ייטב לב בראשית קכד

דייקא תקבור מתך כלו' למענך ולא למענה והנה מתחי' כשביקש מהם למען שרה לא הזכיר מנתינת כסף כי בקש אשר למענה ראוי להם לתת לו בחנם אך אחר שא' לו שיתנו לו דייקא אז לא רצה בחנם והטעם יובן עפמ"ש בחוה"ל שער יחוד המעשה שחסיד אחד בא לחנות לקנו' איזה דבר וא"ל המוכר להוזיל לו המקח לאשר הוא ירא שמים והשיב החסיד אין רצוני לקנות בעד י"ש רק בעד מעות עיי"ש והטעם פשוט שאין הצדיק רוצה להגות מבני אדם ממעשיו הטובים בעוה"ז ולכן למען שרה שכבר מתה ביקש לכבודה קרקע בחנם כי מצד מעשי' מגיע לה אמנם כשא"ל לתת לו למענו א' שלא בא לקנות בעד צדקותיו דק בעד מעות ולזה וידבר אתם לאמר אם יש את נפשכם לקבור את מתי מלפני כלו' שתחשבו את שרה במדרגה מעולה ממני אז שמעוני וגו' ויתן לי את מערת המכפלה כלו' בחנם למענה אמנם אם לא למענה ימש אזי בכסף מלא יתננה לו כלו' למעני בתוככם כי למעני לא באתי ליקח בחנם רק בעד כסף וכאשר א"ל עפרון לאמר לא אדוני כלו' לא כסברתך למען שרה רק למענך דייקא אתן לך בחנם וזהו השדה נתתי לך כו' כלו' למענך ולא למענה ולכן וידבר אל עפרון אך אם אתה לו שמעני נתתי כסף השדה קח ממני כלו' עכשיו שגם אתה אומר רק למעני ולזה איני רוצה בשום אופן בחנם רק בעד כסף וזהו אך למעט שלא בחנם רק בעד כסף כי למעני איני רוצה רק לקנות ולא מתנה כנ"ל: א' ואברהם זקן בא בימים וגו') יתבאר ע"ד פשוט למאי דאי' בגמ' מטבע של אברהם אבינו בחור מצד זה וזקן מצד זה ביאור הדבר כי איש בחור בימי נעוריו כחו רב וחזק לעבוד את בוראו בבחינת מעשה אולם השכל עודנו חלש ובלתי זך כמבואר במורה חלק ג' פרק נ"א בסופו וז"ל, וכבר ביארו כי הכחות הגופניות בימי הבחרות ימנעו רוב מעלות המדות וכ"ש זאת המחשבה הזכה העולה ביד האדם משלמות המושכלות המביאות לחשק השם יתעלה כי מן השקר שתעלה ביד האדם עם רתיחות הליחות הגופניות כי כל אשר יחלשו כחות הגוף ותכבה אש התאוה יחזק השכל וירבה אורו ותזך השגתו וישמח במה שהשיג עד כשיבא האיש השלם בימים תוסיף ההשגה ההיא תוספת עצומה עכ"ל לעניננו וא"כ בימי הזקנה השכל נתוסף וזקני ת"ח כ"ז שמזקינים דעתם נתוספת עליהן אבל כחן חלש בענין המעשה לא יוכל עשה כפי אשר בימי עלומיו. אולם אבינו אברהם ע"ה אשר מעידו הי' ערום מבחי' תאוה עד אשר אפי' בדידיה לא הסתכל כאומרו הנה נא ידעתי ובן ג' שנים הכיר את בוראו הי' לו שני המעלות יחד כי גם בימי עלומיו שהי' כחו חזק הי' שכלו ג"כ חזק וזך כי רתיחות הדם והתאוה לא הי' אצלו למניעה כאשר בשאר בני אדם וכשהזקין החליף כח ונתחדש כנשר נעוריו והי' המעשה והמחשבה זכה וצלולה שניהם כאחד טובים וזהו שאמרו ע"ד מליצה מטבע של א"א ע"ה הי' בחור מצד זה בענין הגבורה והכת וזקן מצד זה בענין השכל הן בימי עלומיו והן בימי זקנתו וז"ש ואברהם זקן זה שקנה חכמה ושכל וגם בא בימים בבחי' ימים ימי הבחרות כאלו עוד לא בא דק בימים לא בשנים והבן. וה' ברך את אברהם בכל הן בכח וגבורה והן בהשגת השכל והמחשבה ועכ"ז בימי הבחרות עיקר העבודה בבחינת מעשה ועבודה ממש בנענוע האברים ועי"ז יזכך השכל אבל בימי הזקנה כשדעתן נתוספת עיקר העבודה בלב ובהשגת השכל יותר מהנראה על האברים בהתגלות עד שאפילו בשעה שאינו נראה שום תנועה קלה ממנו לבו ומחשבתו דבוק בקשר אמיץ וחזק בה' ביראה ואהבה ושמחה, וכבר שמעתי בשם הצדיק הקדוש ר' זושא זלה"ה לפרש וירא העם וינועו כלומר בעת אשר וירא העם כי יעשו תנועות אז עודנו ויעמדו מרחיק כי אלו הי' עומד ומתקרב אליו ית' בקירוב אמיץ לא הי' נראה שום תנועה כי כל כך הדיבוק והקשר חזק עד כי נתבטלו חושיו הגשמיים בבחי' התפשטות גשמיותו וכאלו כלו רוחני כמבואר בס' של צדיקים ובהקדמת ע"ח להרב הקדוש תהרצ"ה זלה"ה מזידיטשוב בביאור ירושלמי מחזקינא טיבותא לרישא דכרע במודים עי"ש. וז"ש המדרש עה"פ ואברהם זקן וגו' כפי שפירשנו מי יעלה בהר ה' זה אברהם כי תחי' עלה ונתעלה בבחי' מעשה מדי יום ביומי ביתר שאת ויתר עוז בתנועות האברים ועבודה הנגלית אח"כ ומי יקום במקום קדשו זה אברהם בבחי' עמידה במקומו בלי שום תנועה קלה מפחד ה' ומהדר גאונו בבחי' שרפים עומדי"ם בחי' בתי גוואי המבואר בוע"ד עי"ש, וזה אל המקום אשר עמ"ד שם דייקא כי הי' נקי כפים במעשה ובר לבב במחשבה עי"ז ישא ברכה מאת הוי' החוקר לב בבחי' מחשבה ועבודת הנשמה כדכתיב נר הוי' נשמת אדם וצדקה מאלק"י ישעו נגד בחי' מעשה, וז"ש וה' הוא וב"ד הוי' אלקים: ב' א"י ואברהם זקן בא בימים וגו' במדרש מי יעלה בהר ה' זה אברהם כדכתיב לך לך אל ארץ המורי' וחי יקום במקום קדשו זה אברהם וישכם אברהם