ייטב לב בראשית קכג

ונחלתם לעולם היינו לעוה"ב תהי' וכדאמרן והבן ועם זה יובן הא דפרש"י על הפסוק ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה ולמה נסמכה מיתת שרה לפ' עקידה לומר לך שע"י בשורת עקידה מתה והוא פלא מה ענינו לכאן בריש הפרשה הו"ל לכתבו (ועי' מ"ש בזה בס' ישמח משה) ולדרכנו נאמר עפמ"ש הבעה"ט לבכתה כ"ף קטנה שלא בכה רק מעט שזקנה היתה והוא דחוק אבל עפמ"ש הנה נכון הדבר כי עיקר ההספד והבכי' הוא בשביל ב' ענינים (א) על שנחסר מהדור וכמו שאז"ל הצדיק אבד לדורו אבד ווי לספינה דאבדה קברנוטא (ב) בבחי' עצמו כי אלו הי' חי הי' מסגל מצות ומעש"ט ועתה אותן הימים ושנים שהי' לו לחיות נגדעים ממנו מערכי אך זה אם ח"ו מת בחטאו אבל אם לא מת מכח חטא של עצמו שוב ממלאין לו כל ימיו ושנותיו שהי' לו לחיות ואין לספוד דק על מה שנעדר מהדור וזש"ה בדיוק גדול ויבא אברהם לספוד לשרה כלו' ששמה מורה שהיתה שרה לכל העולם ועתה נעדרה מהעולם ע"ז הרבה לספוד שהיתה שרה לעולם ונעדרה ולבכותה כלו' על בחי' עצמותה והעדרה לא בכה רק מעט וזה שקשה מדוע על עצמה לא בכה רק מעט הרי יתר שנותי' נגרעים ע"ז תירץ רש"י כי למה נסמכה שע"י בשורת העקידה מתה ולא מחמת חטא א"כ כמו שהיתה תמימה גם שנותי' תמימים אפי' השנים שהי' לה לחיות נחשבין לה לעוה"ב כאלו חיתה ושכרה משלם ולזה על עצמותה לא בכה רק מעט וכאמור ונכון: ויבא אברהם וגו' ופר"שי ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק כו' והקשו התפי' דהו"ל לכתוב זה על ותמת שרה ומאי בעי השתא (ב) ולבכתה הכ"ף קטנה וצריך טעם והבעה"ט כתב לומר שבכה רק מעט על שהיתה זקנה עיי"ש (ג) יש לדקדק דהוה לי' למימר לספוד ולבכות לשרה ומדוע חילק לכתוב לספוד לשרה ואח"כ ולבכתה ועוד מפני מה לא נאמר לבכות לשרה ולספדה ובודאי יש טעם מה שנקט שמה אצל לספוד דוקא (ד) ויקם אברהם מעל פני מחו צריך ביאור דהו"ל לכתוב ויקם אברהם ממתו (ה) וידבר אל בני חת לאמר האי לאמר שפת יתר הוא כי אינו אמירה לזולת (ואו) ואקברה מתי מלפני, מלפני שפת יתר ואקברה מתי סגי צריך להבין דקדוק לשונם, לא יכלה ממך כו' ומדוע לא הו' די באמרם לא יכלה תקבור מתך (חית) וידבר אתם לאמר אם יש את נפשכם לקבור את מתי מלפני ולבסוף בדברו אל עפרון כתי' ואקברה את מתי שמה ולא כתי' מלפני צריך טעם (ט) מדוע אמר בכפילא ויתן לי את מערת המכפלה וגו' בכסף מלא יתננה לי שזה שפת יתר והנראה בזה עפ"מ דאי' במ"ר פ' מ"ז אהא דכתי' לא תקרא שמה שרי כי שרה שמה כתי' אשת חיל עטרת בעלה א' ר"א בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה וע"ש בנזה"ק דאסמכי' אהאי קרא עפמ"ש השל"ה לפרש דלא תקרא שמה שרי דאז משמע שדי שלי כלו' שמצדי היא שוררת אלא שרה דמשמע ששוררת מצד עצמה ע"ש והנה עוד מורה שם שרה אחשיבותא שהיא שרה על כל העולם כפרש"י והנה בכלי יקר מפרש וירא אליו ולא כתי' וירא אל אברהם כי בעצמותו הי' עפר ואפר ושם אברהם מורה על גדולתו שהי' אב רם ולזה אלו הי' נאמר וירא אל אברהם הי' במשמע שמצד חשיבותי נראה ה' אליו ע"כ דקדק לומר וירא אליו לומר שהי' נראה רק אליו כלו' מכח עצמותו שהי' עניו עפר ואפר ע"ד אשכון את דכא עכ"ד, ובכן נבוא אל הביאור כי עד עתה הי' אברהם נתעטר בה והי' טפל לשרה בנביאות וחשיבותה הי' מצ"ע אמנם עתה הי' לאברהם תקומה עלי' ונחשב ממנה לאשר עיקר מיתתה הי' ע"י בשורת עקידה כי פרחה נשמתה הרי שאברהם עמד בנסיון וביקש לשחטו בעצמו והיא לא עצרה כת לעמוד בנסיון לקול השמיעה, וזש"ה ויבא אברהם לספוד לשרה כלו' מכח שם שרה המורה על חשיבותה בעצמותה על כל העולם בא לעורר הספד לאשר יצא שמה בכל העולם ולבכתה כלו' מכח עצמותה לא בכה רק מעט שלזה רומז הכ"ף קטנה כנ"ל והטעם אם כי עד עתה הי' הוא טופל לה ומדוע נגרע ערכה לזה פרש"י ונסמכה מיתת שרה כו' לומר שע"י בשורת עקידה פרחה נשמתה כנ"ל ולזה נתקטן מעלתה בעיני אברהם לאשר לא עמדה בנסיון כמוהו לכן לא בכה רק מעט וזש"ה עצמו דלכך לא בכה על עצמותה רק מעט כי הלא ויקם אברהם שהי' לו תקומה עלי' (ע"ד שפי' ויקם השדה כו' ע"ש) מעל פני מתו ר"ל ממה שהי' על פני מתו היינו מה שנאמר לה ענין העקידה ועי"ז פרחה נשמתה כנ"ל, אמנם בדברו אל בני חת לתת לו אחוזת קבר ואצל העולם הי' הוא מתעטר בה ולזה וידבר אל בני חת לאמר כלו' להם ראוי לאמר ואקברה מתי מלפני כלו' אותו מת שהי' מלפני וקדימת מעלה עלי שהוא נתעטר בה ויענו בני תת נשיא אלקים אתה בתוכנו כלו' הגם שבחיי' הי' הוא מתעטר בה כדכתי' למען ייטב לי בעבורך אבל עכשיו שכבר מתה ואתה בתוכנו לכן איש ממנו לא יכלה ממך