ייטב לב בראשית קיח

בדין כנ"ל. והיינו דאיתא במשנה באבות כל המקבל עליו עול תורה היינו החקים שהם עלימי טעם כי מה שהשכל מחייב אינו עול רק החקים אז פורקין מעליו עול מלכות ועול דרך ארץ, וזש"ה ושמרתם את חקותי ואת משפטי אז אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כלומר מה שצריך האדם לצאת לפעלו ולעבודתו למען יחיה וישיג פרנסתו אני ה' אעשה זאת שפי' כן בס' נועם מגדים עי"ש והנה כי כן מצאנו עד"ז באברהם בתנחומא פרשת וירא וברבה פ' אמור שאמר רבש"ע בשעה שאמרת לי קח נא את בנך הי' לי להשיבך אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו אתה אומר והעלהו לעולה ולא השיבותיך כך כשיהיו בניו של יצחק באים לידי עבירה תהא מזכיר להם עקידת יצחק ותתמלא עליהם רחמים עי"ש, והיינו ע"ד האמור והנה מבואר בכתבי ק' של מוזלה"ה פרשת וירא בעקידה כי עיקר הנסיון של אברהם הי' השמחה שהי' לו באותו מעשה וביאור הדברים כי אצל העדות והמשפטים בקל יכול לעשות בשמחה כיון שהם דברים שהשכל מחייב וישיגם לא כן אצל החקים ומצוה זו הי' חק בלי טעם ועכ"ז עשה בשמחה רבה ושמא תאמר הלא כתוב וישמור מצותי וגו' תקותי ותורתי ובודאי עשה הכל בשמחה ולמה הי' זה נסיון גדול כל כך עז"א כי בשאר החקים השיג אברהם מעצמו טעמם ונימוקם כי שתי כליותיו היו יועצים לו חכמה לא כן בענין נסיון העקידה שבאמת לא הי' מצוה וכדכתיב ולא עלתה על לבי ודרשו רז"ל זה עקידת יצחק (וע"ד שאו' בשם הצדיק מהר"מ מרימנוב זלה"ה וישלח אברהם את ידו וגו' כי בשאר המצות כל אבריו וגידיו היו משיגים המצוה ורצים מאליהם לדבר מצוה לא כן עתה שלא רצה הוד לשחוט את יצחק כי באמת לא הי' מצוה רק לאשר הוא סבר שהוא מצוה לזה כפה את ידו וזהו וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת וז"ש לו אל תשלח ידך אל הנער שלא תהי' כופה את ידך כי באמת אל תעש לו מאומה לכן בדין אין היד רוצה לשחוט ע"כ והוא נאות לעניננו) ועכ"ז הי' לו לב שמא זה הי' עיקר הנסיון עי"ש ותמצא מבואר בארוכה כי כאן קצרתי: וז"ש באותו שעה א"ל הקב"ה לך אכל בשמחה לחמך, ר"ל בשביל השמחה ששמחת ושתה בשביל הלב טוב יינך ור"ל שהשכר מגיע לך בשביל השמחה כיון שעיקר הדבר הי' מוכרח שלא לעבור על דברי הקב"ה וש"ת מה קול הרעש הזה בענין העקידה הלא שמר כל החקים בשמחה עז"א כי כבר רצה האלהים את מעשיך ר"ל כי בשאר החקים הי' בהם רצונו של הקב"ה והוא הי' משיג אותם מעצמו בנקל הי' לו השמחה לא כן בענין זה שלא הי' רק נסיון ולא הי' ברצונו של הקב"ה לשחוט את יצחק ועכ"ז הי' לאברהם לב שמח ע"כ בדין הוא שיטול שכרו. וז"ש ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' שהיום אני אומר מה שהי' על לבי להשיבך ואתמול לא השיבותיך כלל, בחינה זו יראה תמיד לישראל לבלי להקשות עליהן כלל אך למלא תשאלותם לטובה והבינהו: ב' א"י ה' יראה אשר יאמר היום וגו' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך וגו' כי ברך אברכך והרבה ארבה וגו', להבין ולהשכיל מקראי קדש אלו נקדים לפרש המד' פ' שלח וז"ל ויקח אברהם את האיל ויעלהו לעולה תחת בני תהו תחת בנו א' אברהם רבון העולמים תהא רואה כאלו דם יצחק זרקתי לפניך וכאלו עורו הפשטתי לפניך וכאלו עפרו של יצחק צבור ע"ג המזבח באותו שעה א"ל הקב"ה לאברהם לך אכל בשמחה לחמך וגו' כי כבר רצה האלקים את מעשיך. עוד אי' במד' בפ' זו עה"פ ביום השלישי וישא אברהם וגו' כתי' יחייני מיומים ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו זה יום השלישי של אברהם שנא' ביום השלישי וגו' ועי' בס' אה"י מ"ש בזה גם קושית המג"א סי' תקצ"א על מ"ש הריב"ש דאומרים ועקידת יצחק לזרעי תזכור שהרי שנינו האומ' קונם מזרע אברהם תותר באיתות שנאמר כי ביצחק ולא כל יצחק יקרא לך זרע, והק' המג"א דהא מילתא אמר הקב"ה לאברהם שעשו לא יקרא על שמו ועכ"ז נקרא ע"ש יצחק. גם קושית הקדמונים על מה שאומרים כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו לעשות רצונך כן יכבשו וגו' הרי שמבקשין רק בזכותו של אברהם ומדוע אין מזכירין זכות יצחק שהי' בן ל"ז שנה ופשט צוארו ע"ג המזבח ועי"ש בס' מחצית השקל מ"ש בזה גם להבין אומרם ז"ל אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם הרי שעושין זכר למעשה האיל ומדוע אין עושין זכר לגוף ענין העקידה שרצה אברהם לשחוט את בנו. גם מה שדקדקו כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומי לא סגי כדי שאזכיר עקידת יצחק כו', וכל אלה כאחת יבוארו עפ"י מאמרנו על הפסוק (רות) ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה כו' שהוא כפל הענין והמדרש שם אר"ח אשר באת דמה חידש בזה, והוא עפ"י הכלל המבואר מתוך ס' חוה"ל דבכל מצוה יש נגלה ונסתר דהיינו מעשה ומחשבה עובדא ורעותא ע"כ על המעשה הנגלה משלם שכר בעולם