ייטב לב בראשית קכב

עשה כלום משא"כ בהמוני עם הוא להיפך אם אומרים מעט תהלים וכדומה נדמה להם שעושים הרבה כי לא פרחת לעילא והנה הוא צרור בשמלתו לעיני אורו ובזה פירשתי ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו כלו' שהי' בעיניו כאין ואיננו חשוב כלל הטעם כי לקח אותו (היינו התו' והמצו') אלקים כי פרחת לעילא, וזש"ה לספר בשבחה של שרה וענותנותה ויהי' חיי שרה מאה שנה כלו' אחר שכבר חיתה מאה הי' נדמה לה שאין לה מכל שנותי' רק שנה אחת כי כלו בהבל ימי' ח"ו לפי רעיונה וכ"כ ועשרים ג"כ הי' נדמה לה שאין לה כ"א שנה ושבע (כלו' אחרי ככלות כל קכ"ז אז) שנים כי אז הי' מראין לה קודם הסתלקותה שהי' ימיה שלימים במעשים טובים וז"ש שני (כל השנים הי') חיי שרה חיים וקיימים ועאלו קמי מלכא קדישא וז"ש כולן שוין לטובה שוין ממש דלא דחי' חד מנייהו לבר וכדאי' בזוהר עה"פ ואברהם זקן בא בימים והן דברי המד' כי אי' בע"ז דף וא"ו אהא דכתו' בנח תמים היינו תמים בדרכיו פרש"י עניו ושפל רות עיי"ש (כי המתייהר בע"מ) וז"ש המד' הה"ד יודע ה' ימי תמימים אותן שהן ענוים ושפלי רות ואינם בעיניהם כי מעשיהם הטובים פרחו לעילא ע"כ כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים ושוין לטובה למיעל קמי מלכא קדישא ונחלתם לעולם תהי' לעוה"ב כי מצו' הנעשה לשמה בדחילו ורחימו הפורחת לעילא שכרו בעוה"ב כדאי' בש"ס בעושים לשמה מעל שמים חסדך והבן: עוד ביאור על הפסוק הנזכר והמד' הנ"ל בהקדם לפרש הפסוקים ישעי' ל"ח שא' חזקי' אני אמרתי בדמי ימי אלכה וגו' עד תי חי הוא יודך כמוני היום, עפי"מ דאי' בש"ס פ"ק דברכות שא"ל ישעי' הנביא לחזקי' צו לביתך כי מת אתה ולא תחי' מת אתה בעוה"ז ולא תחי' לעוה"ב א"ל מאי כולי האי א"ל דלא עסקת בפ"ו ושמעתי ממוזלה"ה שהי' מדקדק מדלא קא' מ"ט מכלל דזה לא עלה על דעתו להקשות כלל כי בודאי לא עביד קב"ה דינא כו' אלא דהי' קשה לו מאי עונש כולי האי א"כ מה תירץ לו דלא עסקת בפ"ו אכתי מאי כולי האי בשביל זה לא יזכה לעוה"ב הלא אינו אלא עשה: והנ"ל בזה לפרש עפ"מ דאי' במד' רבה עה"פ מתוקה שנת העובד כד דמיך ר' בון עאל ר"ז ואפטיר עלי' הדין פסוקא מתוקה שנת העובד משל למלך כו' עד כך למד ר' בין תורה בכ"ח שנים מה שאין תלמיד יכול ללמוד למאה שנה לכך נתן לו השי"ת שכרו תשלם כאלו חי כל המאה שנה עיי"ש אמנם תנאי יש בדבר דזה במי שאינו מת מחמת חטא רק מחמת שהמלך מלכי המלכים רוצה לטייל עמו יניטלו קודם זמנו אבל אם ח"ו מת מחמת חטא א"כ הוא גרם לעצמו קיצור ימים ומדוע ישולם שכר מותר שנותיו שהי' לו לחיות הלא אלו לא חטא הי' ממלא שנותיו א"כ יתר שנותיו שהי' לו לחיות ולעשות בהן מעש"ט אינם נחשבים לו ונגרעים מערכו וז"ש ישעי' לחזקי' כי מת אתה בעוה"ז ולא תחי' לעוה"ב אין הכוונה שלא יהי' לו עוה"ב על אותן שנים שחי הס מלהרהר אלא הכוונה שעל איתן יתר שנים שהי' לו לחיות בעוה"ז ועתה מת על אותן השנים לא תחי' לעוה"ב והנה חזקי' הי' סובר מה שא"ל מת אתה אינו בשביל חטא רק מחמת שהמלך רוצה לטייל עמו וע"ז שאל מאי כולי האי ר"ל א"כ מדוע לא אחי' על יתר שנותי לעוה"ב הלא מתוקה שנת העובד אם מעט כו' וע"ז השיב שאינו כן רק מחמת חטא דלא עסקת בפ"ו לכך נפקדים ונגרעים יתר שנותיו שהי' לו לחיות מעוה"ב והבן. וז"ש חזקי' אני אמרתי בדמי ימי אלכה בשערי שאול וגם פקדתי יתר שנותי אותן שהי' לי לחיות לעוה"ב אמרתי לא אראהנו' בארץ החיים היינו עוה"ב גם לא אביט אדם עוד עם יושבי חדל בעוה"ז והטעם כי הי' ע"י חטא דורי נסע ונגלה מני דלא עסקינא בפ"ו ובני דורי שהי' ראוי' לצאת נסעו ממני ואני בעצמי קפדתי כאורג חיי ע"כ לא אחי' בהן לעוה"ב אכן שמע ה' תפלתי ונשאר חי בעוה"ז וחי לעוה"ב על יתר שנותיו שתי בעוה"ז אח"כ וזה חי (בעוה"ז) חי (בעוה"ב) הוא יודך כמוני היום והבן והנה שרה הי' לה לחיות עוד אלא שע"י בשורת העקידה פרחה נשמתה ומתה כפרש"י א"כ כיון שלא הי' מחמת חטא א"כ יתר שנותי' שהי' לה לחיות נחשבין לעוה"ב כאלו חיתה ממש ושכרה בשלימות אפי' על אותן שנים שהי' לה לחיות ולא חיתה, וז"ש ויהיו חיי שרה מאה שנה כי' וגם שני חיי שרה ר"ל ואפי' אותן שנים שהי' לה לחיות (ולא חיתה) ג"כ נחשבין לה כאלו חיתה ממש לענין עוה"ב וז"ש רש"י כולן דייקא אפי' אותן שהי' לה לחיות שוין לטובה וכ"ז מחמת שהיתה תמימה במעשי' ולא מחמת חטא מתה כ"א מכח בשורת העקידה וז"ש המד' יודע ה' ימי תמימים כשם שהם תמימים בלא חטא כך שנותיהם תמימים אפי' אותן השנים שנקצרו ולא חיתה בהן אפי"ה הן תמימי' ונחשבין כאלו חיתה בהן