ייטב לב בראשית קכ

יראה כלו' יראה וישגיח על עמו ישראל לטובה אך אמנם לזה צריך שכבודו יראה אליו תמיד להשים יראתו על פניו שהוא עומד עלי' תמיד לזה התפלל אשר יאמר היום בהר ד' יראה אלינו תמיד כלו' שזכות עקידה הנעשה בהר ד' יעמיד לנו להטות לבבינו אליו לשום את ד' לנגדו תמיד וכבודו יראה אלינו שהוא צופה ומביט במעשינו וממילא ע"י שיראה אלינו עי"ז יראה אותנו תמיד להטיב לנו ולא ינום ולא יישן שומר ישראל וזהו שרמזו חז"ל בחגיגה יראה יראה כדרך שבא לראות (את המקום ב"ה להשימו נגד עיניו) כך בא להראות לפניו תמיד לטובה והבינהו: ה' יתבאר בהקדם לפרש קול קורא במדבר פנו דרך ד' וגו' ונגלה כבוד ד' עפ"י דכתיב ממעמקי' קראתיך הוי' וגו' ובס' אור החיים כתב לפרש עפ"י מאמר חז"ל אהא דכתיב ביום ההוא יהי' ד' אחד וגו' בעוה"ז נכתב אני בהוי' ונקרא אני באדני כדכתי' זה שמי לעלם לשון העלמה כו' ובעוה"ב נכתב אני בהוי' ונקרא אני בהוי' וזהו בזמן הגלות ממעמקי הלב קראתיך הוי' ושם אדני שמעה בקולו ע"כ וזהו כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד כלו' אזכור במחשבתי שם הוי' ב"ה רחם ארחמנו נאום ה' כלו' חפץ הייתי לומד הוי' בבחי' נאום ודיבור כך שמעתי לפרש ובזה פי' אם תשיב ישראל וגו' כי כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה וזהו אם תשיב ישראל אז נאו' הוי' אלי תשיב כלו' תשיב לדבר בפה וניב שפתים את שם הוי' ב"ה וזהו הוי' בקר כלו' בעת הגאולה תשמע קולי כי אקרא בקול שם הוי' וזהו שמע הוי' קולי אקרא כלו' תשמיענו ותושיענו לקרוא בקול שם הוי' וזהו יעטו כמעיל בשתם כו' אז אודה הוי' מאוד בפי וגו' והנה הטעם שאין מזכירין עתה שם הוי' בפה כ"א בהעלמה במחשבה שמעתי מפי מוזלה"ה עפ"י דכתוב כי יד על כס יה ואז"ל כביכול אין שמו שלם וכסאו שלם עד שימחה זרע עמלק ביאורו כו הוי' רומז על שהוא הי' הוה ויהי' כי הוא"ו מתהפכת ליוד עי' בתוס יו"ט ובמג"א באו"ח סי' ה' והנה בחי' הי"ה הי' נגלה לעין כל בעשותו נשים ונפלאות לאבותינו ביציאת מצרים וקי"ס וכדומה גם בחי' יהי"ה ודאי יהי' אז נגלה כימי צאתנו מא"מ יראנו נפלאות אך בחי' הו"ה לעת עתה הוא בהעלם ע"ד ברוב עוזך יכחשו לך וגו' וכתי' למה יאמרו הגוים אי' נא אלקיהם וגו' והנה שורש תיבת הי"ה הואי כי ה"א אחרונה אינו אלא כפל ושורש הוה הוא ה"ו וה"א אחרונ' כפל ושורש יהיה הוא י"ה אח"כ כפל וזהו שאמרו אי שמי שלם כי י"ה הרומז על הי' ועל יהי' ששורשו י"ה הוא בזמנו בהתגלות אבל ההוה ששורשו ה"ו בזמן הזה הוא נעלם כביכול וזהו שחצי השם ו"ה נעלם כביכול מעין הראות לעת עתה מצד פעולותיו כ"א לנו עם ד' המאמיני' בו ואין כסאי שלם כי כס בלא אלף רומז שהוא מכוסה ונעלם כביכול ולזה כיון שמתנהג בבחי' העלם שלא בהתגלות כדכתי' ואנכי הסתר אסתיר פנו וגו' לזה אנחנו מזכירין שמו של הוי' בבחי' העלמה במחשבה לבד ולא בבחי' התגלות בדיבור עכ"ד ז"ל ודפח"ת ותמצאנו בס' ישמח משה סוף פ' בשלח ולכן לעתיד כי יתגלה ותראה מלכותו עלינו מהרה ויראנו נפלאית נזכיר שמו בבחי' דיבור והתגלות והנה במדבר פי' בזה"ק במלולא בפ' אבינו מת במדבר ע"ש לשין דיבור וזהו לעתיד קול קורא במדבר בבחי' דיבור פנו דרך הויה כלו' להזכירו בבחי' דיבור והטעם כי אז ונגלה כבוד ה' ע"כ גם אנחנו בשם הוי' נזכיר בהתגלות בדיבור וזש"ה ואת כל הרשעים ישמיד שזה יהי' לעתיד כי כל הרשעה כעשן תכלה אז תהלת הוי' ידבר פי דייקא, והנה אין מזכירין את השם ככתבו אלא במקדש כידוע ואותו הר הי' מקום ביה"מ וז"ש אברהם ד' יראה אשר יאמר היום בהר ה' באותו הר באמירה ממש הוי' כלו' שיזכירו בו השם ככתבו יראה כלו' שיראה ויתגלה כבוד מלכותו עלינו אז בשם ה' נזכיר בפה בהתגלות כנ"ל: בגמ' חולין דף ט"ז מנין לשחיטה שהוא בתלוש שנא' ויקח את המאכלת לשחוט א"ל רבי לר"ח מאי קא' א"ל וא"ו דכתיב אאופתא קאמר פרש"י על הבקעת וכולה מנותחת לפרקים: ונ"ל להבין דברי חכמים וחידותם ולאו מויקח נפקא לי' כדכ' התוס' די"ל כדאי' לקמן זריזותא דאברהם קמ"ל אלא מדלא כתי' המחתך אלא מאכלת ע"כ ה"ט דכל אמרות אל"וק צרופה תצרף ת' של מאכלת עם ל"ש של לשחט הרי תלש והו"או אינו אלא במקום חולם כמו דבגמ' כת' לשחוט מלא וא"ו ובקרא כתי' לשחט בלא וא"ו גם י"ל דבקרא נמסר ביחזקאל סי' מ"ם כתי' לשחוט מלא וא"ו והוא"ו יתירא היא וילפינן זמ"ז וכאלו כתי' הכא לשחוט בוא"ו ושדינן להך וא"ו אל התלש והרי תלוש בוא"ו והיינו וא"ו דכתי' אאופתא קאמר בקעת מנותחת לפרקים שכל זמן שהיא מפורק ומנותח אין הוא"ו ניכר רק אם הם לאחדים בידך אגודי' יחד הוא"ו ניכרת כ"כ ה"נ התיבות מחולקין רק אם תצרפן יחד תמצא אותיות תלוש וע"ז