ייטב לב בראשית קכא

פריך והא קרא קאמר היינו ויקח דס"ד דתני' יליף תלוש וחשני זריזותא דאברהם קמ"ל רק מכח צרופי אותיות יליף כנ"ל ברור פשט הגמ' וסוד הדבר נתבאר בס' ייטב פני' במאמר אבני זכרון אות ח"י: חיי ויהי' חיי שרה וגו' שני היי' שרה לכאו' סיפא אך למותר והיא כפל לשון וברש"י ונסמכה מיתת שרה לפ' עקידה וכו' והנ"ל בזה בהקדם לפרש דברי בעה"ט ישרה "מאה "שנה ר"ת שמ"ש וזהו וזרח השמש ובא השמש עפי"מ דאי' בש"ס דיליף מהאי קרא עד שלא שקעה שמשו של משה זרחה שמשו של יהושע ולכאו' מנ"ל למיפק קרא ממשמעותי' כפשטי' ושמעתי בזה מפי מוזלה"ה דיוצא מפשוטו של מקרא עפ"מ דאי' במד' שבזיי"ן יתי אבלו של משותלח לא שמשו המזלות ולא זרחה השמש והטעם כתבו המפו' עפ"מ שא' חז"ל למה חמה יוצאת במזרח ושוקעת במערב כדי ליתן שלום לקונה ואבל אסור בשאילת שלום ע"כ, וא"כ לכאו' כשח"ו איזה צדיק נפטר מהעולם אמאי זורח השמש אבל התירוץ כי אז בימי משותלח לא הניח דוגמתו למלא מקומו אבל עתה שלא שקעה שמשו של זה עד שזרחה שמשו של זה והי"ל כאלו הצדיק עודנו חי כי שהמניח ממלא מקומו כאלו לא מת א"כ הדבר מוכת מפשוטו של מקרא והבן עכ"ד והנה כתי' להלן אצל רבקה ויביאה האהלה שרה אמו פרש"י שנעשית דוגמת שרה אמו עיי"ש, והנה רבקה נולדה באותו פרק שמתה שרה וכמבואר מתקראות ומרש"י להלן פ' תולדות עה"פ ויהי יצחק בן ארבעי' כו' וידוע מה שאמרו כל המניח בן ממלא מקומו כאלו לא מת וז"ש ויהי' חיי שרה קכ"ז שנים שני ר"ל יתר השנים ג"כ חיי שרה וגמר ענין הפרשה איך נזדווגה רבקה וסיים האהלה שרה אמו כפרש"י שם א"כ הרי היתה רבקה דוגמתה וממלא מקומה לכך נחשב כאלו היתה חי' והיינו במקום שהיתה רבקה אך ותמת שרה בקרית ארבע דייקא שם מתה אבל במקום שהיתה רבקה ממלאת מקומה לא מתה כי אברהם ישב בבאר שבע ושם נשא יצחק את דבקה כמ"ש הרמב"ן וראי' לזה מרמז שמ"ש בר"ת כדברי בעה"ט וכלו' שהרי שמש זורחת ע"כ משום שהניחה ממלא מקומה וכאלו לא מתה לכך אין כאן אבילות: והנה במד' מה' יצא הדבר מהר המורי' ופי' האר"י ז"ל בלקו"ת כי יצחק בלידתו הי' לי נשמה מסטרא דנוקבא אך בעקידה פרחה נשמתו ובא לו נשמה מסטרא דדכורא לכך הוצרך לאשה ולכן נתבשר אברהם אחר העקידה הנה ילדה מלכה וז"ש מהיכן יצא מהר המורי' עכ"ד א"כ לולי העקידה לא הי' יצחק נושא אשה ולא הי' לשרה ממלא מקומה והי' בחי' מיתה אך מחמת העקידה שזה גרם שישא יצחק את רבקה ע"כ ויהי' חיי שרה וגו' שני חיי שרה אפי' יתר שנים הי' נחשב כאלו חיתה כי רבקה הית' דוגמתה וזהו סמיכות המקראות: א"י ויהי' חיי שרה וגו' שני חיי שרה פרש"י כולן שוין לטובה ובמד' הה"ד יודע ה' ימי תמימים כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים כו' להבין זה נקדים לבאר הפ' גלמי ראו עיניך וגו' ימים יצרו ולא אחד בהם ול"א באלף כתיב וקרי ול"ו בוא"ו כי אי' במד' פ' זו כד דמיך ר"א אחזי לי' תליסר נהרי אפרסמונא דכי' אמר כל אלין לאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי וגו' אכן משפטי את ה' ופירשו כי בשביל שאמרתי לריק יגעתי כי הי' בעיניו נחשב ללא כלום ולא ידע ממעשיו הטובים מגודל ענותנותו מפני זה זכה לי"ג נהרי אפרסמונא וז"ש ימים יצרו שהאדם נוצר ולא אחד בהם שנדמה לו שאין לו יום אחד (וכמו שפי' מוזלה"ה בהפטרה והמלך דוד זקן בא בימים כפי' הזוהר דכולהו יומי' עאלין קמי מלכא בלא כסופא ויכסוהו בבגדים שעשה לעצמו לבושים וחלוקא דרבנן ועכ"ז ולא יחם לו שהי' נדמה בעיניו שערום יצא וערום ישיב עיי"ש) ולכך ולו בוא"ו אח"ד בהם שזכה לי"ג נהרי אפרסמונא כמנין אח"ד והנה הטעם שהי' בעיני דוד כאלו הוא ערום וכן ר' אבהו שא' לריק יגעתי ולא ידע בנפשו מדרגתו שמעתי מחמת שבעשותו המצוה כראוי בדחילו ורחימו פרחת לעילא ולא נשאר בידו מאומה לכן נדמה בעיניו שלא