זכה לנס נגלה והטעם פשוט עפ"מ שאז"ל מ"ש דקמאי אתרחיש להו ניסא משום דמסרו נפשייהו אקדושת ה' וכתבו המפורשים מפני שעבדו למעלה מכחם וטבעם לכן גם השי"ת הי' מתנהג עמהם בדרך נסי למעלה מהטבע ואברהם שמסר נפשו למען שמו וכ"כ גופו וממונו הן בכבשן האש הן במה שביקש לשחוט את בנו והן במה שאמר מחוט ועד שרוך נעל הרי שהי' מקיים בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך לכן זכה לנסים הבאים מאת שם הוי' ב"ה וזש"ה מי יעלה בהר ה' זה אברהם שנאמר ולך לך אל ארץ המורי' רומז למעשה העקידה שעלה להר ה' לעקוד את בנו וגו' נקי כפים אם מחוט ועד שרוך נעל הרי שקיים ובכל מאדך ובר לבב שנאמר ומצאת את לבבו נאמן הרי שקיים ובכל לבבך, אשר לא נשא לשוא נפשו בפני נמרוד הרי שהי' מקיים ובכל נפשך ולא נשבע למרמה הרימותי ידי ע"ד שכתבתי לפרש שם עי"ש, ע"כ ישא ברכה מאת הוי' דייקא וז"ש והוי' ברך א"א בכל שהי' הברכה מצוי בכל כאמור ונכון: ג' א"י עפ"מ שאמרתי לפ' ויקרא אברהם וגו' ה' יראה אשר יאמר היום וגו' בהקדם ביאור הפסוק נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' וגו', ביאורו ע"ד דכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ואחז"ל בתוכו לא נאמר אלא בתוכם כי עיקר השראת שכינתו יתברך תוך לבבות בני ישראל ע"ד היכל ה' המה עי' ברמ"א שם וכתיב בקרבך קדוש וז"ש נכספה וגם כלתה נפשי שתהי' חצרות ה' שהשם ישכין שכינתו בתוך נפשי וזהו בזמן אשר לבי ובשרי ירננו וגו' כלומר שאעבור את ה' בבר לבו רומז למחשבה זכה וצלולה ובשרי רומז לאברים החיצונים כלומר שתוכו וברו הם זכים וברורים בעבודת השי"ת, וז"ש ויקרא אברהם שם המקום ההוא ד' יראה כלומר שיבחר בו להשרות שכינתו עליו כפי' רש"י אשר יאמר היום בהר ד' כלומר באותו בחי' ומדרגה שנקרא הר ד' שהקב"ה משרה שכינתו בתוכו יראה קאי על אברהם כלומר שיהי' לאברהם אותו בחי' שהקב"ה ישרה שכינתו עליו לאשר אמר לו השי"ת עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה וראה את נפשו טוב בעמלו במעשה העקידה לכן הרהיב בנפשו עוז להתפלל לעלות בבחי' הר ה' ובאמת האבות הן הן מרכבה לשכינה כנודע וכדכתיב ויעל אלקים מעל אברהם ע"ש בפרש"י. והנה בש"ס כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו דכתיב וישכם אברהם בבקר אל המקום וגו' וכשמת אומרים עליו אי חסיד אי עניו ביאור הדברים ע"ד שכתב הצל"ח שם כי כשאדם מתפלל במקום המקום קונה השראת קדושה ומועיל להתקבל תפלתו שמתפלל שם והקובע מקום לתפלתו באומרו כי איננו ראוי שתתקבל תפלתו זולת ע"י קדושת המקום זהו מורה על ענותניתו ולכן אומרים עליו אי עניו עי"ש ואנו לומדים זה מאברהם כי אם אמנם כי הוא הי' מרכבה לשכינה והי' השראת שכינה בתוכו עכ"ז לא בטח בעצמו רק השכים להתפלל במקום קבוע נאמר השראת שכינתו הי' נראה לו באותו המקום ולזה הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם דייקא בעזרו כנ"ל. ועד"ז פי' ועשו לי מקדש לקבוע מקים לומר שהשראת שכינה הוא בשביל המקום ולא מצד עצמם אז ושכנתי בתוכם דייקא כי זה מורה על ענותנותם ואת דכא אשכון משא"כ אם לא עשו מקדש כי היו חושבים שראוים בעצמם להשראת שכינה אז הוא גאות ואין אני והוא יכולים לדור רק על ידי שיעשו מקדש עי"ז אשכין בתוכם וכמדומה שמצאתי פי' זה בס' דברי אמת להצדיק הקדוש מלובלין זלה"ה וז"ש מי יעלה בהר ד' כלומר מי זה העולה לאותו בחי' של הר ה' להיות מרכבה לשכינה זה אברהם שנא' ולך לך אל ארץ המורי' ושם התפלל ע"ז לבוא לבחי' זו כאמור ועכ"ז ומי יקים במקום קדשו כלומר הגם שהי' בעצמו מרכבה לשכינה קבע לעצמו מקום זה אברהם שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום וגו' וזה מורה על גודל ענותנותו שלא הי' בטוח בשביל עצמו כי אם בשביל המקום וגמר אומר מה שזכה להיות בחי' הר ד' ומרכבה לשכינה הוא על שהי' נקי כפים ובר לבב שעבד את ה' בבחי' מעשה ומחשבה זכה ומסר א"ע ואת ממונו