ייטב לב בראשית קיז

ולא בחי' ביטול המציאות באותו שעה אז אמר לו קח נ"א כלומר תיכף שלאחר שהחשיב עצמו בעיניו לבחינת יש וגדר אנושי עכ"ז מילא רצונו יתברך לעקוד את בנו כאמור: והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אמר אליך ולהלן נאמר ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה, יבואר עפ"מ דכתיב בראשית ברא אלהים את השמים וכתיב ביום עשות ה' אלהים וארז"ל בתחי' עלה במחשבה לברוא במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף מדה"ר והקדים מדה"ר למדה"ד ופי' המפו' כי כפי המחשבה לגודל דקותה הי' במדה"ד וזה בראשית במחשבה ברא אלהים אח"כ ביום עשות הי' ע"י דיבור ואמורה יותר מוגלם כדכתיב בדבר ה' שמים נעשו ע"כ הוי' אלהים שיתוף בחי' קו אמצעי ושמעתי לפרש בזה ברוך שאמ"ר דייקא והי' העולם לא ע"י מחשבה לבד שהי' דין כ"א על ידי שאמר והי' העולם ע"כ ברוך תרח"ם על הארץ (ובזה פי' בתפלת ר"ה זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון שהקשו תוס' הרי קי"ל בניסן נברא העולם ואיך אומרים זה היום תחלת מעשיך, ולדרכנו הכוונה תחלת מעשיך של זה היום זכרון לזכור ליום ראשון מה שנעשה בו שתחלה עלה במחשבה לברוא במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף מדה"ר ע"י שבראו באמירה וע"כ ועל המדינות יאמ"ר דייקא בבחי' אמירה רכה ורחמים איזו כו' וברוך מרחם על הבריות). וידוע כי כונת ענין עקידה לכלול מדתו של אברהם ויצחק וכדכתיב וילכו שניהם יחדו וכדאי' בזוהר והאלהים נסה את אברהם לאברהם לא כתיב אלא את אברהם את דא יצחק כיון דאתעקד ואזדמן בדינא ע"י דאברהם כדין אתעטר באתרי' בהדי' דאברהם ואתכלל אשא במיא והיינו בחינת רות כח המשתף בחי' יעקב וז"ש והעלהו שם לעולה על אחד ההרים היינו האבות (כדאיתא במדרש ויצא ופ' בא) שכל אחד הוא בפני עצמו אשר אמר אליך שע"י העקידה אתנהג עמך בבחי' אמר אמירה רכה בחי' רחמים לא כפי בחי' מחשבה וע"כ א"מ"ר ר"ת אשא מיא רוחא בחי' התכללות האבות זה בזה כדאיתא בכונת תקיעת שופר. וז"ש ויקם וילך אל המקום אשר אמ"ר לו האלהים שאפילו האלהים נמתק להיות נוהג בבחי' אמ"ר ולכך "אמר "לו "האלהים ר"ת אל"ה לשון קשה ודין כדאיתא ביבמות פ"ב ובהיפך ר"ת הא"ל שם משותף חסד ודין חסד אל ואל זועם בסוד הקב"ה קרא ליעקב אל וזה האל (כולל) הגדול הגבור והנורא והבן וזה שהתפלל אברהם ה' יראה אשר ואת"ר היום כלומר אשר היום מתנהג העולם בבחי' אמר שהוא רחמים בהר ה' יראה תמיד בחי' זו לישראל להתנהג עמהם בבחי' אמר שהוא רחמים וזה הנאמר בברכת כהנים כה תברכו את בנ"י אמור להם שיתנהג עמהם בבחינת אמו"ר התכללות אשא מיא ורוחא בחי' אמירה רכה ורחמים ולכן אמור להם ר"ת א"ל בחי' התכללות כנ"ל וז"ש ואני והנער נלכה עד כה פרש"י מדרש אגדה אראה היכן הוא מה שאמר לי המקום כה יהי' זרעך. ולדרכנו נאמר נלכה עד כה עד אשר יקוים ע"י העקידה כה תברכו את בני ישראל אמו"ר להם בחי' אמיר דייקא ואפשר זה עצמו שהבטיח לו כה בחי' כה תברכו וגו' והי' זרעך, ועם זה יבואר המד' מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים דכתיב כה יהי' זרעך וכתיב כה תברכו הכונה מהיכן זכו ישראל לב"כ כה תברכו אמו"ר להם מאברהם ע"י מעשה העקידה שעי"ז הושטת באמיר לו כה יהי' זרעך וכתיב כה תברכו אמור להם והבן: א' ויקרא אברהם שם המקום ההוא ד' יראה וגו' ובמדרש שלח לך אכל בשמחה לחמך וגו' מדבר באברהם הובא למעלה עי"ש והדברים צריכין ביאור. והנ"ל עפמ"ש לפרש כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו וגי' ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים וגו' יובן עפ"מ שפירשו הפייט באין מליץ יושר מול מגיד פשע אז תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט כלומר ששומרים החקים ג"כ שהם עלומי טעם ע"כ אין להקשות שום קושיא על ישראל כמו שהם אין מקשין כלום על מצותיו וחקיו של הקב"ה לא כאו"ה שהם אומרים מה מצוה היא זו ומה טעם יש בה וכפי' רש"י בפרה אדומה פ' חקת עי"ש. וז"ש כי מי גוי גדול וגו' והטעם כי מי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת שיש בה חקים ומשפטים והם שומרים הכל כאמור, וז"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה, והטעם עז"א וחוק לנערותיה ששומרים גם החקים כנ"ל, וז"ש קוראים אל ה' והוא יענם וגו' כי שמרו עדותיו וחוק נתן למו והבן: וז"ש תקעו בחדש שופר וגו' כי תק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב, ידוע כי חק לישנא דמזוני כי מחמת ששומרים החקים בדין מגיע לישראל מזונות בלי שום טעם כמו שהם שומרים מצותיו בלי שום טעם וז"ש כי חק לישראל מחמת ששומרים החקים ע"כ חק (לישנא דמזוני) הוא משפט לאלהי יעקב כלומר שמגיע להם