ייטב לב בראשית קטז

ובכן נבוא אל ביאור הפסוקים ויקרא אברהם שם המקום ההיא וגו' בהקדם מה שאנו אומרי' בתפלת מוסף ואין אנו יכולים לעלות ולראות ולהשתחות לפניך והדבר פלא בשלמא לעלות ולראות א"י אבל להשתחות למה אין יכולים גם עכשיו והלא מכה"כ ומפרש הגאון הק' מהר"ז ז"ל בסידור התניא כי יש השתחואה חיצונית והשתחואה פנימית היינו ביטול הנפש לגמרי וזה אי אפשר רק בבהמ"ק ע"י גילוי שכינתו ית' שם וז"ש אין אנו יכולים להשתחות לפניך דייקא החוקר לב השתחואה פנימית עיי"ש בשער חנוכה באורך וכן פי' מוזלה"ה נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' כי אז לבי הפנימי ובשרי היינו החיצוני ירננו וגו' כי המקדש הי' בחי' לבא דעלמא המעורר הלב ועד"ז פירשתי שלש פעמי' בשנה יראה וגו' כי ידוע כי עיקר הקרבן לרמז למסור נפשו להקריב עצמו לה' תמורת הקרבן אם היה זה רצונו ית' כמו שכ' המפו' שזה שא"ה אדם כי יקריב מכם מעצמיכם קרבן לה' למסור עצמיכם לקרבן אז מן הבהמה וגו' תקריבו ועד"ז הי' ענין הבאת הקרבנות של חג קרבן חגיגה ועולת ראי' לקבל ע"ע בלבבו למסור את נפשו לדורון לו ית' אם הי' לרצונו כמאמר דוד המלך ע"ה אליך ה' נפשי אשא לשון וישא משאת ע"ש באלשיך ומי שהוא בבחי' זו אז הוא עצמו כמו קרבן ומתנת ידו אתנם מי שאינו בבחי' זו הנה הוא מביא קרבן באברים החיצונים אבל לבו ריק ומופנה מהעבודה האמיתית ולזה נצטוינו לעלות ולראות בביה"מ כדי לעורר הלב בביטול הנפש ממש למסור עצמו לקרבן וז"ש שלש פעמים בשנה יראה כל וגו' ולא יראה את פני ד' גילוי שכינתו ריקם היינו שלא יהיה ריק ומופנה בלב כ"א יהי' איש כמתנת ידו שיהא האיש קרבן כמו מתנת ידו ועמ"ש בפ' צו עה"פ ויקחו להם איש שה ועה"פ זאת תורת העולה הוא העולה ר"ל הוא ממש העולה עיי"ש: א"י ולא יראה את פני ד' ריקם כפשוטו כי מה שצוה ד' לעלות ולראות בעצמו ולא סגי בשלוח הקרבנות לביה"מ כי לא יחפוץ הקב"ה זבח כ"א לב נשבר ונדכה ליטול הרצון הפנימי וזה א"א כ"א בבואו בעצמו לביה"מ מקום גילוי שכינתו ית' וז"ש ולא יראה את פני ד' ריקם כלו' שלא תהא ראותו את פני ד' כביכול דבר ריק כ"א עי"ז יהי' איש (קרבן) כמתנת ידו כאמור וזה היה צדקתו וענותנותו של אברהם שגם אחר כל החזיון והנסיון הזה עוד לא האמין בעצמו שעבודתו הי' מכת חפץ כי הלב אמר אין זה כ"א בבואו אל המקום ההוא הר המורי' מקום המקדש הוא הי' המעורר הלב לעורר האברים וכבר נודע מה דכתיב ד' יראה ללבב וז"ש ויקרא אברהם שם המקום ההוא דייקא ד' יראה היינו ללב לומר שהמקום גורם לזה וע"ז גמר אומר אשר יאמר היום אליו תפיו ית' שעבודתו מלב בהר ה' ע"י הר ה' הוא ביה"מ יראה כי לבא דעלמא מעורר הלב ומזה הבט נא וראה הפלגת צדקתו וחסידתו וענותנותו של אברהם אבינו ע"ה עד היכן מגיע וזה הי' ג"כ בכלל הנסיון לצורך המנוסה וזכות העקידה יעמוד לנו ולכ"י להמתיק הדין בחסדים ולעורר רחמים עלינו ועל כל ישראל אמן: ויאמר אליו אברהם וגו' יבואר עפי"מ שכ' בזוהר עמ"ש נסה את אברהם ולא כתיב נסה את יצחק כי עיקר הנסיון לאברהם הי' דבעי לאתכללא בדינא דאברהם לא הוי בי' דינא מקדמת דנא ולא הוי שלים עד השתא דאתעטר למעבד דינא ולאתקני לי' באתרי' עכ"ד, וידוע כי שמו של אדם מורה על מהותו ושורש נשמתו כדכתיב נפש חי' הוא שמו עיי"ש באלשיך ולפיכך נקרא אברהם ע"ש שהי' מדתו חסד ורחמים שכן אברהם גימ' רח"ם אשר ע"כ ד' חפץ למען צדקו להגדיל הנסיון ולזה ויאמר אליו אברהם קרא' בשמו העולה רחם לעורר מדתו ויאמר הנני במדת רחמים אז א"ל קח נא וגו' לאתכלל למעבד דינא וז"ש בזוהר לפרש ויאמר אבי מדתך רחמים ויאמר הנני בני דאסתלק רחמים ואתהפך לדינא עיי"ש, ובזה פירשתי פנחס בן אהרן הכהן דייקא מדתו חסד עכ"ז השיב את תמתי בקנאו את קנאתי למעבד דין ע"כ הנני נותן לו את בריתי שלום מדה כנגד מדתו התכללות המדות בחי' שלום בין המדות וז"ש המד' שם בדין הוא שיטול שכרו והבן: עוד יתבאר ויאמר אליו אברהם, כי הלא אברהם א' ואנכי עפר ואפר בחינת דומם וביטול ממציאות בע"ח אם כן מי שהוא באמת בטל ממציאות בע"ח מה זה נסיון לשחוט את בנו מה הוא ומה חייו וחיי בנו הלא הכל היה כלא בעיניו נגד רצונו יתב'. אבל הענין עפ"י המבואר בכלי יקר עה"פ וירא אליו ה' כי מצד עצמותו היה עפר ואפר אבל שמו היה תורה על רוממותו אב רם אב המון גוים והתגלות אלהות היה אליו בזכות עצמותו דייקא עי"ש ולזה כשבקש ה' לנסותו הגביה אותו תחילה וז"ש והאלהים נסה (לשון ארים נס) את אברהם ויאמר אליו אברהם קרא' בשמו המורה על. רוחמותו וחשיבותו ואברהם הבין והשיב הנני בבחי' יש